לצערי לא נחשפתי יותר מדי ליצירתו של חיים ולדר, מלבד "ילדים מספרים על עצמם", אי שם בנעוריי. את הסיפור הנ"ל - בגרסה מאוד אחרת שלו - שמעתי מפי ר"מ בישיבת שערי יושר. ועכשיו, 7 שנים אחרי, החלטתי שזה אחלה סיפור להפוך אותו לסרט קצר.
הי שי, אהבתי מאוד. אני חושבת שהסצינה הראשונה מיותרת לגמרי, אם היית מתחיל מPOV שלו נכנס למקווה זה לא היה נותן את אותו האפקט? אולי, אם היה שם משהו אחר על הדמות, משהו שמגדיר אותו כבחור שונה, היא (הסצינה) היתה נצרכת. בכל מקרה, אהבתי את הדרך שבה הצלחת להעביר את הרגשות שלו. בתמונות פשוטות. ממש אפשר לראות את זה קורה על המסך. היו חסרים לי תיאורי בימוי של הריאקשנים שלו, אני חושבת שאם תתאמץ לכתוב אותם, השינוי הרגשי יהיה מדוייק יותר. בהצלחה
הסצינה הראשונה נחתכה זה מכבר. כמו כן, נוספו ניואנסים רבים - איכשהו אינטואטיבית נראה לי נכון יותר לבנות את הסיפור דרך מבטים - תנועות - שפת גוף - סאונד עמום - ויזואליה רטובה - יותר מאשר דיאלוגים. הגרסה הבאה תהיה מלוטשת בהרבה. ואולי אעלה גם אותה לכאן. תודה לכל המגיבים ותודה על הכיוונים השונים. תחזיקו לי כמה שיותר אצבעות, כי ההפקה יוצאת אוטוטו לדרך..