קרן של תקווה
New member
תעזרו לי
אהלן חברים מה קורה? מליון שנה לא הייתי פה , מה לעשות יש לי מילון בגרויות על הראש אני בקושי נושמת, רק מחר יש לי בגרות בחיבור , אני ממש מתה !!! בחופש (עוד מעט) אני חוזרת ובגדול!! אבל בינתיים בואו תעזרו לי . יש לי חברה מאוד טובה , אנחנו חברות כבר ארבע שנים , השנה אח שלה (ילדון בן 3) חלה בסרטן הדם או במונחים רפואיים "לוקמייה" הוא עובר מלא טיפולים וממש קשה להם במשפחה , כולם על הקרשים. גם מבחינה נפשית , וגם כלכלית. הם כל הזמן בדיכאון , לא יוצאים ולא עושים כלום. היא כל הזמן מעדכנת אותי שהוא בבי תהחולים ושהוא מקריח , ובכלל תיאורים מזוויעים . בתחילת הטיפולים ובתחילת המחלה , תמיד עמדתי לצידה ועזרתי לה היא יכלה לבכות כשהיא רצתה וכ"ו. לאט לאט היא פנתה לדת , התחילה לקרוא תהילים , ואחרי כל מילה שניה שלה היא אמרה "ברוך השם , ברוך השם" ועוד כל מיני ביטויים "דתיים". היא כבר לא אוכלת אצלי בבית כי אצלינו אנחנו לא ממש שומרים בשר וחלב , או כשר טמא , הכל ביחד וכל אחד בוחר בעצמו מה לאכול. לי בדיוק בתקופה הזו נהיה חבר , ובימי שישי העדפתי לצאת איתו , והיא התבאסה כי היא ממש רצתה לצאת לאוורר את הראש ו"לשתות משהו" . לאט, לאט התרחקנו אחת מהשניה , ולמרות שאני מנסה לעזור לה , כל מה שאני אומרת איכשהו מתעוות וזה נשמע ממש רע. אמרתי ל פעם אחת "כל סוף הוא התחלה חדשה" ואז קלטתי שרמזתי לה על הסוף של הילד.. וזה לחלוטין לא מה שרציתי לומר לה . רק רציתי להביע את התמיכה שלי בה והרסתי יותר , כלומר , מאיפה לי לדעת איך לתמוך בה ?! איך תומכים בחברה שאח שלה חולה במחלה סופנית ?! עכשיו יש נתק כזה כי בכל פעם שאני מרימה אליה טלפון, אנחנו בקושי מדברות על משהו , במשך שלושים דקות שאנחנו מדברות אנחנו לא ממש אומרות כלום והיא נסגרת אלי . וגם כאשר אנחנו כבר נפגשות .... זה ממש נורא כי יש לה מנגנוני הגנה שהיא משתדלת להעליב אותי כל הזמן (ואני יודעת שזה לא לא בכוונה ) בקיצור , איך אתם הייתם תומכים בה ? הייתם נעלבים בסופו של דבר ? (גם היא צריכה להבין שאני לא עושה את זה בכוונה .... אין לי מושג איך לתמוך בה)
אהלן חברים מה קורה? מליון שנה לא הייתי פה , מה לעשות יש לי מילון בגרויות על הראש אני בקושי נושמת, רק מחר יש לי בגרות בחיבור , אני ממש מתה !!! בחופש (עוד מעט) אני חוזרת ובגדול!! אבל בינתיים בואו תעזרו לי . יש לי חברה מאוד טובה , אנחנו חברות כבר ארבע שנים , השנה אח שלה (ילדון בן 3) חלה בסרטן הדם או במונחים רפואיים "לוקמייה" הוא עובר מלא טיפולים וממש קשה להם במשפחה , כולם על הקרשים. גם מבחינה נפשית , וגם כלכלית. הם כל הזמן בדיכאון , לא יוצאים ולא עושים כלום. היא כל הזמן מעדכנת אותי שהוא בבי תהחולים ושהוא מקריח , ובכלל תיאורים מזוויעים . בתחילת הטיפולים ובתחילת המחלה , תמיד עמדתי לצידה ועזרתי לה היא יכלה לבכות כשהיא רצתה וכ"ו. לאט לאט היא פנתה לדת , התחילה לקרוא תהילים , ואחרי כל מילה שניה שלה היא אמרה "ברוך השם , ברוך השם" ועוד כל מיני ביטויים "דתיים". היא כבר לא אוכלת אצלי בבית כי אצלינו אנחנו לא ממש שומרים בשר וחלב , או כשר טמא , הכל ביחד וכל אחד בוחר בעצמו מה לאכול. לי בדיוק בתקופה הזו נהיה חבר , ובימי שישי העדפתי לצאת איתו , והיא התבאסה כי היא ממש רצתה לצאת לאוורר את הראש ו"לשתות משהו" . לאט, לאט התרחקנו אחת מהשניה , ולמרות שאני מנסה לעזור לה , כל מה שאני אומרת איכשהו מתעוות וזה נשמע ממש רע. אמרתי ל פעם אחת "כל סוף הוא התחלה חדשה" ואז קלטתי שרמזתי לה על הסוף של הילד.. וזה לחלוטין לא מה שרציתי לומר לה . רק רציתי להביע את התמיכה שלי בה והרסתי יותר , כלומר , מאיפה לי לדעת איך לתמוך בה ?! איך תומכים בחברה שאח שלה חולה במחלה סופנית ?! עכשיו יש נתק כזה כי בכל פעם שאני מרימה אליה טלפון, אנחנו בקושי מדברות על משהו , במשך שלושים דקות שאנחנו מדברות אנחנו לא ממש אומרות כלום והיא נסגרת אלי . וגם כאשר אנחנו כבר נפגשות .... זה ממש נורא כי יש לה מנגנוני הגנה שהיא משתדלת להעליב אותי כל הזמן (ואני יודעת שזה לא לא בכוונה ) בקיצור , איך אתם הייתם תומכים בה ? הייתם נעלבים בסופו של דבר ? (גם היא צריכה להבין שאני לא עושה את זה בכוונה .... אין לי מושג איך לתמוך בה)
