תעזרו לי בלימודים
- פותח הנושא eHeHeHe
- פורסם בתאריך
הניבלונגים
New member
תעזרו לי בלימודים
כל בקשה לעזרה בלימודים יש לשרשר להודעה, אנחנו לא מבטיחים באמת לעזור, אבל אולי יהיה לכם מזל. בקשות עזרה שלא ישורשרו לכאן, ימחקו
כל בקשה לעזרה בלימודים יש לשרשר להודעה, אנחנו לא מבטיחים באמת לעזור, אבל אולי יהיה לכם מזל. בקשות עזרה שלא ישורשרו לכאן, ימחקו
nazgulheir
New member
תבטל לי אותם לצמיתות!
שאלה מפלצתית!../images/Emo59.gif
דרישה להמון ידע בשאלה אחת. לא שאלת בגרות תקינה לדעתי. בכל מקרה - הבסיס לנושא הוא ביסמרק! ובמסגרת השאלה תאלץ/צי להתמודד עם המאבקים שניהל כדי ליצור גרמניה אחידה ככל האפשר: המאבק בסוציאליסטים, בקתולים ועוד. ניתן להכניס, ואולי אפילו חיוני להכניס, את נושא האנטישמיות כחלק מאורח החיים הפוליטי והחברתי. בקיצור - לפתוח ספר לימוד ולחפש מה עשה ביסמרק בגרמניה מאיחודה ועד פיטוריו - זה יתן סיכום של רוב השאלה. כנראה שאין מנוס גם מבדיקה של גרמניה בתחילת המאה ה-20, והתהליכים המובילים אותה לפתוח במלחמה בקיץ 1914.
דרישה להמון ידע בשאלה אחת. לא שאלת בגרות תקינה לדעתי. בכל מקרה - הבסיס לנושא הוא ביסמרק! ובמסגרת השאלה תאלץ/צי להתמודד עם המאבקים שניהל כדי ליצור גרמניה אחידה ככל האפשר: המאבק בסוציאליסטים, בקתולים ועוד. ניתן להכניס, ואולי אפילו חיוני להכניס, את נושא האנטישמיות כחלק מאורח החיים הפוליטי והחברתי. בקיצור - לפתוח ספר לימוד ולחפש מה עשה ביסמרק בגרמניה מאיחודה ועד פיטוריו - זה יתן סיכום של רוב השאלה. כנראה שאין מנוס גם מבדיקה של גרמניה בתחילת המאה ה-20, והתהליכים המובילים אותה לפתוח במלחמה בקיץ 1914.
יש שני אנשים מקסימים בפורום הזה
שעושים את המקסימום לגרום לי לפחות - רגשי נחיתות. צר לי, מאוחר מדי, לא תצליחו. לגבי האנטישמיות בגרמניה של סוף המאה ה- 19 יש לה קשר לא רק לשאלה בנושא התמודדות יהודי גרמניה עם... אלא גם לנושאים אחרים. עליה של מפלגות אנטישמיות, ראשי ערים שנבחרו על מצע אנטישמי בלבד, יש לכך קשר גם להיסטוריה הגרמנית, ולא רק לתולדות העם היהודי. גם אם לא היה מגיע היטלר ונבנה על הנושא הזה, היה בכך משהו חשוב במסגרת התרבות הפוליטית של גרמניה.
שעושים את המקסימום לגרום לי לפחות - רגשי נחיתות. צר לי, מאוחר מדי, לא תצליחו. לגבי האנטישמיות בגרמניה של סוף המאה ה- 19 יש לה קשר לא רק לשאלה בנושא התמודדות יהודי גרמניה עם... אלא גם לנושאים אחרים. עליה של מפלגות אנטישמיות, ראשי ערים שנבחרו על מצע אנטישמי בלבד, יש לכך קשר גם להיסטוריה הגרמנית, ולא רק לתולדות העם היהודי. גם אם לא היה מגיע היטלר ונבנה על הנושא הזה, היה בכך משהו חשוב במסגרת התרבות הפוליטית של גרמניה.
