תמלוגים ליוצרים

[דני יש רק אחד]

תמלוגים ליוצרים

למרות שידוע לי שאני אעצבן פה כמה אנשים, אני רוצה להעלות נקודת ראות אחרת לנושא. בימים האחרונים (מאז שקראתי את מכתבי האהבה האחרונים בין יוצר כלשהו למנהל פורום כלשהו) אני חושב רבות על הנושא של תמלוגים ליוצרי ריקודי עם. רבים ינסו להשוות בין המלחין/המשורר ויוצר הריקודים אך תמיד שוכחים שיש שני הבדלים מהותיים בין שניהם: (1) לחבר לחן (עם מספר כלי נגינה) צריך להיות מומחה למוזיקה. לחבר שיר צריך להיות בעל כשרון של הוצאת הנושאים הנוגעים ללב (המחשבות) על הכתב. לחבר ריקוד יכול כל רוקד (יעיד על כך היוצרים האחרונים שרבים מהם התחילו לייצר עוד לפני שלמדו להדריך, ובגלל שלא אציין שמות של יוצרים חדשים יש את הדוגמא הישנה יותר של מושיקו). אם תנסו לומר שיצירת ריקוד שהקהל יאהבו דורש מיומנות, אציין כי הרבה (אם לא רוב) הריקודים הנרקדים היום נרקדים בגלל שהם ה"אחרונים" או בגלל שהיוצר מלמד אותם בחוג הפרטי שלו או בגלל המוזיקה. מי שיסתכל על הרבה מהריקודים האלה מהצד יראה שאין בהם שום דבר ואף לרוב אינם מתאימים למוזיקה או שהצעדים אינם מתחברים זה לזה (ראיתי הרבה יוצרים שלא שמו לב איך בנות הזוג שלהם אינן מסוגלות לבצע את הריקוד שיצר בגלל חיבור גרוע). גם צריך הרבה פוליטיקה כדי להצליח להכניס ריקוד לקהל: להכיר את המדריכים ברחבי הארץ (שמור לי ואשמור לך), להיות חבר טוב של מארגן ההשתלמות או הנהלת האירגון (הנה, עכשיו כבר יתנפלו עלי

) ואם אתם צריכים הוכחה, תסתכלו על הריקודים ה"עוברים" את הוועדות - כמה מהם שייכים למארגן ההשתלמות או חבריו? כמה שייכים ליוצרים אנונימיים? מה מיקום הריקודים של יוצרים עם פרוטקציה בקלטת? מה מיקום יוצרים אנונימיים? מי זוכה ללמד את ריקודיו בהשתלמות? מי צריך להסתפק בקלטת (מחוסר זמן)? ובלי לשכוח את העיקר, כדי שהריקוד יצליח צריך לתפוס את השירים היפים לפני כולם. אינני רוצה להביא פה דוגמאות של ריקודים שמחרידים אך השירים יפהפיים ולכן נרקדים בכל מקום. אין כאן צורך כמו במחבר הלחן או השיר שהשיר או המנגינה ייקלטו בכוחות עצמם (נסו מה שאני מנסה לפעמים, תקשיבו לריקוד מהחדשים בלי מוזיקה). עקב זה קשה לי להגיד שאנשים רוקדים בגלל הריקוד אלא בגלל החדשנות (אחרי חודשיים זה נעלם) והמוזיקה. (2) ריקוד עם נוצר בשביל העם. זה לא דורש קול יפה (לשיר) או כלי נגינה מתאימים (למנגינה). זה מיועד להנאה להמונים ולא לתמורה כספית. ידוע לי שהזמנים השתנו ופעם היוצרים אהבו לראות את יצירותיהם נרקדים בהמונים (לשם כך נוצרו) והיום, לאחר שהוזמנו להשתלמויות וראו את הכסף (אני לא מוצא סמיילי בתפוז עם דולרים בעיניים) רוצים יותר כסף, אך קשה לי לראות בכך הצדקה לשנות את מהות ריקודי העם. אני רואה היום איך ריקודי העם הפכו מדבר יפה ומתוך הנשמה לדבר של בצע כסף, פרסום, טיולים לחו"ל, והדוד סם. כתוצאה מכך יש פוליטיקה אינסופית אצל המדריכים, מעבירי ההשתלמויות, והאירגון (אני מניח שאין צורך להביא דוגמאות). כמו כן יש הצפה מסיבית של ריקודים ויוצרים. אם נוסיף תמלוגים לכך, אוי ואבוי לנו. אם מישהו יצליח לקדם את הנושא של תמלוגים (בצע כסף גורם לאנשים לשנות את טיבם) אני בטוח שיהיו מספיק יוצרים ראויים אשר ישימו את ריקודיהם ב- public domain. עכשיו אני לובש את השכפ"ץ...

