תסכול...

[innocence]

תודה לכולם על התמיכה..

קל להגיד "הלוואי וכולם היו אחרת", אלב העובדה היא שאני היא זו ששונה וצריכה ללמוד להסתגל לעולם שהוא לא כמוני. וזה לא קל כמו שחושבים שזה, זה מלא ברגשות אשמה ותסכול. ולמרות שהוא מעולם לא לחץ או ביקש והוא לגמרי הכי מתחשב והכי מקסים שיכול להיות, אני מרגישה רער, כי אני לא "חברה טובה" כמו שאני אמורה להיות.

 

[inbardaf]

זה לא עניין של 'קל להגיד'

דווקא הרבה יותר קל להגיד 'אני לא מספיק טובה' (במיוחד למין הנשי שתרגל את זה במשך דורות על גבי דורות..) זה קטע כזה של להרגיש אשמה על משהו שהוא לחלוטין לא אשמתך ובאותה מידה יכול להיות אשמתו. זה שהרוב כאלה, לא הופך אותך לרעה או לא טובה או לא מספיק נותנת. זה רק אומר שיותר קשה לך למצוא בן זוג שיהיה מרוצה ממה שאת רוצה לתת. אני חושבת שהרבה יותר קשה, אבל גם הרבה יותר נכון, לומר: איזה חבל שלא כולם כמונו. זה היה יכול להיות הרבה יותר קל. כי זה משנה את כל התמונה וההתיחסות שלך כלפי העובדה שאת א-מינית או באופן כללי שונה מכולם. מה שאת עושה, דומה למה שאני אומרת לפעמים: חבל שאני לא טיפשה. כי גיליתי לצערי, שלבחורות טיפשות, הרבה יותר קל למצוא בני זוג (באופן סטיסטי כמובן...) הרבה יותר נוח לגבר הממוצע, שבת הזוג שלו לא תהיה חכמה מידי ודומיננטית מידי ולא תקשקש לו בשכל יותר מידי ורצוי שגם לא תרוויח יותר ממנו (וכמובן לא תצליח יותר ממנו

) ובטח שלא תהיה גבוה ממנו (למזלי - כאן אין לי בעיה בכלל

) להיות א-מיני יכול להיות יתרון או לא. אבל לרצות להיות כמו כולם, כי זה היה עושה את זה פשוט יותר - זו דווקא הדרך הקלה יותר. הדרך האמיתית יותר - בעיני כמובן - היא להעריך את מה שאת ומה שיש לך גם כשזה שונה מכולם וללמוד להסתדר עם זה בחיים. זה הרבה פעמים לא קל. אבל הקשיים שלך לא שונים בסופו של דבר משלי. כולנו פה נתקלים באותם קשיים עם בני זוג. ההבדל ביני לבינך, שאני שמחה על מה שאני וזה עושה לי טוב וחושבת שאם כבר היה עדיף שהעולם יהיה אחר ואת חושבת שחבל שאת לא אחרת. וחשה אשמה על דבר שאין מה להרגיש אשמה בו. אם היית אחרת, היו לך צרות אחרות. כמו שילדת הסוכר המרחף אמרה במפגש האחרון: זה להחליף חבילת בעיות אחת באחרת.. ולגבי הקשר הספציפי שלך שני דברים: א. מנסיון של מישהיא שהיתה בסוג כזה של קשר - זה עלול מתישהו להמאס. זה לפחות מה שקרה לי. כי כמה אפשר לקיים אקט כ"כ אינטימי שלא מתחברים אליו? רק כדי להיות שם בשביל? זה לא בהכרח יקרה לך, אבל מההודעה שלך, נשמע שאת חוששת מזה וכרגע זה לא ממש בא לידי ביטוי כי אתם לא כל הזמן ביחד. ב. אם הוא לא מתלונן, אל מה את מתלוננת? לא חייבים להרגיש אשמה ו/או שאנחנו לא מספקים את הצד השני רק כי נדמה לנו. אם דיברתם על זה והוא לא הביע תלונות, למה בכלל להכנס למחשבה של 'אני לא מספיק'?