הניבלונגים
New member
יעל
ממש אין לך סיבה לפתח רגשי נחיתות בגלל מה שנכתב פה, אנשים חולקים איש על דעת רעהו, זה בסדר. זה לא עושה אחד מהם צודק חכם או משכיל יותר ממשנהו
ממש אין לך סיבה לפתח רגשי נחיתות בגלל מה שנכתב פה, אנשים חולקים איש על דעת רעהו, זה בסדר. זה לא עושה אחד מהם צודק חכם או משכיל יותר ממשנהו
האייל הקורא
New member
יעל לא לקחת
טרה ללב לרוב הוא לא ממוקד כמו הבבא בובא
טרה ללב לרוב הוא לא ממוקד כמו הבבא בובא
בהרבה מועדונים בארה"ב יש הגבלות
על כניסת כל מיני סוגים של אזרחים כולל יהודים- אז מה ? וזה שאיזה ראש עיר- רכב על הגל האנטישמי ונבחר בגרמניה לפני תקופת הנאצים- לא יוצר גל אנטישמי כולל. גזענות והיחס אל 'האחר' איננו מה שהתרחש לפני היטלר- וגם היום זה קורה. כלפי הרבה גזעים ועמים. באותה מידה רכבו אחרים על גל אנטי-קומוניסטי. היטלר אמנם כתב על היהודים ב'מיין קמפף' ורצה להיפטר מהם- אבל הוא לא כתב על השמדה. לפני המלחהמ הוא הזהיר שאחריה לא יהיו יהודים בגרמניה. רק- לאחר ועידות- אחדות לענייני הפליטים שלא יצא מהם כלום- ובעיקר לאחר הועידת בברמודה- באמצע המלחמה הוא אמר משפט שמעורר חלחלה- העולם לא רוצה את הפליטים היהודים ולכן אין ברירה אלא להשמיד אותם. משהו בנוסח הזה אבל בגרמנית. אבל העיקר בנושא הזה- הוא היחסיות. ההשמדה וחוקי הגזע- ובכלל ההצלחה שלהם להשמיד את רוב יהודי אירופה- אינה עומדת בשום יחס למה שהיה קודם. בודאי לא למה שניסית לתאר כאן כאנטישמיות. כי לא נעשו דברים בפועל מלבד 'ליל הבדולח' ועוש כמה פרעות בהשראת חוקי הגזע מ-1936. היטלר דבר ראשון שעשה עם עלייתו לשלטון דוקא היה ה'טיפול' בקומיניסטים ובמפלגה שהוצאה אל מחוץ לחוק.מחנות הריכוז הראשונים נבנו עבורם והם הועברו לשם. אח"כ הגיעו היהודים. נ.ב. מי שלא יודע-משהו-או לא מסכים- לא חייב להעיר לי הערות. ולסיכום כל האנטישמיות כולה מראשיתה- כולל היחס של הכנסיה- וכו' אינו עומד ביחס כלשהו למה שאירע לעם היהודי- כעם- אם זה לא ברור ולא כיחידים-החל מעלית הנאצים לשלטון. שהרי גם ברוסיה היתה אנטישמיות-והיא שהביאה ל'סופות בנגב'- ולעליה הראשונה ב-1882. ואם מי שהוא לא הבין את זה- או לא מסכים עם שה- זה עוד יגיע אליו. ---או איך שהיה אומר פרופ' בועז שושן- לא קראנו את אותו ספר !.
על כניסת כל מיני סוגים של אזרחים כולל יהודים- אז מה ? וזה שאיזה ראש עיר- רכב על הגל האנטישמי ונבחר בגרמניה לפני תקופת הנאצים- לא יוצר גל אנטישמי כולל. גזענות והיחס אל 'האחר' איננו מה שהתרחש לפני היטלר- וגם היום זה קורה. כלפי הרבה גזעים ועמים. באותה מידה רכבו אחרים על גל אנטי-קומוניסטי. היטלר אמנם כתב על היהודים ב'מיין קמפף' ורצה להיפטר מהם- אבל הוא לא כתב על השמדה. לפני המלחהמ הוא הזהיר שאחריה לא יהיו יהודים בגרמניה. רק- לאחר ועידות- אחדות לענייני הפליטים שלא יצא מהם כלום- ובעיקר לאחר הועידת בברמודה- באמצע המלחמה הוא אמר משפט שמעורר חלחלה- העולם לא רוצה את הפליטים היהודים ולכן אין ברירה אלא להשמיד אותם. משהו בנוסח הזה אבל בגרמנית. אבל העיקר בנושא הזה- הוא היחסיות. ההשמדה וחוקי הגזע- ובכלל ההצלחה שלהם להשמיד את רוב יהודי אירופה- אינה עומדת בשום יחס למה שהיה קודם. בודאי לא למה שניסית לתאר כאן כאנטישמיות. כי לא נעשו דברים בפועל מלבד 'ליל הבדולח' ועוש כמה פרעות בהשראת חוקי הגזע מ-1936. היטלר דבר ראשון שעשה עם עלייתו לשלטון דוקא היה ה'טיפול' בקומיניסטים ובמפלגה שהוצאה אל מחוץ לחוק.מחנות הריכוז הראשונים נבנו עבורם והם הועברו לשם. אח"כ הגיעו היהודים. נ.ב. מי שלא יודע-משהו-או לא מסכים- לא חייב להעיר לי הערות. ולסיכום כל האנטישמיות כולה מראשיתה- כולל היחס של הכנסיה- וכו' אינו עומד ביחס כלשהו למה שאירע לעם היהודי- כעם- אם זה לא ברור ולא כיחידים-החל מעלית הנאצים לשלטון. שהרי גם ברוסיה היתה אנטישמיות-והיא שהביאה ל'סופות בנגב'- ולעליה הראשונה ב-1882. ואם מי שהוא לא הבין את זה- או לא מסכים עם שה- זה עוד יגיע אליו. ---או איך שהיה אומר פרופ' בועז שושן- לא קראנו את אותו ספר !.