"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שנאי בצע..." (שמות יח, כא)

 

[ירון מישר]

לפחות ממני תקבל

תמיכה וסיוע מוסרי ורעיוני כי אתה כל כך צודק. רק הייתי שוב מציע לך ולאחרים לראות בריקודי העם חיבור של צעדים ולא יצירה אמנותית (שלא לומר שוב "ייצור תעשייתי") ושוב מבלי לגרוע כהוא זה מהכיף שהריקודים מביאים לכל כך הרבה אנשים. זו לא המעטת ערכם של העוסקים בחיבור ריקודים אלא התאמת המינוח הנכון למעשיהם.

 

[עוז 2002]

גם ממני!

ואני הייתי אפילו מסייע לך לשים גם את כל הספרים ב- Public Domain. האמן לי, לסופרים האלה צריך לקרוא "מקליקים" ולא סופרים. הם מקליקים למחשב אותם מילים הלקוחות מספרים אחרים ורק מסדרים אותן בסדר אחר. היום כדי לכתוב רק צריך לדעת לקרוא ולכתוב. בעצם רק לכתוב. ולכן, אני חושב שאת אוספי מילותיהם צריך לחלק חינם למען העם. גם את כל אלו המתקרים "ציירים". מילא ואן-גוך. רבל כל השאר הם סתם "מורחים" המשתמשים באותם צבעים מרוחים בפזיזות על בד רק כדי למהר ולשימם בגלריה לשם בצע כסף. תמיכתי נתונה לך!

 

[ששי מזור]

חבורת קבצנים../images/Emo42.gif

דני יש רק אחד לפי ההספק שלך בכתיבה הייתי אומר שאתה " כתבן בלתי נלאה". קודם כל כדאי לך להרגע - אין צורך בשכפ"ץ. מישהו כבר השווה חלק מהריקודים ל"תרגיל קרקע" בהתעמלות ספורטיבית. אני עצמי כתבתי כבר שמבחינתי הם קשקוש מקושקש, אוסף מקרי של צעדים שנאספו על ידי מישהו שההבנה המוסיקלית שלו שואפת לאפס. לכן אני מסכים גם שאסור לקרוא לאדם כזה "יוצר". דומני שירון מציע לקרוא לו "מחבר". לפי גם כינוי זה הוא יומרני שכן בחיבור יש מחשבה על קשר בין החלקים, על ההגיון בהם, על הרצף הנכון ( שים לב שאיני משתמש במלים מעולם המוסיקה ) ועוד דברים. אני מציע לקרוא לאדם כזה "קבצן". הרי הוא מקבץ צעדים מקריים כמו קבצן האוסף כל שמשליכים לו. שמעתי לא פעם מאחד המרקידים את המשפט : "אני הולך ללמד ריקוד שיהיה לכם קשה בהתחלה, בגלל שהצעדים לא כל כך "יושבים" על המנגינה, אבל אתם תתרגלו ותאהבו אותו". עכשיו דני היקר הואל בטובך להשאיל לי את השכפ"ץ משום שנראה לי שאזדקק לו בדחיפות. ששי

 

[דני יש רק אחד]

כתבן בלתי נלאה

נדמה לי שקוראים ל"כתבן בלתי נלאה" - "פטפטן" ו"קשקשן" אך תודה על העידון.

אני מודה באשמה. כמו שאמר/ה "בליינדיט" מזל שיש רק דני אחד. לא הייתי מרחיק לכת להשמיץ את כל היוצרים. יש יוצרים שעושים זאת (עשו זאת?) מתוך הלב. אך הייתי בהחלט מקבל את המושג "קבצן" עבור כל היוצרים שמחברים ריקודים בקצב בלתי נלאה (באותו קצב כמו שאני מתקתק). אין סיבה ל"קיבוץ" כל כך הרבה ריקודים אם לא לבצע כסף. הייתי נותן כינוי "מחבר" או "יוצר" למי שמחבר ריקוד או מקסימום שניים בשנה (במיוחד שראיתי מחמאות שניתנו לקבצנים שחיברו 150 ריקודים בזמן קצר): אדם של ריקוד או שניים בשנה ישקיע בריקודו, יתחבר עם ליבו ויתרחק (אולי) מבצע כסף. אני עדיין חושב שאצטרך את השכפ"ץ שלי אז לא אוכל להשאילו לך. אך אני יוצא בזה הרגע בריצה לחנות לקנות עוד אחד שיהיה לשנינו.

 

[ששי מזור]

לצאת מן המקלט???

