פעם עצרתי מונית אחת
וכשבאתי להכנס גיליתי שהיא תפוסה. זה גרם לי נורא להמשך אליה, כלומר לנהגת המונית, לא בגלל השומנים או השפם שהיה לה, אלא בגלל תמונה שהיא החזיקה מעל ההגה. זו היתה תמונה של בתה המקסימה - רווית. רווית עצמה היתה מכוערת מאוד, אבל פגשתי בה פעם כשהייתי צעיר ושם באותו קמפ (באיזור מזרח הכנרת) פגשתי את חיהל'ה השמנה שנורא נמשכתי אליה, למרות שהיתה שמנה, בגלל שהיתה תפוסה. אבל יומיים קודם היא נפרדה מחבר שלה - אלכס אבץ-ספיחים, שהיה מ"מ שלי בטירונות במחנה שרעבי ממנה הודחתי אחרי שנמשכתי לקצינת הת"ש שלנו כיוון שלא היתה תפוסה! (ונמשכתי אליה למרות שהיתה מכוערת מאוד, כמו נהגת המונית מראש הרשימה). מה ניתן ללמוד מכל זה? א. שיש לי כמויות נוראות של זמן פנוי. ב. שאני ניגש הרגע לסגן שר הבריאות ומאשפז את עצמי בכפייה. דבר זה יגרום להעדרותי מן הפורום - אני משער - בשלוש השנים הקרובות. לא נורא. גם זה קורה. מתגברים.