קראתי פעם על תפילת אבינו שבשמיים
אך בהתייחסות למבחניו של הנאור. אז אני מביא לכם קטע מתוך הספר "אהבה מנצחת כל" שכתב שלמה קאלו. התפילה הקלאסית, "אבינו שבשמים", מתייחסת, מהיבט מסוים, למבחניו של נאור. "אבינו שבשמיים" זהו המשפט הראשון, הפותח של התפילה, שהוא פנייה מפורשת, בהירה מאד וחד-משמעית. באים בו לידי ביטוי מובהק כיסופיו העזים של הפונה לחרות אמת. מן הרגע שהמאמין האמיתי, שנולד בעל יושר פנימי איתן, קורא: "אבינו שבשמיים!" - הוא שם את עצמו במקום הנכון. כיסופיו האמיתיים, העזים לחרות - באים לביטויים המושלם, היינו - הוא מגיע לשיאו של הביטול העצמי האמיתי. הקריאה היא קריאה לחסד, לרחמים, לאהבה - המופנית אל מקור האהבה, החסד והרחמים. "אני איני שווה פרוטה שחוקה!" - מודה הקורא - "ללא החסד שלך - אין דבר בעולם שיושיעני. מעז אני, אפס מאופס שכמוני, לפנות אליך, אבי שבשמים, ולבקשך להשפיע עלי את חסדך המאיר, שבלעדיו מאוס אני, בעיני כולם ובעיני עצמי, חדל אישים, מועד ונופל על כל צעד ושעל!". אמת. וכשהביטול העצמי האמיתי מושג, כשהדברים אינם סתם אמירה שבעלמא אלא דברי אמת היוצאים מהלב, הלב הבוער אל הרוחי, אל האמיתי, אל החרות, אל האהבה - בא ה"יתקדש שמך", כלומר - רק אז מקדשים את שמו, רק אז ניתן לקדש את שמו. שביטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - מקדש הוא את שם האלהים, מגיע לקדושה, טהור הוא. בחסד. אך ורק בחסד. שלא תהיינה על כך אשליות כשלהן, שאיש לא ישלה עצמו בנושא זה: את שם האלהים מקדש זה שביטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - בחסד בלבד. הוא בלבד, המבטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - ראוי לחסד זה. הוא זה - שמחק סופית את הצביעות מהלב. יודע היטב מי הינו באמת. שם הכל על השולחן ופוסק באומץ-לב: "זהו. הלכלוך הזה - אני הוא. ואין אני רוצה להמשיך להיות ליכלוך זה. רוצה להתנקות ממנו. לגמרי!" ואם דבריו אמת - יתנקה מן הליכלוך עד לפרודה האחרונה ויזהיר, בחסד, באורה של אמת נשגבה, היינו - יקדש שם אביו שבשמים. הוא הוא המאמין האמיתי, העשוי לבלי חת, בן ראוי לאביו שבשמים, הכשיר להגשים עצמו. הוא זה שבמהרה בקרוב יתעורר לדעת עצמו כחלק בלתי נפרד מאביו שבשמים, מן הממשות האלמותית, מן האושר שאין עימו אכזבה. את זאת מבשרת לנו השורה הבאה - "תבוא מלכותך". "יתקדש שמך" - כשיר אתה לזכות, בחסד, להארה. זוכה בה - "תבוא מלכותך". כתוב: "מלכות השמים הנה, בקרבכם". נושאים אתם את מלכות השמים בקרבכם. אור הגאולה מאיר בלבכם. אין ההגשמה העצמית בלתי אם הסרת הלוט המדומה מעל לאותו אור זך וטהור, חלק בלתי נפרד מן הממשות, שאור היא. "תבוא מלכותך". באה מלכותך. "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך". שלושה שלבים בדרך להארה. והאחרון שבהם - ההארה עצמה. כל אחד יגיע לזה. בזמן מן הזמנים. יעזרו לו. עוזרים לו. עזרה מאסיבית ביותר. חשפת את מלכות האלוהים בלבך, בא הפסוק ההולם את הישגיך ומתאר את דרכיך מכאן ואילך: "יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ". לראשונה מאז הכרת עצמך מסוגל אתה לקלוט את רצון אלוהים ולעשותו עשיית אמת טהורה. אזי עושה אתה את רצון האלוהים בכל לבך ומאודך, בכל מדעיך ובכל נפשך, בכל עת תמיד, בכל אתר ואתר, בכל הנסיבות. לעשות את רצון האלוהים משמע - להיות האושר האמיתי שאין עימו אכזבה. "את לחם חוקנו תן לנו היום": את המגיע לנו נקבל כראוי, היינו - בשמחה, בברכה ובאהבה. "ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו" - רק לאחר שטיהרת את לבך היטהרות אמת עיתנה - מסוגל אתה לסלוח באמת, למחול מחילה שלמה, ללא סייג, לסלוח מכל הלב. למחוק עד תום כל חוב שהוא. ולדעת באיזו מידה בעל חוב אתה. "ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו". מפני שעצם ישיבתך בבשר מעידה על חוב שעליך לפרוע. ואין כבשר צובר חוב על גבי חוב, מוסיף חטא על פשע. אף-על-פי-כן, באמצעות השר בלבד יש לאל ידיך לפרוע את חובך - בחסד אביך שבשמים, ברחמיו ובאהבתו הנצחית. "ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם תחלצנו מן הרע". - ביטול עצמי נאור. ביטול עצמי מושלם. ובקטע הבא אביא פירוש מלא לתפילה