דני אני מקווה שחזרת כבר עם השכפ"ץ הנוסף. שכחתי לרגע שהביטוי "בלתי נלאה" מתקשר למשהו שלילי. כוונתי היתה לציין את קצב הכתיבה המדהים שלך. דרך אגב, אני מציע לא לקרוא למי שמבצע ריקודים ( כנ"ל, דהיינו תרגילי הקרקע) רוקד אלא מקפץ ומכאן: קיפצתי, קיפצת, איפה אתה מקפץ? עם מי אתה מקפץ זוגות? וכו´. ואולי למי שמפעיל את הכל לקרוא מקפיץ. ועכשיו תסלח לי יש הקפצה היום ואני ממהר. ששי

 

[דני יש רק אחד]

מקפצים קפיצות

הבאתי את השכפ"ץ אך לא ענית לטלפון אז שלחתי לך את השכפ"ץ בפקס. אולי קצב הכתיבה שלי מדהים אך הרעיונות שלך מדהימים הרבה יותר! לא יכולתי להפסיק לצחוק לפחות חצי שעה

ההערה היחידה שלי לשם "מקפץ" זה שהדבר שמקפצים עושים זה "מיקפוצים" שנשמע גרוע. אולי נקרא לאדם "קופץ", וכך "קפצתי" "קפצת" "איפה אתה קופץ" ואז ניתן להגיד גם "מה אתה קופץ?" (תרתי משמע, גם הכוונה לאיזה קפיצה אתה קופץ) וגם "תקפוץ לי" (משמע "אני לא מכיר את הקפיצה החדשה של המקבץ המפורסם, אז אולי תקפוץ לי אותה"). את השם של ה"קפיצה" התלבטתי אם לקרוא לזה "קיפוץ" (כמו "ריקוד") אך המלה "קפיצה" נראית לי מתאימה יותר. עכשיו ניתן להגיד "אחרי הקפיצה הזאת, אנחנו קופצים לזוגות" ושכולם יקפצו. תהנה מההקפצה (אם תקרא לזה מקפוצים, אז הלכת היום ל"מקפצה" (הניקוד כמו מגלשה - עם פתח, שווא, צירה, קמץ)).

 

[שונאת רכילות]

ששי, דני, אתם מבריקים. גדול !!!!!

 

[מירי לוי 1]

חברים יקרים !!

איזה נחת אתם גורמים לירון מישר, אין לכם מושג. תמשיכו, תמשיכו, ואל תפסיקו, תחפשו כיד הדמיון הטובה עליכם עוד שמות מגוחכים ונלעגים ל"יוצרים" של ריקודי עם שמהם אתם נהנים. ירון ירווה מכם הרבה נחת, החיוך לא ימוש מפניו. לאחר שקראתם להם "מחברים", "ממציאי צעדים", "מגבבים", "מכרטטים" וכעת גם "קבצנים", אתם מחפשים עוד שמות נלעגים. תמשיכו חברים, אם זה גורם לכם נחת, לא נפריע לכם. ירון מציע לדני "תמיכה וסיוע מוסרי, כי אתה כל כך צודק" - ממש מרגש. איזה איש תומך ומוסרי ירון, הצדק שלו איתו. ולאחר שירון יצליח להחדיר בראשינו שכל ה"יוצרים" הם בסך הכל "חבורת גנבים ועלובים", יוכל ירון להסביר בלוגיקה זו, מדוע לדעתו גם לא מגיע להם תגמולים ושכר על יצירותיהם. כי למה לשלם שכר לגנבים ? הרי הגונב מגנב פטור ? פשוט, לא ? אתה הבנת את זה, ברוך ? מירי.

 

[דני יש רק אחד]

ירון

מוזר לי תגובתך. אין לי התנגדות שתגידי שטעיתי ותביאי סיבות לגופו של עניין, אך למה את חושבת שזה קשור לדעתו של ירון? את צריכה כבר לדעת שלא איכפת לי כלל מה חושב ירון (מבלי לפגוע בכבודו) או כל אחד אחר בכדי להביע את דעתי העצמאית. אני לא ראיתי מישהו שאמר או אפילו רמז שיוצר כלשהו הוא גנב. בצע כסף זה חוקי. גניבה, לא. גם לא אמרתי שכל היוצרים הם אחרי בצע כסף. יש רבים שכן, יש יחידי סגולה שלא (ניתן להבדיל לפי כמות הריקודים שמייצרים בשנה). אם יידרש (ע"פ חוק) לשלם ליוצרים תמלוגים ליצירותיהם (וכפי שאמרתי והסברתי: אוי ואבוי לנו אם כן) אז החובה קיימת ויש לקיימה. כמו שניתן לעקוף (באופן חוקי) תגמולים למבצע (אך לא למלחין) ע"י שינוי הביצוע (כפי שראיתי שעושים בחלק מהמקרים) כך ניתן גם לעקוף יוצר במקרה שהחוק יחייב תמלוגים. אך אם השתמשת בקפי... סליחה בריקוד של יוצר ויש חוק לשלם תמלוגים, מעולם לא הייתי אומר שלא לשלם. צר לי שאת חושבת שהושפעתי באיזשהי דרך מירון. האם כל פעם שאגיד משהו שירון מסכים איתו תגידי שאני הדובר שלו? ואם אתנגד לו, אז אני בסדר? חבל. אנא, תסבירי לנו את דעתך על הנושא, אל תגידי שהסכמתו של ירון זוהי הסיבה שאני טועה.

