תנ"ך רם

[יוסי ר1]

תנ"ך רם

מה דעתכם על הקטסטרופה?

 

[סוריאל]

אכן קטסטרופה

כלומר המאמר של אורבך. ערבוב גמור וחסר טעם של טענות נכונות עם רטנונים בלים מזוקן ועיוורון קשה. הרי טועה טעות גמורה מי שחושב ששפת התנ"ך קרובה לעברית. דוקא התרגום לשפה מודרנית ממחיש את המרחק בין שתי השפות, שאמנם משתמשות באותה מערכת תחבירית (בערך - מי משתמש היום בו"ו ההיפוך או בצורות מודאליות?) ואוצר המלים שלהן די קרוב אבל לחלוטין לא זהה. אפשר להתוכח על בחירות תרגומיות כאלה ואחרות, ולפעמים התרגום באמת טכני עד זרא (גם אני לא מבין למה 'ידי' צריכה להפוך ל'היד שלי'. אני מניח שהתלמידים לא עד כדי כך מטומטמים, אבל אולי אני תמים), אבל המפעל בכללו מבורך. נ.ב. שינון בע"פ הוא דרך מצוינת להשנאת כל חיבור שהוא על כל לומד שהוא והגיע הזמן למחוק את הטיעון המיובש הזה מארסנל ההתקפות על משרד החינוך. יש להם מספיק חסרונות אחרים.

 

[יוסי ר1]

תרגום? מעברית לעברית?!

יש שם שכתוב. שכתוב שיגיש לתלמיד טקסט אנמי שהוא צל חיוור של המקור. מה שהתלמיד ילמד יהיה הטקסט הקל, לא הטקסט המאתגר. לימוד בע"פ בכמות מסחרית אכן משניא את הלימוד על הלומד. אבל לדעת לצטט קצת מכאן ומשם, לפחות לזכור מה בערך נאמר והיכן, זו דרישת מינימום מכל אדם שמעוניין להיות משכיל ולא בור. שווה בנפשך את ההודעות שלך עצמך לו לא היה לך הידע שיש לך, האפשרות לדעת מהיכן להביא ציטוט כזה או אחר. אין בפירוש כל רע, כל עוד אתה יודע מה המקור ומה הפירוש. שכתוב הוא אסון.

 

[סוריאל]

כן, תרגום

שהרי תרגום אינו אלא פירוש. אבל נניח להתחכמויות הלשוניות: אין מדובר כאן על סתם מהדורה חדשה של התנ"ך אלא על מהדורה לימודית. ככזו היא אמורה להכיל כלי עזר שונים לתלמיד המתחיל. אלו יכולות להיות מפות, טבלאות, רשימת מקבילות או שכתוב של הטקסט (לצד המקור - לא במקומו) שכבר איננו מובן. ואני חוזר ואומר שהטקסט המקראי איננו מובן לדוברי עברית מודרנית, לא רק לתלמידי יסודי או תיכון אלא גם לבוגרים משכילים. 'תוהו ובוהו' זה לא בלגאן ו'חמסי עליך' איננו 'אני כועסת עליך' וכנראה שאין קשר בין מנהגי נישואין לבין 'חתן דמים למולות'. שלא לדבר על שלל המאפיינים התחביריים של לשון המקרא, שרוב הקוראים אינם נותנים עליהם את דעתם כלל. מי שיקבע אם התלמידים יקראו רק את השכתוב/תרגום החיור, המסורבל, היבש, אך המדויק והמובן (וזו כל חשיבותו: להיות מדויק ומובן. זו לא יצירת אמנות אלא כלי עזר בלבד) או גם את המקור נורא ההוד (והסתום פעמים רבות) הוא המורה. אני מקוה שהוא, או היא, יהיו מספיק חכמים כדי להשתמש במהדורה הזו כראוי. אגב, לא שמעתי קריאות שבר כאלה כשמהדורות שטיינזלץ ושוטנשטיין יצאו, אע"פ שהן עושות בדיוק את אותו הדבר.

