תפנית בזוגיות

[looking 4the]

לחיות בתחושה של "אני קורבן"

זה דבר נורא.
גם לך וגם לו.
אף אחד לא מכריח אותך להיות אתו.
את יכולה בכל רגע נתון לקום וללכת.
קחי אחריות על מעשייך.

יש זוגות מעורבים שחיים יחד טוב אבל זה רק אחרי שהם למדו לקבל אחד את השניה בלי לתקן או להקריב או לשנות.

את מסוגלת ?

 

[muse18]

תראי, אין מה להיות כל כך מופתעת, הוא דיי התרגל שאצלו בשבת, ושאת מסכימה לדברים הללו מקריבה עבורו אז מאוד נוח לו, ולא רוצה לשנות את הדברים. הוא אינו רואה את ההקרבות כי מבחינתו אם את לא אומרת דבר הרי שאת מסכימה ומקבלת ואם היה מפריע הרי היית מדברת איתו, שתיקה כהסכמה וזה לא רק מבחינתו גם אם זה היה מישהו אחר, אם זה מפריע צריך להגיד, הוא לא יעריך אותך על ההקרבות שלך כי הוא לא חושב שהקרבת, מבחינתו זה מה שרצית.
בזוגיות יש הקרבה, השאלה היא עד כמה את מוכנה להקריב, לוותר על חגים עם המשפחה זה אכן הקרבה גדולה.

אך חשוב לא להפוך את עצמך לקרבן, כי כשאת חושבת על עצמך ככה גם הוא יתנהג אלייך ככה.
חג עם המשפחה זה אחד הדברים החשובים לי ולכן כל אחד עם משפחתו, כמה שנעים ונחמד ביחד עם הבן זוג, אפשר להצטרף יתר מאוחר,אבל אני לא מוכנה לוותר על חג עם המשפחה. גם שישי-שבת זה בתורנויות שבת אצלי,שבת אצלו, ככה כבר 3 שנים, כמו שהוא רוצה להיות עם המשפחה שלו בשבת (ואני מתה על המשפחה שלו) ככה גם אני רוצה להיות עם המשפחה שלי בשבת.

תדברי איתו על הכל, לא בקללות וצעקות, תסבירי לו איך את מרגישה, את הרגשות שלך עלההתרחקות מהמשפחה, וכמה זה חשוב לך.