 

[מירי לוי 1]

לדני - הסבר חוזר !

יש לי תחושה שלא ירדת לסוף דעתי, כנראה לא הסברתי היטב, ואני אנסה להסביר שוב, והפעם אולי טוב יותר. קודם עלי לציין בפניך שהנושא "יוצר או מחבר" נטחן בפורום הזה כל כך הרבה עד שהפך למסטיק לעוס ודביק, וכל זאת הרבה הרבה לפני שנכנסת כאן לפורום בשבוע/שבועיים האחרונים. לא התכוונתי גם לומר לך, כי יש קשר בין דעותיך לבין דעתו של ירון, ואני בטוחה שאתה מאד חכם והבעת את דעתך העצמאית, ובודאי שאיני חושבת שאתה משמש שופרו של איש מלבד שלך עצמך. מה שאני התכוונתי לומר לך ולכותבים בראשית השרשור, כי ככל שתמשיכו ותקראו ל"יוצרים" שמות מבזים ופוגעים כמו "גונבי צעדים", "קבצנים" וכו´ ובכך תפחיתו את ערכם בעיני הבריות, כך מי שצריך לשלם להם תמלוגים על שימוש ביצירותיהם, ימצא "סיבה טובה" לבוז להם וא לשלם להם, כי מי הם בכלל ? לכן השתמשתי בביטוי "הגונב מגנב פטור". יש לי תחושה שחברינו יום טוב יוכל להסביר את עמדתי זו אפילו יותר טוב ממני ! יום טוב בבקשה, דו איט. כל טוב לך דני. מעריכה אותך מאד ! מירי.

 

[ירון מישר]

כמה עלי להסביר

שהמילה "מחבר" אינה פחיתתות כבוד ביחס למילה "יוצר"? מה הקשר כאן לכבוד או זלזלול? אכן יש בין מחברי הריקודים שהורידו את המעשה לשפל גדול ויש אחרים, לא מעטים, שהעלו ועדיין מעלים את מעשה חיבור הצעדים לרמות גבוהות מאי פעם. אני רוצה לקוות שכולם עושים זאת מתוך אמונה פנימית חזקה אך אני חש שהצורך המתמיד "למכור חידושים" שוב ושוב אינו נובע רק מצורך פנימי לתת ביטוי תנועתי לשירים יפים ועל כך אני מתריע. עם כל את הם אינם "גונבי צעדים", "קבצנים" וכו´ וכבודם במקומו מונח בעצם העובדה שכל רבים נהנים ממה שהם עושים.

 

[דינדונית]

בעצם מה זה משנה

אם תקראו להם יוצרים, מחברים, קפצנים/קבצנים ושאר הברקות לשוניות? (ואגב, דני וששי - אתם טובים) בסופו של דבר מה שקובע הוא התוצאה. ואמר מי שאמר -גם אם תקראו לשושנה חוח, עדיין ישאר ריחה הנעים..... וחוץ מזה, כמו שהיום הספרית הפכה למעצבת שיער, התופרת למעצבת אופנה, הרי שכדאי להשתמש במונח "מעצבי צעדים" או "מעצבי מחולות"..... למרות שזה כבר מתחיל להזכיר את המערכון עם הדוקטור למחול.....

 

[דני יש רק אחד]

שמות ליוצרים

ברצוני רק להבהיר (ולהדגיש!) שכל שמות הגנאי אינם מתייחסים לכל יוצרים. הכינויים רק לקב... יוצרים מסויימים אשר מגזימים בכמות ו/או מורידים מהאיכות (שני הדברים רעים באותה מידה לעולם הריקודים). אני שוב מדגיש (לא ברור לי למה יש כאלה שחושבים שאני משמיץ את כולם) שיש יוצרים שעושים זאת מהנשמה, ויש יוצרים שכל-כך צנועים שאף לא רוצים להיקרא "יוצרים" ועל כך זוכים להערכתי. כמו שיש אנשים טובים (באמצע הדרך) ויש אנשים רשעים, כך יש יוצרים ויש קבצנים. אינני חושב שהתייחסות שונה צריכה לפגוע בכבודם של היוצרים האמיתיים והמתחשבים. להיפך. זה שאנו קוראים לקבצנים "יוצרים" רק גורם לפגיעה בכבודם של היוצרים. לא התכוונתי להיכנס לנושא "יוצר או מחבר", ידוע לי שזה נטחן כבר (אני תמיד משתדל לעשות שיעורי בית). התכוונתי לדבר רק על נושא התמלוגים. לעומת זאת, נהניתי (בזכותו של ששי) להצטרף להומור על הקבצנים והקפצנים שמייחסים לאנשים מסויימים שקיימים היום שמציפים את השוק ו/או מוסיפים Junk ו/או שמתעסקים יותר מדי בפוליטיקה. כל הצחוק לא צריך להסית מהנושא שהעליתי שזה התמלוגים. בקשר להיותי "חכם", זה נתון לויכוח. "מטורלל", בהחלט.