האייל הקורא
New member
קוכלין לא קשור לטרה
סתם שאלה שיושבת אצלי בראש כמה שבועות טובים ... אם אתה טוען שהיטלר לא חיבב את הנצרות היות והיא מושפעת מן היהדות ו"לכלכה" הגזע הארי נשאלת השאלה למה הוא היה בקשרי ידידות טובים עם הנציג הקתולי גבוהה ביותר והמנהיג הכנסייה לותרנית בגרמניה...?
סתם שאלה שיושבת אצלי בראש כמה שבועות טובים ... אם אתה טוען שהיטלר לא חיבב את הנצרות היות והיא מושפעת מן היהדות ו"לכלכה" הגזע הארי נשאלת השאלה למה הוא היה בקשרי ידידות טובים עם הנציג הקתולי גבוהה ביותר והמנהיג הכנסייה לותרנית בגרמניה...?
הניבלונגים
New member
חישובים פוליטיים?
היטלר והנצרות
התשובה לשאלתך היא מורכבת מאד, ועליה להתחלק לשניים. הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית. באשר לכנסיה הקתולית, היטלר מעולם לא היה "ידיד" של האפיפיור. להפך, הנאצים תיכננו לחסל בסופו של דבר את הנצרות, ויש הוכחות לכך. הברית בין השניים היתה משיקולים פוליטיים, ונבעה מרצונו של היטלר להתבסס בשלטון ולקבל מכובדות (בשנות ה-30) מחד, ומפחדו הפתולוגי של פיוס ה-12 מרוסיה הקומוניסטית מאידך. היטלר מעולם לא סבל את הכנסייה הקתולית, ואפילו כאשר שיתף איתה פעולה, עשה זאת משיקולים פוליטיים. ברגע מסויים במהלך המלחמה שקל אפילו לפרוץ לותיקן על מנת להוציא את היהודים והדיפלומטים הזרים שהסתתרו בו, אך לא עשה זאת לבסוף משיקולים של דעת הקהל הקתולית בגרמניה (ואולי גם בארצות הכבושות, אף כי מעולם לא התחשב בהן יותר מדי). בגדול, מבחינת הנאצים היתה רק סמכות אחת, והיא היטלר. הם לא יכלו לסבול סמכות נוספת בדמותו של האפיפיור, ולכן, לדעתי, היטלר היה מחסל אותו ואת הואתיקן בשלב זה או אחר, אם היה מנצח במלחמה. באשר לכנסייה הפרוטסטנטית, הנאצים ניסו להשתלט עליה ולרוקן אותה מתוכן. באמצעות כת ה-Deutsche Christen, "הנוצרים הגרמנים", שהפכו את הנצרות לדת שהיטלר ניצב בה ביחד עם ישו היתה אמורה המזימה להתבצע. הארכיבישוף לודוויג מילר, ראש הכת הזאת, הוא "הנציג הפרוטסטנטי הבכיר" שעליו דיברת. היטלר הפך אותו לנציג הפרוטסטנטי. לפי דעתו של הימלר (שיחה שתועדה ע"י מתנגד המשטר האנס ב. גיזביוס) מהווה כנסיית הנוצרים הגרמנים שלב לחיסול הנצרות בכללה. כנסייה זאת סגדה לישו בלבד, בו ראתה "ארי", וטענה שהנצרות הושחתה בידי "היהודי פאולוס". זאת לא נצרות אמיתית, ללא ספק. אבל גם זה, עבור הימלר והיידריך, היה רק שלב ביניים לחיסול הנצרות בכללה. השלב הסופי (שהיטלר מעולם לא אישר אותו רשמית, ואין הוכחות שהתלהב ממנו, אבל בורמן, גבלס וראשי הס.