תמיכת הציבור הרגיש
בעקבות הפיגוע הקשה ברחוב אלנבי בת"א ביקש אחד המשתתפים בחוג מסוים לדחות מסיבה שתוכננה לאותו ערב " מפני שאין זה נאה לחגוג בטרם נקברו המתים". הבקשה נתקלה בהתנגדות נמרצת של משתתפים רבים שנמקו זאת תחילה בצורך להמשיך בחיים או בצורך להבהיר למחבלים שרוחנו איתנה. אבל המבקש לא קיבל את הטיעונים הללו וממש התחנן. אז הוצג בפניו המאמץ שהושקע בהכנת החומוס והסלטים שירד לטמיון אם תבוטל המסיבה, והמבקש השיב לו בברכה ואיחל לו שלא יצטרך לקבור משהו חשוב יותר מחומוס וסלטים... בשלב זה הועלו נגדו טענות שהוא מתנשא ומציג את המוסר שלו כעדיף ונעלה על שלהם. לבסוף הצהיר אחד המתווכחים כי המוסר שלו אינו נופל מהמוסר של המבקש והוא אינו מכיר בזכותו של איש לבקר את מעשיו. חרץ דינו והזדרז ללכת למסיבה. תמיכת הציבור הרגיש אתה תאמר לי איך להשתתף בצערך? אתה תקבע כיצד אחוש לעזרתך? אני מבין בזאת הרבה יותר ממך! אני אומר לך ממה לכאוב ואיך אקבע לך כמה כל זה צריך להימשך - אני, את חבילת השכול קובע וכורך. ואל תהין לפצות לי את הפה ולצפצף ומבטך המאשים אותי כבר מעייף, גם הזלזול ברחמיי אותם אני רועף. אני כואב ומצטער דמי זב בלי חסך למענך נשבר לבי דבר כאן לא נשכח לך הייתי כאן חבר שכן קרוב ואח. איכה תעיז כאן להטיל במצפוני ספק רק בשבילך לעידודך אני פה מצחק - אני מבין את שפיטתך אף שאתה שותק. את כל העול והמשא אנחנו הנושאים אתה בסך הכול רק בין הנפגעים הנה מתיך שם שוכבים אינם מתאוננים. הוי בוש לך נפגע עלוב עלי לא תתנשא כי המוסר שלי חוצפן, בצל האל חוסה וכאשר לבי יחפוץ את זאת כאן אעשה. אתה את חלקך תתרום בדמע ובדם ואז חסוך מיליך לי, נהג כבן אדם ותן כבוד לזה אשר ראוי לו מן הסתם. הו לא אמרת אף מילה? הרי זה כה ידוע בשתיקתך אתה פוסל אותי, כמה אתה צבוע. כן? לא אמרת כלום? ממש טיעון גרוע! הנח לי! כך אתה אומר, הנח לי באבלי! הוי כפוי תודה כלום לא תבחין ברגש אצילי? לא חביבי ההשתמטות איננה בשבילי! וכך נמשך הדיאלוג עד שכוחו כבר תש אז התלבש במחלצות למסיבה הוא חש והנפגע לפינתו, שקט, אבל מותש.
בעקבות הפיגוע הקשה ברחוב אלנבי בת"א ביקש אחד המשתתפים בחוג מסוים לדחות מסיבה שתוכננה לאותו ערב " מפני שאין זה נאה לחגוג בטרם נקברו המתים". הבקשה נתקלה בהתנגדות נמרצת של משתתפים רבים שנמקו זאת תחילה בצורך להמשיך בחיים או בצורך להבהיר למחבלים שרוחנו איתנה. אבל המבקש לא קיבל את הטיעונים הללו וממש התחנן. אז הוצג בפניו המאמץ שהושקע בהכנת החומוס והסלטים שירד לטמיון אם תבוטל המסיבה, והמבקש השיב לו בברכה ואיחל לו שלא יצטרך לקבור משהו חשוב יותר מחומוס וסלטים... בשלב זה הועלו נגדו טענות שהוא מתנשא ומציג את המוסר שלו כעדיף ונעלה על שלהם. לבסוף הצהיר אחד המתווכחים כי המוסר שלו אינו נופל מהמוסר של המבקש והוא אינו מכיר בזכותו של איש לבקר את מעשיו. חרץ דינו והזדרז ללכת למסיבה. תמיכת הציבור הרגיש אתה תאמר לי איך להשתתף בצערך? אתה תקבע כיצד אחוש לעזרתך? אני מבין בזאת הרבה יותר ממך! אני אומר לך ממה לכאוב ואיך אקבע לך כמה כל זה צריך להימשך - אני, את חבילת השכול קובע וכורך. ואל תהין לפצות לי את הפה ולצפצף ומבטך המאשים אותי כבר מעייף, גם הזלזול ברחמיי אותם אני רועף. אני כואב ומצטער דמי זב בלי חסך למענך נשבר לבי דבר כאן לא נשכח לך הייתי כאן חבר שכן קרוב ואח. איכה תעיז כאן להטיל במצפוני ספק רק בשבילך לעידודך אני פה מצחק - אני מבין את שפיטתך אף שאתה שותק. את כל העול והמשא אנחנו הנושאים אתה בסך הכול רק בין הנפגעים הנה מתיך שם שוכבים אינם מתאוננים. הוי בוש לך נפגע עלוב עלי לא תתנשא כי המוסר שלי חוצפן, בצל האל חוסה וכאשר לבי יחפוץ את זאת כאן אעשה. אתה את חלקך תתרום בדמע ובדם ואז חסוך מיליך לי, נהג כבן אדם ותן כבוד לזה אשר ראוי לו מן הסתם. הו לא אמרת אף מילה? הרי זה כה ידוע בשתיקתך אתה פוסל אותי, כמה אתה צבוע. כן? לא אמרת כלום? ממש טיעון גרוע! הנח לי! כך אתה אומר, הנח לי באבלי! הוי כפוי תודה כלום לא תבחין ברגש אצילי? לא חביבי ההשתמטות איננה בשבילי! וכך נמשך הדיאלוג עד שכוחו כבר תש אז התלבש במחלצות למסיבה הוא חש והנפגע לפינתו, שקט, אבל מותש.