 

[שונאת רכילות]

אינפלציה של ריקודים

קוראת את מכתביך בפורום ומקבלת את רוב הרעיונות. אבל נקודת מבט נוספת לעניין אולי תועיל. אני רוקדת בצפון. והרפרטואר בין המרקידים משתנה. ההבדל בולט עוד יותר כשאני מנסה לבוא לרקוד במרכז. ובלט במיוחד בפסטיבל כרמיאל. כמות הריקודים שלא נרקדים בצפון בכלל היא גדולה. ומעבר לזה, מי שרוצה להנות מריקודים שונים, אחרים, צריך לרקוד אצל מרקידים שונים בחוגים שונים. לכל מרקיד הקהל שלו, ורפרטואר הריקודים שלו, ותנסה לבקש ריקוד החורג מזה מיד תיתקל בתשובה "לא אוהבים אותו בהרקדה אצלי". ואם לא רוקדים את "ים" הריקודים הקיימים שוכחים (ופעמים רבות אפילו המרקידים עצמם לא זוכרים אותם בעצמם), ואז חושבים בשביל מה להתאמץ ללמוד אותם בכלל. לכן - צמצום כמות הריקודים, והגבלת כמות החדשים בתקופה מסויימת נראה כרעיון טוב על פניו, וגם ייצור איזו אחידות של ריקודים ורוקדים בארץ, ואז כשנפגשים בארועים כגון מרתונים ופסטיבל כרמיאל לא יהיה הפער הזה. וגם - שילוב של ריקודים ישנים מיוחדים אשר לא נס ליחם בהרקדות, לצד ריקודים חדשים הוא שילוב מנצח. אך יחד עם זאת ישנן הרקדות מיוחדות לריקודי נוסטלגיה וכו´, אז מי שאוהב דווקא סוג מסויים של ריקודים או "קפיצות" ) ילך לאותן הרקדות. מבול הריקודים הנוחתים עלינו, מתאמצים ללמוד וכעבור מספר חודשים נעלמים ונשכחים, פשוט מעייפים. שמע את אנחת ה"אוףףף" בכל פעם שמרקיד מכריז על כך שהוא מלמד ריקוד חדש, ואת הרחשים מיד בסיום הלימוד "ריקוד זה לא יישאר, ריקוד זה לא יחזיק מעמד" או "אם זה של היוצר ("המקפיץ") הזה.. אני לא טורח בכלל ללמוד ועוד. ולכן אם היוצרים היו מקשיבים לרחשי הקהל היו חושבים פעמיים לפני ש"יולדים" ריקוד חדש. ו/או אם כבר צריכים לקבל תגמולים על ריקודים ש"מחברים" - אז שזה יהיה מותנה בדעת הקהל ובכמות הפעמים שהריקוד נרקד או ב"אורך חייו" של הריקוד. אנחנו באים להרקדות, אנחנו רוקדים את הריקודים, המרקידים מתפרנסים מההתמכרות הזו שלנו, אז כרוקדים - נוכל גם לקבוע את הרפרטואר של הריקודים.

 

[חבר של כלם]

לדני - קשב לי להתאפק

אני מצטער מאוד לקרוא את נימת דבריך, ועוד יותר - שסחפת אחריך קבוצת לועגים ליוצרים. על הרבה אומנים , בעיקר בעולם המוסיקה, לעגו , בתחילת דרכם. ויש כאלה שקבלו את הכרתם - רק אחרי מותם. יש משהו יסודי, שזה כנראה טבוע בבהוויתינו הישראלית. מה שאתה יודע לעשות - אני יודע לעשות , יותר טוב. ומסתכלים על כל אדם מגבוה. כמה יוצרי ריקודי עם אוכלים קש , עד שמתחילים לפזול לעברם. ההתנשאות הזו משפילה - לא את היוצר אלא את , המשפיל. מהתנהגות כזו - בקלות עוברים לזילזול בזקנים , בהורים, במורים , ובכל איש סמכות. כך לא תצמח , לעולם , מנהיגות ראויה לשמה. עד שאדם מצליח , להוכיח את כישוריו, מיד בא המתחרה - המקנא , ומנסה להתרומם על גבו , וכל שיזלזל בו - הוא חושב שיצליח להתרומם יותר. קל מאוד - להשפיל יוצר. אחד מפני שהוא שופע בריקודים, ואחד מפני שיצר רק ריקוד אחד - שהצליח לו - במקרה. יוצר אחר "לא שוה" - מפני שאין לו חוגים, או מפני שהוא לא יפה , סיבות למכביר, אשר תכליתן להשפיל ולהשפיל , עד דכה. מה נותר ליוצרים במצב כזה - יש שמכנים אותם כאן - קבצנים : להתפלל - "מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון".(שמואל א ב/8 ) וכולם יהנו ויתעשרו ,יסעו לחו"ל ויבנו וילות - על חשבונם.