אך בהתייחסות למבחניו של הנאור. אז אני מביא לכם קטע מתוך הספר "אהבה מנצחת כל" שכתב שלמה קאלו. התפילה הקלאסית, "אבינו שבשמים", מתייחסת, מהיבט מסוים, למבחניו של נאור. "אבינו שבשמיים" זהו המשפט הראשון, הפותח של התפילה, שהוא פנייה מפורשת, בהירה מאד וחד-משמעית. באים בו לידי ביטוי מובהק כיסופיו העזים של הפונה לחרות אמת. מן הרגע שהמאמין האמיתי, שנולד בעל יושר פנימי איתן, קורא: "אבינו שבשמיים!" - הוא שם את עצמו במקום הנכון. כיסופיו האמיתיים, העזים לחרות - באים לביטויים המושלם, היינו - הוא מגיע לשיאו של הביטול העצמי האמיתי. הקריאה היא קריאה לחסד, לרחמים, לאהבה - המופנית אל מקור האהבה, החסד והרחמים. "אני איני שווה פרוטה שחוקה!" - מודה הקורא - "ללא החסד שלך - אין דבר בעולם שיושיעני. מעז אני, אפס מאופס שכמוני, לפנות אליך, אבי שבשמים, ולבקשך להשפיע עלי את חסדך המאיר, שבלעדיו מאוס אני, בעיני כולם ובעיני עצמי, חדל אישים, מועד ונופל על כל צעד ושעל!". אמת. וכשהביטול העצמי האמיתי מושג, כשהדברים אינם סתם אמירה שבעלמא אלא דברי אמת היוצאים מהלב, הלב הבוער אל הרוחי, אל האמיתי, אל החרות, אל האהבה - בא ה"יתקדש שמך", כלומר - רק אז מקדשים את שמו, רק אז ניתן לקדש את שמו. שביטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - מקדש הוא את שם האלהים, מגיע לקדושה, טהור הוא. בחסד. אך ורק בחסד. שלא תהיינה על כך אשליות כשלהן, שאיש לא ישלה עצמו בנושא זה: את שם האלהים מקדש זה שביטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - בחסד בלבד. הוא בלבד, המבטל עצמו ביטול עצמי אמיתי - ראוי לחסד זה. הוא זה - שמחק סופית את הצביעות מהלב. יודע היטב מי הינו באמת. שם הכל על השולחן ופוסק באומץ-לב: "זהו. הלכלוך הזה - אני הוא. ואין אני רוצה להמשיך להיות ליכלוך זה. רוצה להתנקות ממנו. לגמרי!" ואם דבריו אמת - יתנקה מן הליכלוך עד לפרודה האחרונה ויזהיר, בחסד, באורה של אמת נשגבה, היינו - יקדש שם אביו שבשמים. הוא הוא המאמין האמיתי, העשוי לבלי חת, בן ראוי לאביו שבשמים, הכשיר להגשים עצמו. הוא זה שבמהרה בקרוב יתעורר לדעת עצמו כחלק בלתי נפרד מאביו שבשמים, מן הממשות האלמותית, מן האושר שאין עימו אכזבה. את זאת מבשרת לנו השורה הבאה - "תבוא מלכותך". "יתקדש שמך" - כשיר אתה לזכות, בחסד, להארה. זוכה בה - "תבוא מלכותך". כתוב: "מלכות השמים הנה, בקרבכם". נושאים אתם את מלכות השמים בקרבכם. אור הגאולה מאיר בלבכם. אין ההגשמה העצמית בלתי אם הסרת הלוט המדומה מעל לאותו אור זך וטהור, חלק בלתי נפרד מן הממשות, שאור היא. "תבוא מלכותך". באה מלכותך. "אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך". שלושה שלבים בדרך להארה. והאחרון שבהם - ההארה עצמה. כל אחד יגיע לזה. בזמן מן הזמנים. יעזרו לו. עוזרים לו. עזרה מאסיבית ביותר. חשפת את מלכות האלוהים בלבך, בא הפסוק ההולם את הישגיך ומתאר את דרכיך מכאן ואילך: "יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ". לראשונה מאז הכרת עצמך מסוגל אתה לקלוט את רצון אלוהים ולעשותו עשיית אמת טהורה. אזי עושה אתה את רצון האלוהים בכל לבך ומאודך, בכל מדעיך ובכל נפשך, בכל עת תמיד, בכל אתר ואתר, בכל הנסיבות. לעשות את רצון האלוהים משמע - להיות האושר האמיתי שאין עימו אכזבה. "את לחם חוקנו תן לנו היום": את המגיע לנו נקבל כראוי, היינו - בשמחה, בברכה ובאהבה. "ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו" - רק לאחר שטיהרת את לבך היטהרות אמת עיתנה - מסוגל אתה לסלוח באמת, למחול מחילה שלמה, ללא סייג, לסלוח מכל הלב. למחוק עד תום כל חוב שהוא. ולדעת באיזו מידה בעל חוב אתה. "ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו". מפני שעצם ישיבתך בבשר מעידה על חוב שעליך לפרוע. ואין כבשר צובר חוב על גבי חוב, מוסיף חטא על פשע. אף-על-פי-כן, באמצעות השר בלבד יש לאל ידיך לפרוע את חובך - בחסד אביך שבשמים, ברחמיו ובאהבתו הנצחית. "ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם תחלצנו מן הרע". - ביטול עצמי נאור. ביטול עצמי מושלם. ובקטע הבא אביא פירוש מלא לתפילה
חחחחחחח