אלמונית1233
New member
תפנית בזוגיות
מרגישה נורא
אני זקוקה לעיצה, אבל בעיקר לאוזן קשבת.
מזה שנתיים אני יוצאת עם בן זוג באופן רציני, שנה מתוכם אנו חיים יחד.
בן זוגי שומר שבת וכשרות, ולכן כל שבת בילינו אצל הוריו. שהרי הוא לא יכול לנסוע. להוריי זו טרחה גדולה לשמור עבורו שבת. כך שיצא שהזנחתי את המשפחה, ועל כך אני מכה על חטא.
בנוסף, בחגים האחרונים שבועות ופסח בילינו יחד עם הוריו. שוב הקרבתי את החגים עם משפחתי עבורו.
מיותר לציין שאני שומרת שבת עבורו, וכן כשרות בחו"ל, למרות שלא נהגתי כך קודם.
בקיצור, עשיתי עבורו המון הקרבות.
כעת קרבים החגים- ראש השנה בפתח. היום התקשרתי לדבר איתו בצהרים על איזשהו עניין כללי, והוספתי על הדרך שהשנה אנחנו אצל הוריי בראש השנה. הדבר היה נראה לי אלמנטרי, שכן שני החגים הקודמים היינו אצלם, מה גם שאנחנו רואים אותם כל שישי- שבת.
להפתעתי, הוא ענה "את אצלם- אני לא". הייתי המומה. מרוב הלם, פשוט מילמלתי איזשהו משהו וניתקתי. אחר כך, כשהתעשתתי, התקשרתי שוב כדי לוודא ששמעתי נכון. שאלתי אותו "צחקת קודם?", והוא ענה "לא". ואז התחלתי לשאוג עליו שכל שבת אנחנו אצל הוריו, איך הוא מעז, והוא בתגובה ניתק לי בפנים.
אני מרגישה פשוט נורא, ושהוא מזלזל בי ובהקרבות שעשיתי למענו, שהוא מעליב אותי ואת משפחתי. איך הוא בכלל מעז? אני בכלל לא רואה את המשפחה שלי, כל הזמן מבלה עם הוריו למרות שלפעמים זה לא פשוט, בכלל שכחתי איך המשפחה שלי נראית. פתאום אני מרגישה נורא כלפי הוריי, שזה לא היה שווה את זה. כמה שבתות מבוזבזות.
אני כל כך מזועזעת, שאני שוקלת פרידה. עד עכשיו הכל היה טוב, מיותר לציין. אבל פתאום המעשה הזה חושף את אופיו האמיתי. איך הוא מעז?
חשבתי להגיד לו שמעתה נתפצל גם בשבתות, אבל הבנתי שזוג נורמלי לא עושה את זה. למה להיות בזוג אם כל סופ"ש נפרדים?
לא יודעת מה לעשות. לא בא לי לדבר איתו, לראות אותו ואפילו לשמוע עליו. אני פשוט רואה אותו באור אחר, בן אדם אחר.
מה לעשות?
מרגישה נורא
אני זקוקה לעיצה, אבל בעיקר לאוזן קשבת.
מזה שנתיים אני יוצאת עם בן זוג באופן רציני, שנה מתוכם אנו חיים יחד.
בן זוגי שומר שבת וכשרות, ולכן כל שבת בילינו אצל הוריו. שהרי הוא לא יכול לנסוע. להוריי זו טרחה גדולה לשמור עבורו שבת. כך שיצא שהזנחתי את המשפחה, ועל כך אני מכה על חטא.
בנוסף, בחגים האחרונים שבועות ופסח בילינו יחד עם הוריו. שוב הקרבתי את החגים עם משפחתי עבורו.
מיותר לציין שאני שומרת שבת עבורו, וכן כשרות בחו"ל, למרות שלא נהגתי כך קודם.
בקיצור, עשיתי עבורו המון הקרבות.
כעת קרבים החגים- ראש השנה בפתח. היום התקשרתי לדבר איתו בצהרים על איזשהו עניין כללי, והוספתי על הדרך שהשנה אנחנו אצל הוריי בראש השנה. הדבר היה נראה לי אלמנטרי, שכן שני החגים הקודמים היינו אצלם, מה גם שאנחנו רואים אותם כל שישי- שבת.
להפתעתי, הוא ענה "את אצלם- אני לא". הייתי המומה. מרוב הלם, פשוט מילמלתי איזשהו משהו וניתקתי. אחר כך, כשהתעשתתי, התקשרתי שוב כדי לוודא ששמעתי נכון. שאלתי אותו "צחקת קודם?", והוא ענה "לא". ואז התחלתי לשאוג עליו שכל שבת אנחנו אצל הוריו, איך הוא מעז, והוא בתגובה ניתק לי בפנים.
אני מרגישה פשוט נורא, ושהוא מזלזל בי ובהקרבות שעשיתי למענו, שהוא מעליב אותי ואת משפחתי. איך הוא בכלל מעז? אני בכלל לא רואה את המשפחה שלי, כל הזמן מבלה עם הוריו למרות שלפעמים זה לא פשוט, בכלל שכחתי איך המשפחה שלי נראית. פתאום אני מרגישה נורא כלפי הוריי, שזה לא היה שווה את זה. כמה שבתות מבוזבזות.
אני כל כך מזועזעת, שאני שוקלת פרידה. עד עכשיו הכל היה טוב, מיותר לציין. אבל פתאום המעשה הזה חושף את אופיו האמיתי. איך הוא מעז?
חשבתי להגיד לו שמעתה נתפצל גם בשבתות, אבל הבנתי שזוג נורמלי לא עושה את זה. למה להיות בזוג אם כל סופ"ש נפרדים?
לא יודעת מה לעשות. לא בא לי לדבר איתו, לראות אותו ואפילו לשמוע עליו. אני פשוט רואה אותו באור אחר, בן אדם אחר.
מה לעשות?
מיואשת כל כך