אני מבחינה בין כמה רגשות שונים
אבל קודם כל, לעניין הבחירה: לגמרי, תמיד, בכל רגע נתון - יש בחירה.
יש בחירות שהן הגיוניות ומתקבלות על הדעת, מובנות מאליהן, אפילו. אבל הן עדיין בחירה.
למשל - אם חמותי תגיש לי פרי שאני אלרגית אליו ביודעין: הגיוני שאכעס עליה. זה לא סותר שאני עדיין בוחרת בזה.
עכשיו לעניין הההבחנות:
לעתים קרובות אנשים (גם בפורום הזה) מתבלבלים בין כעס, עלבון, תסכול והמעשה של הצבת גבולות.
אם חמותי ניסתה להלביש לי סינור בכח - אני יכולה להעלב מכך שהיא מתייחסת אלי כמו אל תינוקת, אני יכולה לכעוס שהיא לא מכבדת את גבולות גופי, ואני יכולה לעשות מעשה שמציב גבול ומכריז שאין לה זכות כזו גם בלי שני אלה. שלושה מצבים שונים לחלוטין.