 

[יוסי ר1]

ראשית, כשמדברים על תרגום - מדברים

על העברת משמעות של אחד לאחד, משפה לשפה. זה בתרגום מילולי. תרגום ענייני מתיר חופש טיפה יותר גדול, אבל עדיין הוא קובע פירוש אחד, שאמור להכיל את מכסימום המשמעות של המקור. פירורש הוא פירוש. יכול להיות עיניני, יכול להיות דרשני, יכול להסתמך על מתודות שונות. אבל ברור לכל שפירוש אחד אינו יחיד ובלעדי, אלא מצטופף בין שאר אחיו הפירושים. (למעת מה שאנחנו מכנים פשט, ונותנים לו מעמד מעט יותר קרוב מאשר שאר אחיו הפירושים). מה זה תוהו ובוהו? אני מניח שבשכתוה הנוכחי יש שם תשובה אחת. מדוע שהמורה לא יציג בפני התלמידים שלל פירושים? וידון איתם מה הבסיס לכל שיטה פרשנית? אני חולק עליך בקביעה שהטקסט התנכי אינו מובן לדוברי עברית. אבל המחלוקת הזו אינה עיקר, הרי אני מסכים שיש ביטויים מוקשים ויש פרקים שאינם מובנים. המחלוקת היא על תפקידו של המורה: כי אם אתה מצפה שהמורה יצליח להבהיר את הטקסט הבלתי נהיר בעזרת השכתוב, הרי אני מצפה שיעשה זאת עם פירושים כפי שיבחר, אבל לא בעזרת השכתוב. אם השכתוב כל כך מוצלח, הרי שמקומו של המורה מיותר לגמרי. כפי שכתבתי, יש בירושים נהדרים, מקראות גדולות למשל. שמסביר כמעט כל מילה. מה רע? לגבי שטיינזלץ - שטיינזלץ פיסק מחדש, וכתב פירוש, פירוש מאיר עיניים. אין לי מושג אם תלמידי ממ"ד נחשפים אליו, אבל אם כן - שם יותר ברור שיש טקסט מוקשה ולצידו הפירוש העכשווי. מה שקשה יותר להבחין במה שנעשה לתורה, ששפתה כאמור יותר קרובה ללשונינו אנו.

 

[פלגיה]

עושים את זה היום

לא רק לספר שנחתם לפני 2000 שנה, אלא גם במאה השנים האחרונות. אני קראתי תרגום של ביאליק בידי אפרים סידון (לשיר "הנער ביער". המקור עדיף בעיני, אבל עושים את זה. כך לפחות אצלנו נוצרה אפשרות לילדה בת 7 לקרוא ביאליק. היא קראה את התרגום, ואז שורה אחרי שורה עם המקור, ואז את המקור)

 

[יוסי ר1]

לא יודע. את קן לציפור ילדה בת 7 יכולה לקרא

בלי תרגום. עם מגילת האש היא לא תסתדר גם עם תרגום. ומה שביניהם, הייתי מעדיף לתת לה בגיל בו תסתדר עם זה, כפי שאנו הסתדרנו בזמנו, ולא בגיל 7. את ביאליק הכבד קראנו בגיל יותר מבוגר. אני גם לא אוהב שנותנים לתינוקות ללכת בהליכון, בזמן שהם עדיין זוחלים. כי לכל עת וחפץ. אני מעדיף שכשהילד יהיה בשל, יינתן לו הטקסט, ואז ילמדו אותו לקרא את המקור. בשיטה שאת מתארת, נראית לי כמו לשתות שוט של וודקה מהולה בהרבה מים. את כמות האלכוהול את מקבלת, אבל בחוזק פושר ביותר. לכי תשווי את זה למהלומה שוודקה נקייה נותנת לגרון, ואת ההשפעה החזקה שהמשקה הנקי נותן. כאן הילדה קבלה דבר מה מרוכך, וחבל. אולי אני קיצוני בזה, לא יודע. אבל אני גם לא אוהב את שכתובספרי הילדים שעושים היום כדי להפוך אותם לקריאים יותר. אני אוהב שפה ארכאית, ולא כי אני מוצלח במיוחד. אני אוהב אותה כי נתנו לי לקרא אותה ללא הכחל ושרק שעוטפים אותה היום , ולמדתי , כמו רבים וטובים בני גילי לאהוב את הלשון הארכאית. וחבל לי שמראש מוותרים על האתגר הזה.