תמיכה

omer0905

New member
תמיכה

שלום בנות,
אני חדשה ישנה פה. מגיל 34 אינני יכולה להרות בגלל הפסקת מחזור בעקבות טיפולים כימוטרפיים בגיל צעיר ייחסית, עברתי אבל עם הידיעה. למזלי הקב"ה זיכה אותי בשני הריונות ספונטניים. ילד בן 13.5 וילדה בת 10.5. בזמנו לא היו שימורי פוריות למי שמקבלת כימו וגם אף אחד לא אמר לי שכשיהיה לי בן זוג כדאי לשמור עוברים כל עוד יש לי ביציות. יום אחד אחרי כשביתי הצעירה הייתה בת שנה הפסיק לי המחזור. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי. אני, שחלמתי לפחות על ארבעה ילדים. נכון שיש מי שיחשוב שאני בת מזל ויש לי שני ילדים ומה אני רוצה יותר מזה. מה לעשות שהדבר לא עוזב אותי יום יום.כיום אני בת 44 ועדיין רוצה עוד ילד. במשך השנים עברתי המון קשיים רגשיים בנושא תרומת ביצית ולא הייתי מסוגלת להגיע להחלטה בנושא. כיום אני יודעת שזה או עכשיו או לעולם לא. היום כשאני כבר יותר בשלה להתמודד עם תרומה, יש לי חששות נוספים, שמא אולי אני מבוגרת מדי ? האם יהיה לי אותו רגש לילד מתרומה כמו לילדי שלי ? איך פתאום זה לחזור להיות אמא לתינוק ? האם ההפרשים בין הבוגרים לתינוק הם סבירים ? איך ילד שממש רוצים עוד אח אבל לא מתרומה של אשה אחרת יתמודדו ? ועוד כהנה וכהנה שאלות שחלקן מוסריות וחלקן יישמעו לכאורה מטופשות. הייתי אתמול אצל רופא פוריות ד"ר מלצר והוא הוציא אותי לדרך , אך אני ממש מפחדת מרגליים קרות..... הבילבול מייסר אותי. יש לציין שבעלי תומך במה שאבחר ויש לו גם רצון להרחיב את המשפחה ( הוא בן 47), אם כי קצת קשה לו שהביצית לא תיהיה שלי.
האם מישהו יכולה לעזור לי קצת בבילבול ?
המבולבלת
 

spirt20

New member
אני בת 27 וכתוצאה מהעבר יש לי רזרבה נמוכ

ולצערי לא התחתנתי בגיל 20, אלא בגיל 25 וגם לי אף אחד לא אמר.. כיום אני נמצאת במקום שיכול להיות שתרומה זה הדרך היחידה עבורי, זה קשה לעיכול ולפעמים יורדות כמה דמעות לדעת שלא הייתה לי שליטה על זה, אבל מבחינתי זה אושר לגלות שיש דרך אחרת להביא ילד בבטן שלי ומבעלי האהוב! תעשי חושבים עם עצמך אם תחליטי שתאהבי אותו פחות כי הוא לא סוחב את הגנטיקה שלך, אז אל תאהבי.. לילד מגיע אהבה כנה! ואם תחליטי שהגנטיקה זה שטוחות ואת מעוניינת אז לכי על זה
 

spirt20

New member
מאחלת לך הצלחה ואושר בכל דרך

יש מחקרים על אפגנטיקה שיכולים לעזור לך, כמו כן שיחה עם נשים שילדו מתרומת ביצית. לי אישית יש חברה שהביאה ילד בגיל 40 מהפריה ואז בגיל 44 ילד מתרומת ביצית ומבחינתה אין הבדל.. מאושרת להרחיב את המשפחה:) אבל איש איש לגופו
 
מנסה לענות

אני אם לילדה מתרומת ביצית. מבחינתנו הי לגמרי ילדה שלנו לכל דבר. אני מטורפת עליה ברמות שקשה לתאר. זה שהיא לא מהביצית שלי לא משנה בכלל. לא לי ולא לבעלי. אהבה לא תלויה בחומר הגנטי. האהבה שלי אליה מתגברת מדי יום. הקשר שנוצר הוא זה שמביא את האהבה. את בהחלט לא מבוגרת מדי. אני מבוגרת ממך במספר שנים ואני נהניתת מכל רגע. מבחינת ההפרשים, אני לא רואה בעיה. דווקא רק תועלות. הילדים כבר גדולים ולא יקנאו באח/ות החדשים. והם יכולים גם לעזור בטיפול השוטף. עניין תרומת הביצית הוא לדעתי משהו שאת ובעלך צריכים להחליט אני לא חושבת שבנושא הזה יש מקום לדיעה של הילדים. בנוסף, קחי בחשבון שמדובר בטיפול הורמונלי. אמנם מינורי יחסית אבל בכל זאת יש כאן הורמנים שניתנים לפני הטיפול וגם אחרי תרומת הביצית. במידה שמצליח ממשיכים עם תמיכה הורמונלית עד שבוע 12. האם זה בסדר מבחינתך? אני מבינה שעברת טיפולים כימותרפיים. וטיפול הורמולי הוא בכל זאת גורם סיכון.
 
למעלה