 

[דני יש רק אחד]

קשב לי

כתבת שאתה מצטער לקרוא את נימת דברי, אך כמדומני שלא קראת אותי כלל. אני דיברתי על תמלוגים, וסטיתי מעט מהנושא כדי לדבר על אלו היוצרים ריקודים בקצב מחריד. אני תמיד מדבר (ואמשיך לדבר) על היוצרים שמייצרים ריקודים מתוך אהבה ולא אלפים ריקודים בשנה כאנשים מעולים ומדהימים. למרות מה שאולי הבנת, אתה כלול בעיניי כאחד היוצרים הגדולים בריקודי עם ויעיד על כך זה שלא נסחפת לסחרור הריקודים החדשים שיש היום. אני אינני מתייחס כאן לרצונות שלך לזכות בכסף (ואף בדיעבד), אלא רק לעניין הריקודים היפהפיים שיצרת. חלילה לי מלזלזל ברוב יוצרים הותיקים (שאינני רואה אותם יוצרים כמויות ריקודים כמו הצעירים, ואינם משתתפים בפוליטיקה בין מחנות המדריכים) ותמיד אני מדגיש את השוני בין היוצרים למקבצים. לא ברור לי למה אתה (שאינך כלול במקבצים) מתעקש לשמור על כבודם ותומך בהצפת הריקודים הקיימת היום. האם אינך מעוניין להשאיר פחות ריקודים אך יפים (כשלך) ולא לשפוך את התינוק יחד עם המים? אני עדיין מאמין שבנושא התמלוגים אסור לגבות (למרות שידוע לי דעתך בנושא), ואני עדיין מאמין שהצפת הריקודים ע"י תאוי בצע היא אסון (למרות שאתה חושב שבזה אני מזלזל בכל היוצרים). חבל לי שהיית צריך להגיע ל"מקים מעפר דל". האם היוצרים הם בעפר? האם אתה לא רואה את האהבה מהרוקדים השונים? גם אני מרוב הערכתי אליך ויתרתי פעם על בת זוגי לריקודים בשבילך לכל הערב (וישבתי בצד) העיקר שתרקוד עם מי שאתה אוהב. אני בטוח שרוב הרוקדים שומעים את שמך ביראת כבוד למרות שיש כאלה שמפלאים היום על דבריך בפורום. אני אישית לא מוכן לשפוט אותך על דבריך בפורום כי ברור לי שיש סיבה מאחורי הכל. האם הכסף הוא זה שקובע מי יישפל ומי ירום? צר לי שהגענו למצב הזה. "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת - אין לי תנ"ך כרגע לידי, לא אוכל לתת מיקום מדוייק

).

 

[חבר של כלם]

