שלום...
ראשית, תודה לך על הדאגה, עד שאתה מטריח עצמך לכתוב אצלנו בפורום. אני מאמין שגם לילדיך אתה דואג במסירות. אמרת שאתה מאמין באלוקים, לא כתבת - כביכול - איזה אלוקים, מיהו אותו אלוקים. ושמא אני יכול לכנותו אלוהים, כיוון שהוא אלוהי חול. האלוקים שאנו מדברים עליו, ואולי כמעט אפשר לומר- מדברים אליו, הוא אלוקים שהוציאנו ממצריים, נתן לנו את התורה, הכניסנו לארץ, וכו'. דברים אלה אין להכחישם, משום שהם נודעו לעיני אנשים רבים והועברו במסורת מאב לבן. כעת, אני מאמין שלא באת לדון על נק' זו, והיא ראויה לדיון בפנ"ע, אך אם הנך חולק על עובדה זו- כאן נפלגות דרכנו. אנחנו לא מדמיינים לעצמנו דמיונות בראש- לא את עצמנו ולא את אלוקינו חלילה. אנו מתפללים מתוך כך שהקב"ה ציווה אותנו בפירוש, בין בעבודת הקורבנות ובין בתורה שבע"פ. ממילא- אם הקב"ה ציווה אותנו, הוא שנתן לנו את התורה והוציאנו ממצריים, אנו לא מתפללים לעצמנו- אלא למי שהתברר לנו בחוש כי אנו קשורים אליו, וע"י כך התברר והתאמת אצלנו כי הוא שברא את העולם והוא המקיים אותנו. האלוהים שאתה מדבר עליו הוא אותה ישות קוסמית, שאם תשאל אותי- גם אני לא הייתי מתפלל אליו, כיוון שכמו שאמרת- הוא מפרי דמיוני, אני מכריח את עצמי להכיר בנוכחותו- מתוך השפלות והחיסרון שלי- האדם- להיתלות במשהו גדול ממני. אתה צודק שע"י התפילה אנו גם הרבה יותר מודעים לעצמנו, יש לנו את האפשרות לעשות חשבון נפש וכו', אך זה נלווה ונספח, וזהו דבר שראוי לעשותו גם ללא קשר לתפילות, בתור עבודת המידות. לגבי הדיון שלך עם ליאור- על ההשתדלות שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, איני רואה קשר מובהק לענייננו וגם הוא נושא בפני עצמו. רק רציתי להעיר שאיני תופס סתירה בין השתדלות של האדם לבין בקשה מה'. כל טוב, ובברכת "ה' נחני בצדקך למען שוררי, הישר לפני דרכך". ניר.
ראשית, תודה לך על הדאגה, עד שאתה מטריח עצמך לכתוב אצלנו בפורום. אני מאמין שגם לילדיך אתה דואג במסירות. אמרת שאתה מאמין באלוקים, לא כתבת - כביכול - איזה אלוקים, מיהו אותו אלוקים. ושמא אני יכול לכנותו אלוהים, כיוון שהוא אלוהי חול. האלוקים שאנו מדברים עליו, ואולי כמעט אפשר לומר- מדברים אליו, הוא אלוקים שהוציאנו ממצריים, נתן לנו את התורה, הכניסנו לארץ, וכו'. דברים אלה אין להכחישם, משום שהם נודעו לעיני אנשים רבים והועברו במסורת מאב לבן. כעת, אני מאמין שלא באת לדון על נק' זו, והיא ראויה לדיון בפנ"ע, אך אם הנך חולק על עובדה זו- כאן נפלגות דרכנו. אנחנו לא מדמיינים לעצמנו דמיונות בראש- לא את עצמנו ולא את אלוקינו חלילה. אנו מתפללים מתוך כך שהקב"ה ציווה אותנו בפירוש, בין בעבודת הקורבנות ובין בתורה שבע"פ. ממילא- אם הקב"ה ציווה אותנו, הוא שנתן לנו את התורה והוציאנו ממצריים, אנו לא מתפללים לעצמנו- אלא למי שהתברר לנו בחוש כי אנו קשורים אליו, וע"י כך התברר והתאמת אצלנו כי הוא שברא את העולם והוא המקיים אותנו. האלוהים שאתה מדבר עליו הוא אותה ישות קוסמית, שאם תשאל אותי- גם אני לא הייתי מתפלל אליו, כיוון שכמו שאמרת- הוא מפרי דמיוני, אני מכריח את עצמי להכיר בנוכחותו- מתוך השפלות והחיסרון שלי- האדם- להיתלות במשהו גדול ממני. אתה צודק שע"י התפילה אנו גם הרבה יותר מודעים לעצמנו, יש לנו את האפשרות לעשות חשבון נפש וכו', אך זה נלווה ונספח, וזהו דבר שראוי לעשותו גם ללא קשר לתפילות, בתור עבודת המידות. לגבי הדיון שלך עם ליאור- על ההשתדלות שהאדם צריך לעשות בעולם הזה, איני רואה קשר מובהק לענייננו וגם הוא נושא בפני עצמו. רק רציתי להעיר שאיני תופס סתירה בין השתדלות של האדם לבין בקשה מה'. כל טוב, ובברכת "ה' נחני בצדקך למען שוררי, הישר לפני דרכך". ניר.
