תמיכה
שלום בנות,
אני חדשה ישנה פה. מגיל 34 אינני יכולה להרות בגלל הפסקת מחזור בעקבות טיפולים כימוטרפיים בגיל צעיר ייחסית, עברתי אבל עם הידיעה. למזלי הקב"ה זיכה אותי בשני הריונות ספונטניים. ילד בן 13.5 וילדה בת 10.5. בזמנו לא היו שימורי פוריות למי שמקבלת כימו וגם אף אחד לא אמר לי שכשיהיה לי בן זוג כדאי לשמור עוברים כל עוד יש לי ביציות. יום אחד אחרי כשביתי הצעירה הייתה בת שנה הפסיק לי המחזור. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי. אני, שחלמתי לפחות על ארבעה ילדים. נכון שיש מי שיחשוב שאני בת מזל ויש לי שני ילדים ומה אני רוצה יותר מזה. מה לעשות שהדבר לא עוזב אותי יום יום.כיום אני בת 44 ועדיין רוצה עוד ילד. במשך השנים עברתי המון קשיים רגשיים בנושא תרומת ביצית ולא הייתי מסוגלת להגיע להחלטה בנושא. כיום אני יודעת שזה או עכשיו או לעולם לא. היום כשאני כבר יותר בשלה להתמודד עם תרומה, יש לי חששות נוספים, שמא אולי אני מבוגרת מדי ? האם יהיה לי אותו רגש לילד מתרומה כמו לילדי שלי ? איך פתאום זה לחזור להיות אמא לתינוק ? האם ההפרשים בין הבוגרים לתינוק הם סבירים ? איך ילד שממש רוצים עוד אח אבל לא מתרומה של אשה אחרת יתמודדו ? ועוד כהנה וכהנה שאלות שחלקן מוסריות וחלקן יישמעו לכאורה מטופשות. הייתי אתמול אצל רופא פוריות ד"ר מלצר והוא הוציא אותי לדרך , אך אני ממש מפחדת מרגליים קרות..... הבילבול מייסר אותי. יש לציין שבעלי תומך במה שאבחר ויש לו גם רצון להרחיב את המשפחה ( הוא בן 47), אם כי קצת קשה לו שהביצית לא תיהיה שלי.
האם מישהו יכולה לעזור לי קצת בבילבול ?
המבולבלת
שלום בנות,
אני חדשה ישנה פה. מגיל 34 אינני יכולה להרות בגלל הפסקת מחזור בעקבות טיפולים כימוטרפיים בגיל צעיר ייחסית, עברתי אבל עם הידיעה. למזלי הקב"ה זיכה אותי בשני הריונות ספונטניים. ילד בן 13.5 וילדה בת 10.5. בזמנו לא היו שימורי פוריות למי שמקבלת כימו וגם אף אחד לא אמר לי שכשיהיה לי בן זוג כדאי לשמור עוברים כל עוד יש לי ביציות. יום אחד אחרי כשביתי הצעירה הייתה בת שנה הפסיק לי המחזור. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי. אני, שחלמתי לפחות על ארבעה ילדים. נכון שיש מי שיחשוב שאני בת מזל ויש לי שני ילדים ומה אני רוצה יותר מזה. מה לעשות שהדבר לא עוזב אותי יום יום.כיום אני בת 44 ועדיין רוצה עוד ילד. במשך השנים עברתי המון קשיים רגשיים בנושא תרומת ביצית ולא הייתי מסוגלת להגיע להחלטה בנושא. כיום אני יודעת שזה או עכשיו או לעולם לא. היום כשאני כבר יותר בשלה להתמודד עם תרומה, יש לי חששות נוספים, שמא אולי אני מבוגרת מדי ? האם יהיה לי אותו רגש לילד מתרומה כמו לילדי שלי ? איך פתאום זה לחזור להיות אמא לתינוק ? האם ההפרשים בין הבוגרים לתינוק הם סבירים ? איך ילד שממש רוצים עוד אח אבל לא מתרומה של אשה אחרת יתמודדו ? ועוד כהנה וכהנה שאלות שחלקן מוסריות וחלקן יישמעו לכאורה מטופשות. הייתי אתמול אצל רופא פוריות ד"ר מלצר והוא הוציא אותי לדרך , אך אני ממש מפחדת מרגליים קרות..... הבילבול מייסר אותי. יש לציין שבעלי תומך במה שאבחר ויש לו גם רצון להרחיב את המשפחה ( הוא בן 47), אם כי קצת קשה לו שהביצית לא תיהיה שלי.
האם מישהו יכולה לעזור לי קצת בבילבול ?
המבולבלת
אבל איש איש לגופו