מי שמחפש ספרים עם עומק אמנותי...
לא ימצא אותם בז'אנר הפנטזיה והמד"ב- צר לי! לרוג'ר זילאזני עוד אפשר לסלוח על השפה ה"ריקה" והישירה שבה הוא כותב, אבל אני מודה שבדיוק מהסיבה הזו הז'אנר לא קורץ לי. בד"כ. ובקשר להארי פוטר- כל מי ששונא את הספר ואפילו לא קרא אותו, שישאל את עצמו, בבקשה, את השאלה הבאה... נניח שהספר לא היה הופך לתופעה עולמית, והיה נשאר בשוליים. סתם עוד ספר מסכן ולא ממש מוכר. גם אז הייתם שונאים אותו?... אני חושבת שמה שמעצבן בו זה ההמוניות שנעשתה כרוכה בו. מי שקורא הארי פוטר הוא סתם עוד אחד ממליונים עם טעם מפוקפק בספרות. מי שקורא שר הטבעות, לעומת זאת, משתייך (לכאורה...) לקבוצה יותר מצומצמת ו"מובחרת" של אנשים. מי שקורא "מלחמה ושלום" כנ"ל, רק בצורה אחרת. מבינים לאן אני חותרת?... בינתיים קראתי את כל ה"הארים", פשוט כי כיף לקרוא אותם! מי שמחפש ספר כדי לנתח כל פסיק שכתוב בו- שילך לקרוא ספרי שירה.