ס. תמכו בו) היה חיסול הכנסייה הנוצרית והקמת "הכנסייה הלאומית", שתסגוד להיטלר כאל ו"מיין קמפף" יהיה ספר הקודש שלה. ראוי להרחיב באשר לאותה שיחה בין הימלר לגיזביוס, שתועדה כאמור בידי האחרון. גיזביוס הטיח בהימלר שנצרות ונאציזם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, ושכת הנוצרים הגרמנים היא ביזוי הנצרות. לכן, כך גיזביוס, יאלץ הנאציזם ללכת. הימלר, לעומת זאת, אמר לבן שיחו, בגילוי לב מדהים, כי אכן הוא צודק. הנוצרים הגרמנים הם רק זיוף, ונצרות ונאציזם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, ולכן, דווקא הנצרות היא שתיאלץ ללכת. רוב אנשי הכנסייה הגרמנית ובכיריה (הבולט מביניהם הוא הכומר הקתולי מיכאל פאולהאבר) שיתפו פעולה עם המשטר מתוך קונפורמיזם ומתוך קוצר רואי. אחדים מהם (לא רק מקרב "הנוצרים הגרמנים") נתפסו אף ללאומנות הנאצית. ההבדל בין הנוצרים הגרמנים לשאר אנשי הכנסייה היה שהאחרונים התנגדו להכלת הדוקטרינה הנאצית בתוך גבולות הכנסייה (כמו למשל ביטול הברית הישנה, דבר אותו תבעו הנוצרים הגרמנים בקולניות). מעבר לכך, התפשרו רוב אנשי הכנסייה הגרמנית עם המשטר. המשטר, מצדו, נטש בסופו של דבר את הנוצרים הגרמנים, תמורה לשיתוף פעולה מצד הכנסייה הממוסדת. שיתוף פעולה זה, בעיני הנאצים, היה זמני וטקטי, ולדעתי היה אמור להימשך רק עד סוף המלחמה. כמובן שאנשי הכנסייה לא הבינו זאת, ואפילו לא נקפו אצבע על מנת לעזור ליהודים המומרים שבקהילותיהם. רק "הכנסייה המוודה", מיעוט קטן בתוך הכנסייה הגרמנית הפרוטסטנטית, הבין את כוונותיו האמיתיות של המשטר. גם הם נאבקו בו רק באופן מוגבל, בעיקר נגד הנוצרים הגרמנים ונגד הנאציפיקציה של הכנסייה. הם עזרו באופן פעיל גם ליהודים נוצרים. אך גם רוב חברי זרם זה נאבקו רק כדי להגן על הכנסייה, ועל אף סלידתם מהנאציזם, לא עשו רובם דבר על מנת להציל יהודים שלא נטשו את דת ישראל. דומה לזרם זה בפעולתו היה החשמן הקתולי פון גאלן, שניהל מסע אמיץ נגד המתות החסד, תוך סיכון חייו, אך לא עשה דבר למען היהודים. וכמובן, היה תמיד המיעוט האמיץ. כמרים פרוטסנטיים בתוך "הכנסייה המוודה", כגון אויגן גרסטנמאייר ודיטריך בונהפר, שיתפו פעולה עם המחתרת האנטי-נאצית, היו מעורבים בתכנון התנקשויות בהיטלר ועזרו בהצלת יהודים, לא רק מומרים אלא גם יהודים ממש. בונהפר אף דרש מכל חבריו לעשות כמוהו, בדרך כלל ללא הצלחה. כמוהו פעלו גם כמרים קתוליים אמיצים, אנשי מחתרת כאוגוסטין רוש, אלפרד דלפ ואחרים. היו גם כמרים פרוטסטנטיים כתיאופיל וורם וקארל בארת, שמחו בגלוי ותוך כדי סיכון חייהם נגד הפיתרון הסופי. הגדיל לעשות הכומר הקתולי ברנרד ליכטנברג, אב הקתדרלה בברלין, שנשא תפילה למען היהודים, ולאחר שנאסר, ביקש להישלח למחנה ריכוז כדי להתפלל יחד איתם לאלוהים. האיש הנפלא והאמיץ הזה נפטר בדרך למחנה דכאו. היו גם כמובן אחרים, ואסור לשכוח זרם נוצרי שלם שפעל כאיש אחד למען היהודים הנרדפים- אלו הם הקוויקרים הגרמנים. זרם פציפיסטי זה ייסד את "החברה הדתית לחברים", שעזר להציל הן יהודים נוצרים והן יהודים שדבקו בדתם. ולסיכום, הכנסייה הגרמנית, כמו כל החברה הגרמנית, שיתפה ברובה פעולה עם המשטר, וזאת מחוץ למיעוט אמיץ. אך אין להסיק מכך שהיטלר לא סלד ממנה- הוא תיעב אותה, אך אנשי הכנסייה פשוט לא הבינו זאת וייחסו את כל הצרות ל"קיצונים במפלגה", וכך ניתן להסביר את האירועים שקרו.
