עונה לכולן:
לבוס הצגתי בדיוק ככה: היו תכניות לשארית החופש, כאלו שבכלל לא היה מרגיש שיש לי ילד קטן. אבל בגלל המצב הן השתנו.
אמרתי שהבייביסיטר יכול רק עד אחת וחצי בלי לפרט על הילד הנוסף ובלי להזכיר עלויות. אני אשלם לה על השבועיים האלו 2000 ש"ח. זה המון!!
איך שלא אסובב את זה אין לי פתרון אחר, אין קייטנות אחרות ואין תיכוניסטית שאני יכולה להעזר בה. גם לא אמהות לילדים אחרים. אולי יום פה ויום שם.
מה שקשה לי להבין זה את חוסר ההבנה למצב המלחמתי וההשלכות שיש לו על כולם. למזלנו אין פה אנשים דרומיים יותר שנתקעו בלי פתרונות לכל החופש הגדול בגלל ביטולי קיינטות אבל המצב הזה קיים בחלק גדול מהמדינה. יש אנשים שנאלצו לעזוב את הביתם ולא מגיעים לעבודה כבר 3 שבועות!
אני מודה שבמקום כלשהו קשה לי עם זה שאף אחד לא גוייס פה, והחיים כאן מתנהלים הכי בשגרה שיש. וכל אזעקה זה הכי בקטנה שיש למעט האשדודית שאומללה מאד. השבועיים הראשונים היו קשים שאין לתאר - בהתחלה בגלל השבעה על חמותי ולאחר מכן כשנשארנו לבד בבית אני והילדון למשך שבועיים, מלווים בדאגה מטורפת לאחי ועם המון אזעקות וגשם רסיסים שדי תקעו אותנו במרתף (מזל שיש מרתף...), ואם אני בשוונג של התבכיינות - אז איזו תגובה אמפטית ממישהו שעובד איתי בצמוד יכולה להיות נחמדה.
ואני חושבת שאחרי שאני פה תקופה כזו, ולאור התפקיד שאני ממלאה והפידבקים המעולים אפשר לקבל קצת אמפטיה ופתרונות יצירתיים, כי אפשר למצוא פתרונות יצירתיים ולחשוב קצת מחוץ לקופסה. זה לא פינוק, זה לא מצב של הקטנת ראש או זריקת ז...
יש פאקינג מלחמה והיא לא נגמרת ואני עוצרת פה.........
