תמונת חיי
בכל יום כיפור , זה כבר כמה שנים , שאני יושבת ומרכיבה פאזלים. כי אחרי הכל, מה יש לעשות עם כל כך הרבה זמן פנוי?..... ומשנה לשנה, מספר החלקים בפאזל הולך וגדל. אני נדהמת כל פעם מחדש איזה תמונות מדהימות שיוצאות ונשבעת לעצמי שהפעם אני ממסגרת את התמונה. ביננו, זה עוד לא קרה. אבל בואו לרגע נעזוב את הפאזלים של יום כיפור, הם שוכבים להם בציפייה דרוכה בתוך ארון המשחקים. יודעים שאוטוטו מגיע יום כיפור ואני אבחר באחד או שניים ואתלבש עליהם עד שאצליח. אבל יש פאזל אחד שכבר 27 שנים ממתין לי בסבלנות יתרה. הוא פאזל של יום חול, פאזל יומיומי ... בכל פעם נדמה לי שהגיע הזמן ואני כבר עומדת לסיים אותו ,ואז מגלה שהתמונה לא שלמה, שיש לי עוד המון חלקים. לפעמים זה מצחיק אותי – כאילו פאזל מודולארי שמשנה את מספר חלקיו , איזו המצאה מופלאה. היתה לי תקופה שקוננה בי תחושה שהפעם אני עושה את זה ויהי מה. לפני כמה חודשים ההרגשה הזו שוב חלחלה בי , אבל אז במבט חטוף על התמונה , גיליתי שהתבדתי... הלך לי החלק לאיבוד, תמונת החיים המושלמת שחשבתי שיצרתי, נותרה מושלמת כמעט, רק שבצד שמאל למעלה, ממש איפה שממוקם הלב, היה חסר שם חלק . החלק הזה הלך לי לאיבוד. וזה כבר לא הצחיק אותי, ופאזל כזה מודולארי כבר לא נראה לי המצאה כל כך מופלאה. ונותרה בי רק תחושה גדולה של תסכול ופחד אדיר שאני לא אמצא את החלק , ולעולם לא אצליח להשלים את תמונת חיי...
בכל יום כיפור , זה כבר כמה שנים , שאני יושבת ומרכיבה פאזלים. כי אחרי הכל, מה יש לעשות עם כל כך הרבה זמן פנוי?..... ומשנה לשנה, מספר החלקים בפאזל הולך וגדל. אני נדהמת כל פעם מחדש איזה תמונות מדהימות שיוצאות ונשבעת לעצמי שהפעם אני ממסגרת את התמונה. ביננו, זה עוד לא קרה. אבל בואו לרגע נעזוב את הפאזלים של יום כיפור, הם שוכבים להם בציפייה דרוכה בתוך ארון המשחקים. יודעים שאוטוטו מגיע יום כיפור ואני אבחר באחד או שניים ואתלבש עליהם עד שאצליח. אבל יש פאזל אחד שכבר 27 שנים ממתין לי בסבלנות יתרה. הוא פאזל של יום חול, פאזל יומיומי ... בכל פעם נדמה לי שהגיע הזמן ואני כבר עומדת לסיים אותו ,ואז מגלה שהתמונה לא שלמה, שיש לי עוד המון חלקים. לפעמים זה מצחיק אותי – כאילו פאזל מודולארי שמשנה את מספר חלקיו , איזו המצאה מופלאה. היתה לי תקופה שקוננה בי תחושה שהפעם אני עושה את זה ויהי מה. לפני כמה חודשים ההרגשה הזו שוב חלחלה בי , אבל אז במבט חטוף על התמונה , גיליתי שהתבדתי... הלך לי החלק לאיבוד, תמונת החיים המושלמת שחשבתי שיצרתי, נותרה מושלמת כמעט, רק שבצד שמאל למעלה, ממש איפה שממוקם הלב, היה חסר שם חלק . החלק הזה הלך לי לאיבוד. וזה כבר לא הצחיק אותי, ופאזל כזה מודולארי כבר לא נראה לי המצאה כל כך מופלאה. ונותרה בי רק תחושה גדולה של תסכול ופחד אדיר שאני לא אמצא את החלק , ולעולם לא אצליח להשלים את תמונת חיי...