התשובה לשאלתך היא מורכבת מאד, ועליה להתחלק לשניים. הכנסייה הקתולית והכנסייה הפרוטסטנטית. באשר לכנסיה הקתולית, היטלר מעולם לא היה "ידיד" של האפיפיור. להפך, הנאצים תיכננו לחסל בסופו של דבר את הנצרות, ויש הוכחות לכך. הברית בין השניים היתה משיקולים פוליטיים, ונבעה מרצונו של היטלר להתבסס בשלטון ולקבל מכובדות (בשנות ה-30) מחד, ומפחדו הפתולוגי של פיוס ה-12 מרוסיה הקומוניסטית מאידך. היטלר מעולם לא סבל את הכנסייה הקתולית, ואפילו כאשר שיתף איתה פעולה, עשה זאת משיקולים פוליטיים. ברגע מסויים במהלך המלחמה שקל אפילו לפרוץ לותיקן על מנת להוציא את היהודים והדיפלומטים הזרים שהסתתרו בו, אך לא עשה זאת לבסוף משיקולים של דעת הקהל הקתולית בגרמניה (ואולי גם בארצות הכבושות, אף כי מעולם לא התחשב בהן יותר מדי). בגדול, מבחינת הנאצים היתה רק סמכות אחת, והיא היטלר. הם לא יכלו לסבול סמכות נוספת בדמותו של האפיפיור, ולכן, לדעתי, היטלר היה מחסל אותו ואת הואתיקן בשלב זה או אחר, אם היה מנצח במלחמה. באשר לכנסייה הפרוטסטנטית, הנאצים ניסו להשתלט עליה ולרוקן אותה מתוכן. באמצעות כת ה-Deutsche Christen, "הנוצרים הגרמנים", שהפכו את הנצרות לדת שהיטלר ניצב בה ביחד עם ישו היתה אמורה המזימה להתבצע. הארכיבישוף לודוויג מילר, ראש הכת הזאת, הוא "הנציג הפרוטסטנטי הבכיר" שעליו דיברת. היטלר הפך אותו לנציג הפרוטסטנטי. לפי דעתו של הימלר (שיחה שתועדה ע"י מתנגד המשטר האנס ב. גיזביוס) מהווה כנסיית הנוצרים הגרמנים שלב לחיסול הנצרות בכללה. כנסייה זאת סגדה לישו בלבד, בו ראתה "ארי", וטענה שהנצרות הושחתה בידי "היהודי פאולוס". זאת לא נצרות אמיתית, ללא ספק. אבל גם זה, עבור הימלר והיידריך, היה רק שלב ביניים לחיסול הנצרות בכללה. השלב הסופי (שהיטלר מעולם לא אישר אותו רשמית, ואין הוכחות שהתלהב ממנו, אבל בורמן, גבלס וראשי הס.ס. תמכו בו) היה חיסול הכנסייה הנוצרית והקמת "הכנסייה הלאומית", שתסגוד להיטלר כאל ו"מיין קמפף" יהיה ספר הקודש שלה. ראוי להרחיב באשר לאותה שיחה בין הימלר לגיזביוס, שתועדה כאמור בידי האחרון. גיזביוס הטיח בהימלר שנצרות ונאציזם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, ושכת הנוצרים הגרמנים היא ביזוי הנצרות. לכן, כך גיזביוס, יאלץ הנאציזם ללכת. הימלר, לעומת זאת, אמר לבן שיחו, בגילוי לב מדהים, כי אכן הוא צודק. הנוצרים הגרמנים הם רק זיוף, ונצרות ונאציזם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, ולכן, דווקא הנצרות היא שתיאלץ ללכת. רוב אנשי הכנסייה הגרמנית ובכיריה (הבולט מביניהם הוא הכומר הקתולי מיכאל פאולהאבר) שיתפו פעולה עם המשטר מתוך קונפורמיזם ומתוך קוצר רואי. אחדים מהם (לא רק מקרב "הנוצרים הגרמנים") נתפסו אף ללאומנות הנאצית. ההבדל בין הנוצרים הגרמנים לשאר אנשי הכנסייה היה שהאחרונים התנגדו להכלת הדוקטרינה הנאצית בתוך גבולות הכנסייה (כמו למשל ביטול הברית הישנה, דבר אותו תבעו הנוצרים הגרמנים בקולניות). מעבר לכך, התפשרו רוב אנשי הכנסייה הגרמנית עם המשטר. המשטר, מצדו, נטש בסופו של דבר את הנוצרים הגרמנים, תמורה לשיתוף פעולה מצד הכנסייה הממוסדת. שיתוף פעולה זה, בעיני הנאצים, היה זמני וטקטי, ולדעתי היה אמור להימשך רק עד סוף המלחמה. כמובן שאנשי הכנסייה לא הבינו זאת, ואפילו לא נקפו אצבע על מנת לעזור ליהודים המומרים שבקהילותיהם. רק "הכנסייה המוודה", מיעוט קטן בתוך הכנסייה הגרמנית הפרוטסטנטית, הבין את כוונותיו האמיתיות של המשטר. גם הם נאבקו בו רק באופן מוגבל, בעיקר נגד הנוצרים הגרמנים ונגד הנאציפיקציה של הכנסייה. הם עזרו באופן פעיל גם ליהודים נוצרים. אך גם רוב חברי זרם זה נאבקו רק כדי להגן על הכנסייה, ועל אף סלידתם מהנאציזם, לא עשו רובם דבר על מנת להציל יהודים שלא נטשו