 

[innocence]

להיות שונה זה תמיד בעייתי,

ולא משנה אם זה "לטובה" או "לרעה", זה קשה להיות שונה, כי אנשים לא מורגלים להתמודד עם השונה, וגם כי מה לעשות, רוב האנשים ממוצעים. יכול להיות שהיו לי בעיות אחרות אם לא הייתי א-מינית, אבל אני לא מתרכזת ב"מה אם", אלא במה שיש לי עכשיו ביד... לגבי הנקודות שהעלית בסוף. א. כן, אני חוששת. אני לא יודעת מה יקרה, ואני לא יודעת מה יהיה הלאה, אני יכולה רק לקוות שיהיה טוב. ב. הוא לא מתלונן, אבל לפעמים יש לי הרגשה שזה בעיקר כדי לא לפגוע בי או לגרום לי להרגיש רע עם עצמי.

 

[P i s g a]

לא יודעת אם להיות שונה זה בעייתי...

אני שונה באופן כללי, לא רק בתחום הזה אלא בעוד תחומים של לבוש, השקפה ואורח חיים. פעם זה הטריד אותי יותר, אולי כי בחטיבה ובתיכון היו די מתעללים בי על הרקע הזה, אבל היום אני אפילו די גאה בזה. אפילו נראה לי שהיה מבאס אותי יותר לא לבלוט בשום צורה ולהיות תמיד חלק מהעדר. היום זה מטריד אותי בעיקר כי יש הרבה תחומים שאותם 'כולם עוברים' ושלכולם יותר קל להתמודד איתם, בעיקר בענייני יחסים ומשפחה ולי קשה להתנחם בזה כי ברור לי שאני לא שייכת ל'כולם' הזה. מה שכן, אני מרגישה היום שבגלל שאני מקרינה שטוב לי ושאני מאושרת עם הדרך שלי ועם איך שאני אנשים מתייחסים אליי בכבוד ולא ברחמים. מה שכן, אולי בגלל ההשלמה הזו לא יצא לי לנהל מערכת יחסים של ממש עם מישהו א-מיני אז קשה לי לתת לך עצות או להכניס את עצמי לנעליים שלך, קל לי להגיד לך שאם את מרגישה חוסר נוחות או לחץ תחתכי, כי אני מעולם לא ניסיתי להתמודד עם הבעיות האלו בדרך אחרת

 

[p019]

כולם שונים - אף אחד לא בממוצע

בכל פרמטר - רוב האנשים הם בממוצע (מההגדרה של הממוצע כמובן). אבל אף אחד לא נימצע בממוצע בכל הפרמטרים. גם לך יש פרמטרים שבהם את נופלת על הממוצע - וכל אחד באוכלוסיה צריך להתמודד אם הפרמטרים שהוא שונה בהם. אני לא חושבת שלהיות א-מיני מתקרב אפליו לפרמטר שאכי קשה בו להיות שונה. תנסי להיות ישראלית ערביה שגרה בתל אביב. או יהודיה ברוב המדינות בעולם. ואם את רוצה לדבר על מערכות יחסים דווקא - אז תשאלי את בנות הדודות שלי. למצוא בן זוג יהודי בבאוינוס איירס זה כנראה לא ארבה יותר קל מלצוא בן זוג א-מיני או מקבל א-מיניות.

 

[inbardaf]

../images/Emo45.gif להיות שונה..

מסכימה עם P019 שלכולנו יש דברים ממוצעים יותר וממצועים פחות וככה זה אצל כולם. אף אחד לא יכול להיות ממוצע בהכל. וגם אני חושבת שלהיות א-מיני זו חריגות פחות מתסכלת מחריגיות אחרות. הקושי הכי גדול שלה הוא במציאת בן-זוג, אבל יש כ"כ הרבה חריגיות שמקשות על מציאת בן-זוג. למעשה, כל חריגות כמעט מקשה על זוגיות.. אז כבר עדיף את זו. בכל מקרה, אני אישית, ממש לא רוצה להיות ממוצעת. במה שאני כן - אני כן. במה שאני לא - אני שמחה לרוב שאני לא. וכמו שאמרה Pisga אם לך יהיה טוב עם 'החריגות' שלך אנשים יכבדו ויעריכו אותה. ושוב אני חוזרת לדוגמת הגאון - שלא תחשבי שהחיים שלהם קלים בגלל זה. למרות היתרון הבולט שלהם, גם הם סובלים מ'החריגות' שלהם. אבל הם יודעים שזה יתרון בסה"כ הכללי ולכן לומדים לחיות עם הצדדים הפחות טובים של זה ולא בוכים על גאוניותם ומאחלים לעצמם להיות 'ממוצעים'.