אוהב כסף - קודלת ה/9

דני יקר, מאחר ואתה מכירני- אתה יודע שאינני שיך לנלחמים על כבוד או כסף. כי בזמני הרקדתי כתחביב. מזלי שפר והשתכרתי יפה בריקודי עם. אבל עיקר עבודתי היה בחינוך ילדים ונוער. והיום אני פנסיונר של משרד החינוך. חי בכבוד. אבל העולם השתנה. המדריכים לריקודי עם מתפרנסים היום רק מריקודים. זה הפך למקצוע, כמו כל עבודה אחרת. יש להם חובות , משכנתא ,הוצאות על ההדרכה , גדולות לאין שעור מאשר בתקופתי. הוצאות רכב, איכות המיכשור (מחשב) , כיבוד, מיזוג, וידיאו, השתלמויות - מחייב אותם לשמור על רמה נאותה של הכנסה. בתחילת עבודתי כמדריך ריקודי עם רכבתי על אופני, עם תוף על הכידון, ובין אצבעותי מוללתי בתוף מרים בכיסי דף מהוהה עם רשימת ריקודים. האקורדיוניסט חיכה באולם. רקדתי עם כולם, ונהנתי עם הרוקדים מעבודתי. היום המדריך צמוד למכשיריו ודאגתו גדולה, להצלחת ההרקדה. התחרות קשה. הריקודים הטובים הם מנוף להצלחתו בתחרות, ובעבודה. מי שטועה ובוחר ריקודים לא טובים, או מדריך גרוע נפלט מהר לשוליים. היוצרים - הם סם החיים של המרקידים. לדאבוננו, עם ישראל אוהב חידושים. הם מחליפים מרקידים , לעיתים תכופות. כך הם רוצים להחליף גם ריקודים. הדלק להצלחה הם יוצרי הריקודים. מה ביקשתי - תתיחסו אל כולם בכבוד. גם אני סבלתי בתחילה - עד שהגעתי להכרת הכלל. כמו שאתה התבטאת. תנו להם צ´אנס. מה בקשתי - תתגמלו אותם עבור ההנאה והשמחה שהם מביאים לרוקדים. הם זקוקים לעידוד. אם יש לנו כל כך הרבה מוכשרים, ועם ישראל הוא כזה בכל השטחים, כולל מדע , םפורט ועוד. אם הם יוצרים הרבה ריקודים, תבחרו את מה שמתאים לכם ותתגמלו לפי הצלחתם. מי שמביא ריקוד טוב, וכל המדריכים משתמשים בו ישתכר יותר. איך לבדוק פעם בחודש ישלחו המדריכים לאירגון היוצרים - רשימה של הריקודים , שהשתמשו בהם באותו חודש, כלומר - הריקודים האהובים , וישלמו בהתאם לכך. תשלום מיזערי.(כמו שנוהגים באקו"ם) האירגון יחלק את הכסף בין היוצרים , לפי קנה מידה ישר והגון. יוצר של ריקוד מבוקש יקבל יותר מיוצר של ריקוד לא טוב. כשם שסופר של להיט משתכר יותר מאשר כותב שרלטן. אחרי שנים יכול הגלגל להתהפך , ואבן מאסו הבונים תהיה לראש פינה. והיוצר הנדחה לפינה יעלה לראש הכותרות. אתן לך דוגמא , הריקוד של אלי רונן "את הגשם", שרוקדים היום בכל מקום. הודרך בקורס מס. 2 של ישראל שיקר בשבת 21.9.91 ולא נירקד הרבה זמן. בשנים האחרונות "קם לתחיה" והפך להיט. ירון מכר את הריקוד בקלטות 57 , 20 ו - 93/א ביצועים נוספים הריקוד נדמה לי פורסם בוידיאו של מחנה רמה בארה"ב ע"י ראבן מס .92/4 היום הוא יקבל - לפי הצעתי - הרבה יותר מאשר בשנת 1991. מוכרי הקלטות והמשתכרים מהשירותים למדריכים ישלמו לפי הכמות שהם מוכרים. אני בררתי היום בארגון המדריכים - משלמים לאירגון סכומים קטנים מאוד. בהשואה להכנסה. בלי דיוק מוחלט , קלטת וידיאו שנמכרת ב - 140 שקל , הריווח עליה , לפי הערכה גסה מעל 200%. אינני בטוח. אני אוכל לבברר בישיבת המזכירות הבאה כמה מהמחיר הזה אנחנו, באירגון - מקבלים. אף אגורה לא מגיעה ליוצרים תגיד לי אתה דני יקר - מה לא נכון בדברי ? האם עלי לשתוק כשאני חושב, שהיוצרים הצעירים מועלבים כל כך. הרצחת וגם ירשת ?

 

[חבר של כלם]

תיקון קוהלת ה/9 ולא קודלת

 

[דני יש רק אחד]