את דת ישראל. דומה לזרם זה בפעולתו היה החשמן הקתולי פון גאלן, שניהל מסע אמיץ נגד המתות החסד, תוך סיכון חייו, אך לא עשה דבר למען היהודים. וכמובן, היה תמיד המיעוט האמיץ. כמרים פרוטסנטיים בתוך "הכנסייה המוודה", כגון אויגן גרסטנמאייר ודיטריך בונהפר, שיתפו פעולה עם המחתרת האנטי-נאצית, היו מעורבים בתכנון התנקשויות בהיטלר ועזרו בהצלת יהודים, לא רק מומרים אלא גם יהודים ממש. בונהפר אף דרש מכל חבריו לעשות כמוהו, בדרך כלל ללא הצלחה. כמוהו פעלו גם כמרים קתוליים אמיצים, אנשי מחתרת כאוגוסטין רוש, אלפרד דלפ ואחרים. היו גם כמרים פרוטסטנטיים כתיאופיל וורם וקארל בארת, שמחו בגלוי ותוך כדי סיכון חייהם נגד הפיתרון הסופי. הגדיל לעשות הכומר הקתולי ברנרד ליכטנברג, אב הקתדרלה בברלין, שנשא תפילה למען היהודים, ולאחר שנאסר, ביקש להישלח למחנה ריכוז כדי להתפלל יחד איתם לאלוהים. האיש הנפלא והאמיץ הזה נפטר בדרך למחנה דכאו. היו גם כמובן אחרים, ואסור לשכוח זרם נוצרי שלם שפעל כאיש אחד למען היהודים הנרדפים- אלו הם הקוויקרים הגרמנים. זרם פציפיסטי זה ייסד את "החברה הדתית לחברים", שעזר להציל הן יהודים נוצרים והן יהודים שדבקו בדתם. ולסיכום, הכנסייה הגרמנית, כמו כל החברה הגרמנית, שיתפה ברובה פעולה עם המשטר, וזאת מחוץ למיעוט אמיץ. אך אין להסיק מכך שהיטלר לא סלד ממנה- הוא תיעב אותה, אך אנשי הכנסייה פשוט לא הבינו זאת וייחסו את כל הצרות ל"קיצונים במפלגה", וכך ניתן להסביר את האירועים שקרו.
מקורות והסבר
בנוגע לשיתוף הפעולה עם הכנסייה הפרוטסטנטית וכן התפתחות הכנסייה המוודה- כל ספר העוסק ביחסי כנסייה-משטר בתקופת הרייך השלישי, כנ"ל בנוגע להסכמים הלאטרניים ולכנסייה הקתולית. בנוגע לתוכניות המשטר באשר לדת הנוצרית, די להסתכל בתוכנית ל"כנסייה הלאומית" שהגה אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הנאצי המרכזי, המפורטת ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מאת ויליאם ל. שיירר. בכלל בספר הזה ניתן למצוא נקודות מעניינות באשר ליחסי כנסייה-מדינה ברייך השלישי. אהה, ו"האירועים שקרו", הכוונה לשיתוף הפעולה המתמשך וקצר הרואי בין היטלר לכנסיות הנוצריות בגרמניה, על אף תיעובו הידוע של המשטר הנאצי לדת הנוצרית. באשר למבואות שציינתי מדברי גיזביוס, ושיחתו עם הימלר. העדות מתוארת כמובן בספרו של גיזביוס, "Bis zum bittern Ende", שתורגם לאנגלית בכותר "To the Bitter End" מאת Hans B. Gisevius. ניתן למוצאו במכון גיתה בתל-אביב או בכל ספריה אוניברסיטאית. נדמה לי שתיאור השיחה נמצא אי שם בחלק הראשון של הספר, אבל אני לא זוכר בדיוק את המקום (קראתי את הספר די מזמן). חשוב לציין שבספר ישנם חלקים הנחשבים ללא אמינים, אבל לדעתי אין סיבה לפקפק באמינות העדות הזאת, שמתאימה גם לעדויות רבות ממקורות אחרים על סלידתם של הנאצים מהנצרות. חפש בספר סצינה של תערוכת סמלים שהוחרמו מהבונים החופשיים- תיאור השיחה נמצא שם. בכלל, גיזביוס כתב ספר מרתק ורגשי מאד על ההתנגדות הגרמנית להיטלר, וכן על מאבקי הכוח בין כוחות המשטרה ברייך השלישי. כדאי מאד לקרוא את הספר כולו! באשר למיעוט האנטי-נאצי שבתוך הכנסייה, ניתן לקרוא עליו בתור התחלה ב-קונסטנטין פיצגיבון- "20 ביולי- הקשר נגד היטלר" (תרגום מאנגלית: דפנה לוי). אם אתה רוצה מידע יותר מפורט, יש ב-"The Flame of Freedom" מאת Eberhard Zeller וב-"The History of the German Resistance to Hitler" מאת Peter Hoffmann. מידע ממוקד וספיציפי יותר על הכנסייה המוודה ופועלה ניתן למצוא בספריו של הכומר אברהרד Bethge, העוסקים בכומר האנטי-נאצי דיטריך בונהפר, במאבקו להצלת יהודים ולהרג היטלר וגם במותו ההירואי. אני לא זוכר כותרים מדויקים, מה גם שלא הספקתי לקרוא אותם (בניגוד לספרים שצויינו לעיל).