 

[Tall O]

../images/Emo45.gif נכון ונכון...

 

[k500]

חזרנו לעניין היחסיוּת ../images/Emo13.gif

מה שלאחד נראה חריג, לאחר זה ממוצע או לא שונה ולהיפך

בערך..

 

[inbardaf]

זה לא כ"כ יחסיות, כמו ההבנה

שממוצע, הוא בסופו של דבר בינוני. ושיש הרבה דברים חרגים בכל אחד מאיתנו. וככל שאנחנו יודעים להיות יותר שלמים עם החריגות שלנו, ככה יותר קל לנו בסופו של דבר וגם החברה מקבלת את החריגות הזו יותר בקלות (דגש על היותר - כאן בהחלט יש יחסיות..) אני נמוכה באופן משמעותי מהממוצע. יכולתי כמו אחיות שלי בעיקר לקטר על זה ולעשות הכל כדי להוסיף לעצמי עוד כמה סנטימטרים. (כמו למשל, לקנות גם נעלי בית פלטפורמה..) אבל הגובה שלי מעולם לא הציק לי. תמיד אהבתי אותו ושמחתי עליו. זה לא שאין לי בגללו קשיים בחיים. לאדם נמוך, נהיגה ברכב 'ממוצע' היא לא בהכרח חוויה פשוטה. ופעם שכחתי את הבגדים שלי בבית, אז ראש הצוות שלי אמר לי: "מה הבעיה, לכי תקני בגדים. הזדמנות." ואני עניתי לו: "אתה באמת חושבת שאני יכולה להכנס לחנות ולצאת עם זוג מכנסיים? אין דבר כזה.. אני חייבת לקצר אותם. (אלה אם כן אני מוצאת במקרה זוג מכנסיים סביר באגף הנוער.. אז זה לרוב יושב עלי בדיוק) וגם לאנשים גבוהים יש צרות בחיים. בקיצור, עיזבו אותכם מהרצון 'להיות כמו כולם'. הוא די דבילי מיסודו.

 

[k500]

ודווקא מכל מה שאמרת יוצא שכן ../images/Emo13.gif

ראשית, ההבנה לא סותרת את היחסיוּת ולהיפך. שנית, כמעט כל הדוגמאות שנתת מראות יחסיות כי יש בהן מידת השוואה..

זה שאת צודקת בדוגמאות זה משהו אחר

 

[inbardaf]

לא הבנתי

כשאתה מדבר על יחסיות, אתה מתכוון שיש הבדל בשוני שלנו מהמוצע באופן יחסי?

 

[k500]

הסבר:

היחסיוּת מתייחסת לדברים שאמרת בדוגמאות האישיות שלך: למשל הצורך שלך במכנסיים במידה מסוימת הוא יחסי למי שקונה את אותן מכנסיים שעולות עליו. דוגמא נוספת ליחסיוּת: מקל של ארטיק הוא מקל, אבל אם נשים אותו מול מקל של מטאטא, נוכל להגיד שהוא קצר יותר אבל זה לא אומר שלפני ההשוואה הוא היה קצר- הוא פשוט היה הוא בעצמו ועכשיו זה מתחבר גם אלינו- אנחנו מה שהיננו, אבל אם משווים אותנו לממוצע באוכלוסיה, אז המיניות אצלנו מקבלת את המימד ההשוואתי והופכת לא-מיניות. רק בהשוואה מקבלים את מימד היחסיוּת, מה שמזכיר גם את אותו מחסור בהגדרה מילולית שלא נשענת רק על המיניות עצמה..