תמלוגים

"עונה על ראשון ראשון" (פרקי אבות) קודם כל תודה שאמרת לי את המקום המדוייק בקהלת (אני רואה שיש כאן המון בקיאים במקורות, הלוואי על כל עם ישראל). המיוחד בריקודי העם זה שכל היוצרים הם התחילו כמרקידים (רוב?) ופעם רוח היצירה (כפי שתיארת כל כך יפה) היה תוספת ולא במקום. השכר שהרוויחו היוצרים מההרקדות היה מקור הפרנסה ולא מהיצירות. זה בניגוד לשאר התחומים בעלי התמלוגים אשר היצירה היא היא מקור הפרנסה. בתור מתמטיקאי עלי לציין כי זו איננה הוכחה לאי-תשלום תמלוגים (ואולי אף להיפך) אלא כוונתי לציין שיש שוני. בלב אני מרגיש שעירבוב היצירה הזאת עם כסף זה לא בסדר. אולי אני טועה, אולי אני חי בעולם אחר. מילדות ינקתי על ריקודים (הוריי היו מרקידים בארה"ב משנות ה - 50 ורקדתי עוד ברחמה של אימי) ותמיד ראיתי את היצירה כ"אהבה" ואת ההרקדה כ"מקצוע". המצב היום של הצפות הריקודים גורם לכך שאני מגביר את תחושות הלב ולמרות שאין לי התנגדות עקרונית לתשלום כלשהו למישהו (מה איכפת לי? הלוואי וכל היוצרים האהובים עלי יזכו להמון כסף מפרוטותינו) במקרה הזה אני מתנגד נמרצות באותה תחושה כמו הילד ההולנדי העוצר את זרם המים באצבעו. אני הפסקתי לרקוד בשלב אחד למשך 7 שנים (התחתנתי עם אחת שמנעה ממני - סיפור בפני עצמו) וחזרתי לאחר מכן (כשהתגרשתי) ולא הכרתי אף ריקוד. כל הריקודים שלמדתי לאחר שהתגרשתי גם הספקתי לשכוח כי גם הם אינם אקטואלים. היום אני מרגיש כמו אחד שלא מסוגל לרקוד כי אני תמיד נאלץ לשבת בצד (כמה אפשר לעקוב ולקלוט בערב?). המצב בלתי נסבל, ואולי צריך לעשות הכל כדי להפסיק את זה, גם להקשיב לליבי ולהגיד שיצירת ריקודי עם זה משהו אחר, ולא לשלם תמלוגים. אם יכולתי לשנות את המצב, הייתי עושה זאת, אך קטונתי. כל מה שנשאר זה הקלדות על המקלדת, והתנגדות לכל רעיון שעלול להחמיר את המצב. הייתי גם מצטרף לכל אדם אשר היה מקים עמותה חדשה שיוכל להזיז משהו (כמו גבעת חביבה). לכן אני נצמד ללב ונלחם נגד התמלוגים בכל כוחי. לא מהרגשה רעה נגד היוצרים (חס וחלילה) שינקתי מהם. חזרה לתגובות להערותיך (ולעזוב את הרגשנות): שמתי לב איך דיברת על ההוצאות של המרקידים ולא של היוצרים. היוצרים אין להם כאלה הוצאות, והמרקידים מרוויחים (מופרז!) מהתשלום בכניסה. אין חובה מוסרית מהפן הזה לשלם ליוצר, זה רק יגביר את התמריץ לייצר המון ריקודים. השתמשת בצרכים הכספיים של מרקיד כדי להצדיק תשלום ליוצר. אני לא רואה את הקשר. הרעיון לתשלום ליוצר ע"פ הפופולריות של ריקודיו (בעתיד הרחוק כאשר אין הצפות ופוליטיקה) מקובלת עלי רק אם הבדיקה תהיה כ - 5 שנים לאחר צאת הריקוד לאוויר העולם. הדוגמא של "את הגשם" איננה דוגמא טובה כי התחילו להרקיד אותו שוב בגלל המוזיקה החדשה ולא בגלל ש"פתאום זה נקלט" מה שעוד יותר מדגיש את המוזיקה כדלק, ולא הריקוד (למרות שאני מעדיף את המוסיקה הישנה ואף ביקשתי מישראל שיקר פעם שישים לי את המוסיקה הישנה והיה הרבה יותר יפה). בקשר לחלוקת הכספים ע"י האירגון, הבנתי מירון שהוא מעביר כספים לאירגון. זה שהאירגון לכאורה אינו מחלק את הכסף ליוצרים נראית לי בעייה בינך לבין האירגון (בו אתה חבר) ואם אכן זה נכון, זה צריך להיות דיון אחר בפורום. הערה קטנה מהפדנטיות שלי - הרווח לא יכול להיות 200% על הסכום שהתקבל (140 ש"ח), אולי הפוך (רווח של 200% על 46.6666 ש"ח יהיה 140 ש"ח). אך אני סוטה מהנושא. בקשר ליוצרים הצעירים, יש לי בהם הרבה חברים ומכרים אך גם חבריי היוצרים מגזימים בכמות (ואני אף אומר להם כך). הרבה מהריקודים החדשים הם עם "צעדים חדשים" (שמתאים ללהקות, לא לריקודי "עם") עם תנועות ידיים מוגזמות (טיפוסים על סולמות וכדומה) אך זה מה שתופס היום ואין לי ברירה אלא להתלונן בנחרצות על היוצרים האלה. יוצר הגון (היום) ייצר ריקוד אחד (בערך) בשנה וישקיע בו. לצערי, עקב ההגזמה הפרועה (ואבוי אם נוסיף לטיולים לחו"ל את התמלוגים) אני מתלונן על כולם (ונותן כינויים) למרות שלא כולם אשמים. פשוט כואב לי. עדיף לצחוק מלבכות. אולי דרך העלבת הצעירים, יעצרו רגע ויגידו "אולי אייצר ריקוד אחד מושלם בשנה וכך לא אכנס לקטגוריה של רודף בצע, אולי גם יגידו עלי שכל ריקודיי מוצלחים". בקצב של היום, אם יוצר אחד מהמפוצצים יגיד כך, דיינו.