בנוגע לשיתוף הפעולה עם הכנסייה הפרוטסטנטית וכן התפתחות הכנסייה המוודה- כל ספר העוסק ביחסי כנסייה-משטר בתקופת הרייך השלישי, כנ"ל בנוגע להסכמים הלאטרניים ולכנסייה הקתולית. בנוגע לתוכניות המשטר באשר לדת הנוצרית, די להסתכל בתוכנית ל"כנסייה הלאומית" שהגה אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הנאצי המרכזי, המפורטת ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" מאת ויליאם ל. שיירר. בכלל בספר הזה ניתן למצוא נקודות מעניינות באשר ליחסי כנסייה-מדינה ברייך השלישי. אהה, ו"האירועים שקרו", הכוונה לשיתוף הפעולה המתמשך וקצר הרואי בין היטלר לכנסיות הנוצריות בגרמניה, על אף תיעובו הידוע של המשטר הנאצי לדת הנוצרית. באשר למבואות שציינתי מדברי גיזביוס, ושיחתו עם הימלר. העדות מתוארת כמובן בספרו של גיזביוס, "Bis zum bittern Ende", שתורגם לאנגלית בכותר "To the Bitter End" מאת Hans B. Gisevius. ניתן למוצאו במכון גיתה בתל-אביב או בכל ספריה אוניברסיטאית. נדמה לי שתיאור השיחה נמצא אי שם בחלק הראשון של הספר, אבל אני לא זוכר בדיוק את המקום (קראתי את הספר די מזמן). חשוב לציין שבספר ישנם חלקים הנחשבים ללא אמינים, אבל לדעתי אין סיבה לפקפק באמינות העדות הזאת, שמתאימה גם לעדויות רבות ממקורות אחרים על סלידתם של הנאצים מהנצרות. חפש בספר סצינה של תערוכת סמלים שהוחרמו מהבונים החופשיים- תיאור השיחה נמצא שם. בכלל, גיזביוס כתב ספר מרתק ורגשי מאד על ההתנגדות הגרמנית להיטלר, וכן על מאבקי הכוח בין כוחות המשטרה ברייך השלישי. כדאי מאד לקרוא את הספר כולו! באשר למיעוט האנטי-נאצי שבתוך הכנסייה, ניתן לקרוא עליו בתור התחלה ב-קונסטנטין פיצגיבון- "20 ביולי- הקשר נגד היטלר" (תרגום מאנגלית: דפנה לוי). אם אתה רוצה מידע יותר מפורט, יש ב-"The Flame of Freedom" מאת Eberhard Zeller וב-"The History of the German Resistance to Hitler" מאת Peter Hoffmann. מידע ממוקד וספיציפי יותר על הכנסייה המוודה ופועלה ניתן למצוא בספריו של הכומר אברהרד Bethge, העוסקים בכומר האנטי-נאצי דיטריך בונהפר, במאבקו להצלת יהודים ולהרג היטלר וגם במותו ההירואי. אני לא זוכר כותרים מדויקים, מה גם שלא הספקתי לקרוא אותם (בניגוד לספרים שצויינו לעיל).