מקווה שהבהרתי יותר משערפלתי.

 

[inbardaf]

טוב, אבל זו לא היתה הפואנטה של דברי.

כי אנחנו כן מתיחסים לאוכלסיה וזה הגיוני ובסדר. הנקודה היא מה עושים אחרי שמבינים שאנחנו שונים מהרוב. אומרים: איזה באסה, הלואי והייתי כמו כולם. או: איזה כיף לי שאני כזה, חבל שלא כולם כאלה.. לרצות להיות כמו כולם - זה לרצות להיות ממוצע, כלומר: לרוב בינוני. למה לרצות דבר כזה?

 

[k500]

רגע, למה רק שתי אפשרויות בעצם?

אולי כשאנחנו מבינים שאנחנו שונים מהרוב, אנחנו יכולים כבר לבוא מראש בגישה שהיא לא "איזה באסה" או "איזה כיף" , אלא גישה שאומרת: אוקי, אנחנו כאלה, הבנו את זה במעמקי ליבנו ומחשבותינו, אנחנו לא מתייחסים לזה בשמחה או בעצב, אלא איך שזה ככה, בלי צורך "לבחור" עמדה שיפוטית מסוימת. זה לא אומר שאי אפשר לבחור את אחת הגישות-שמחה או באסה- אבל זאת אלטרנטיבה שיכולה להיות מציאותית. לרצות להיות ממוצע זאת גם בחירה, לא לטעמינו נראה לי, אבל היא קיימת למי שרוצה. בגלל זה נראה לי שאלטרנטיבה תקטין את הרצון להיות כמו כולם/בינוני וכו'.

 

[המבורגר76]

להיות ברגש נייטרלי לגבי השוני שלך

זה די נדיר. כי אחרי הכל, לכולנו יש אגו, והמחשבות וכל השיקולים שלנו בסופו של דבר נובעים מאינטרסים של "איך זה משרת אותי" (זה מה שנקרא "הישרדות"). ברגע שזה לא משרת, זה "מבאס". ואם זה כן משרת אז "זה כיף". אני חושבת שרוב האנשים בד"כ ינטו לצד ה"שמח" או ה"באסה" - כדרך להתמודד עם המצב.

 

[p019]

אני מפנטזת על עולם של א-מיניים

איפה זה נופל בתוך רשימת האופציות שלכם?

 

[המבורגר76]

לעולם הזה יש כבר שם: "גן עדן" ../images/Emo6.gif

 

[inbardaf]

גם אני! גם אני!

טוב, תתנחמי. אם מה שהמבורגר כתבה נכון - יום אחד נגיע לשם. בשאיפה לפחות

וכנראה שבגלל זה הדבר הראשון שכבתי לידיד נפש שלי, אחרי שגיליתי את הפורום הזה: מצאתי את גן עדן!!

 

[k500]

לא רק נדיר- גם קשה

אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. כמובן שלכולנו יש אגו ובתוך עמנו המיני אנו חיים ובגלל זה כתבתי שזאת אלטרנטיבה מסוימת, כלומר לא משהו שקיים באופן אוטומט בתוכנו. יש פה עבודת נפש פנימית לא קלה למי שמוכן. שוב, לא חייבים וזה בסדר.

 

[inbardaf]

צודק לגמרי

הנקודה שרציתי לחדד היתה שזה לא חייב להיות באסה. גם נטריילי זה טוב. לא יודעת אם עדיף, כי הרי אומרים: איזהו עשיר השמח בחלקו. אני מאמינה שאדם צריך תמיד להיות שמח עם מה שיש לו ולהפיק את התועלת המרבית מזה. זה נראה לי הרבה יותר קשה מלהיות נטריילי. בסופו של דבר, לכל דבר יש יתרון וחיסרון. לחלק יש יתרון גדול ומובהק על החסרונות - אבל אפילו אז, אני מעדיפה להתנחם ביתרונות ולהעריך אותם ולהשלים עם החסרונות וללמוד להתמודד איתם כך שהם לא יפילו את רוחי.