הניבלונגים
New member
קוכלין
האם תוכלל לערוך את זה כמאמר?, מאוד מעניין מה שכתבת
האם תוכלל לערוך את זה כמאמר?, מאוד מעניין מה שכתבת
האייל הקורא
New member
תודה רבה על
התשובה המאלפת
התשובה המאלפת
לא הטפשות או אי הידיעה עומדת כאן
או עמדה בשבת- לדיון. היתה כלפי הערה אישית- שלא יכולתי שלא להגיב עליה. ראשית ממה שכותבים כ......ל המשתתפים אי אפשר להסיק על אופיו או אי- מיקוד של איש כפי שהטיחה, או הטיח או הוטח לגבי דברי. שנית- כל אחד למד כאן היסטוריה או שסתם הוא מתענין בנושא- ומותר לו להביע דיעה. וישנם המון דברים שנויים במחלוקת כמו..נו טוב..לא חשוב המון דברים.[וראינו איך מוטי גולני נמלט על נפשו.כמעט עד הלום] הבעיה היא שאותה כותבת- שעשתה כנראה עבודה- על האנטישמיות בגרמניה-שלפני-היטלר 'נורא' התרכזה בנושא- ולדעתה היה אז- ממה שאני הבנתי- קשר ישיר להתנהלות הנאצית הנוראה. כל אחד יכול ליפול בזה- ומישהי שעשתה פעם עבודה על ר' משה קורדוברו- למשל היתה בטוחה שהוא לא פחות חשוב להיסטוריה היהודית מאר התנועה הציונית. לדוגמא ש"ס- מי שמתעסק עם זה ואני מכיר מישהי שעשתה על זה דוקטורט.וזה באמת נורא חשוב- לא חשובה [לדעתי] יותר ממפ"ם של שנות החמשים. לעומת זה דוקא 'חרות' ואצ"ל-כמעט מאותהתקופה- מי כמונו יודעים כמה היא חשובה- להבנת הפולטיקה של שלושים השנה האחרונות. או אש"ף למשל- גם. והיטלר- הוא בכלל ב'ליגה' אחרת מכל האנטישמים שקדמו לו-והיו אחירו- וכנראה יהיו- הוא נושא בפני עצמו- והסברתי שהאנטישמיות בכל העולם- היתה וגם היום לצערנו- נפוצה. וכך אני רואה את מה שהיה בגרמניה שלפני היטלר. אכן היטלר ניצל למשל את האמונה או המיתוס של 'היהודים רוצחי ישו' אבל כאמור השואה- כפי שהתבטא ק.צטניק-היתה פלנטה אחרת. עכשיו אני מקוה שהבהרתי את דברי- גם לגבי הסובייקטיביות של מחקר היסטורי בכלל -וגם לגבי הנושא הזה בפרט.
או עמדה בשבת- לדיון. היתה כלפי הערה אישית- שלא יכולתי שלא להגיב עליה. ראשית ממה שכותבים כ......ל המשתתפים אי אפשר להסיק על אופיו או אי- מיקוד של איש כפי שהטיחה, או הטיח או הוטח לגבי דברי. שנית- כל אחד למד כאן היסטוריה או שסתם הוא מתענין בנושא- ומותר לו להביע דיעה. וישנם המון דברים שנויים במחלוקת כמו..נו טוב..לא חשוב המון דברים.[וראינו איך מוטי גולני נמלט על נפשו.כמעט עד הלום] הבעיה היא שאותה כותבת- שעשתה כנראה עבודה- על האנטישמיות בגרמניה-שלפני-היטלר 'נורא' התרכזה בנושא- ולדעתה היה אז- ממה שאני הבנתי- קשר ישיר להתנהלות הנאצית הנוראה. כל אחד יכול ליפול בזה- ומישהי שעשתה פעם עבודה על ר' משה קורדוברו- למשל היתה בטוחה שהוא לא פחות חשוב להיסטוריה היהודית מאר התנועה הציונית. לדוגמא ש"ס- מי שמתעסק עם זה ואני מכיר מישהי שעשתה על זה דוקטורט.וזה באמת נורא חשוב- לא חשובה [לדעתי] יותר ממפ"ם של שנות החמשים. לעומת זה דוקא 'חרות' ואצ"ל-כמעט מאותהתקופה- מי כמונו יודעים כמה היא חשובה- להבנת הפולטיקה של שלושים השנה האחרונות. או אש"ף למשל- גם. והיטלר- הוא בכלל ב'ליגה' אחרת מכל האנטישמים שקדמו לו-והיו אחירו- וכנראה יהיו- הוא נושא בפני עצמו- והסברתי שהאנטישמיות בכל העולם- היתה וגם היום לצערנו- נפוצה. וכך אני רואה את מה שהיה בגרמניה שלפני היטלר. אכן היטלר ניצל למשל את האמונה או המיתוס של 'היהודים רוצחי ישו' אבל כאמור השואה- כפי שהתבטא ק.צטניק-היתה פלנטה אחרת. עכשיו אני מקוה שהבהרתי את דברי- גם לגבי הסובייקטיביות של מחקר היסטורי בכלל -וגם לגבי הנושא הזה בפרט.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.