תמונה משפחתית
בוקר יום שישי. שמים תכולים כמו מרמזים על האביב המדהים שבדרך. עוד קצת ויגמר כבר החורף הזה. אז הלבשתי את הנסיך הקטן בג'ינסים כחולים וחולצה לבנה. חגיגית. לכבוד יום שישי. ככה זה בגן ביום שישי לובשים חולצה לבנה לקראת שבת ולכבוד "קבלת השבת" שתתקיים שם עוד מעט ויהיה גם אבא שבת ואמא שבת ויברכו על נרות השבת ויחלקו סוכריות ו.. והוא הוא רק בן שנתיים אבל הוא כבר מבין. שר לי "היום יום שישי..." מבין אולי בגלל החולצה הלבנה אולי בגלל שאמא בבית הבוקר ולא ממהרת לעבודה. אולי כי מריח את מרק הירקות שמתבשל לאיטו בסיר הגדול. והלב. הלב זורח. אולי בגלל השמים התכולים. אולי בגלל החולצה הלבנה שהלבשתי לו ואולי אולי כי היום יום שישי... -בוקר טוב אמא ביום ראשון תביאי לגן תמונה משפחתית ואני מביטה אליה כמו לא מבינה על מה היא מדברת בכלל כמו דיברה אלי הגננת שלו בשפה שאני לא מכירה. תמונה משפחתית? שאלתי אותה במבט כבוי. כן. עוד מעט יום המשפחה ואנחנו תולים בגן תמונות לכבוד יום המשפחה. התוכנית שלי היתה לקפוץ לסופר לקנות לו את כל הדברים שהוא אוהב כל כך לאכול. הקורנפלקס הזה בכל מיני צבעים ובמבה ועוגת שוקולד ולחמניות ומעדנים ו...ומחוץ לגן יש ספסלים. שניים. אז התיישבתי על אחד מהם בחרתי את הספסל בו אוכל להרגיש את השמש הזאת שתלטף לי את הגב. שתחמם את הלב. תחת משקפי השמש השחורות זלגו דמעות. דמעות של צער. דמעות של כאב. דמעות של חסר אונים. מה אעשה עכשיו?...אין לנו תמונה משפחתית. אין. פשוט אין. יש את האלבום של הברית אבל הוא מונח בתוך ארגז בחדר יחד עם כל הזכרונות והוא לא שייך יותר האלבום מהברית... אין לי תמונה משפחתית לכבוד יום המשפחה אין לי תמונה להביא לגן של הנסיך הקטן לכבוד יום המשפחה. שמים תכולים כמו מרמזים על האביב המדהים שבדרך. עוד קצת ויגמר כבר החורף הזה... נכתב ביום שישי אבל כבר ההמשך והסוף ממממממממ......
בוקר יום שישי. שמים תכולים כמו מרמזים על האביב המדהים שבדרך. עוד קצת ויגמר כבר החורף הזה. אז הלבשתי את הנסיך הקטן בג'ינסים כחולים וחולצה לבנה. חגיגית. לכבוד יום שישי. ככה זה בגן ביום שישי לובשים חולצה לבנה לקראת שבת ולכבוד "קבלת השבת" שתתקיים שם עוד מעט ויהיה גם אבא שבת ואמא שבת ויברכו על נרות השבת ויחלקו סוכריות ו.. והוא הוא רק בן שנתיים אבל הוא כבר מבין. שר לי "היום יום שישי..." מבין אולי בגלל החולצה הלבנה אולי בגלל שאמא בבית הבוקר ולא ממהרת לעבודה. אולי כי מריח את מרק הירקות שמתבשל לאיטו בסיר הגדול. והלב. הלב זורח. אולי בגלל השמים התכולים. אולי בגלל החולצה הלבנה שהלבשתי לו ואולי אולי כי היום יום שישי... -בוקר טוב אמא ביום ראשון תביאי לגן תמונה משפחתית ואני מביטה אליה כמו לא מבינה על מה היא מדברת בכלל כמו דיברה אלי הגננת שלו בשפה שאני לא מכירה. תמונה משפחתית? שאלתי אותה במבט כבוי. כן. עוד מעט יום המשפחה ואנחנו תולים בגן תמונות לכבוד יום המשפחה. התוכנית שלי היתה לקפוץ לסופר לקנות לו את כל הדברים שהוא אוהב כל כך לאכול. הקורנפלקס הזה בכל מיני צבעים ובמבה ועוגת שוקולד ולחמניות ומעדנים ו...ומחוץ לגן יש ספסלים. שניים. אז התיישבתי על אחד מהם בחרתי את הספסל בו אוכל להרגיש את השמש הזאת שתלטף לי את הגב. שתחמם את הלב. תחת משקפי השמש השחורות זלגו דמעות. דמעות של צער. דמעות של כאב. דמעות של חסר אונים. מה אעשה עכשיו?...אין לנו תמונה משפחתית. אין. פשוט אין. יש את האלבום של הברית אבל הוא מונח בתוך ארגז בחדר יחד עם כל הזכרונות והוא לא שייך יותר האלבום מהברית... אין לי תמונה משפחתית לכבוד יום המשפחה אין לי תמונה להביא לגן של הנסיך הקטן לכבוד יום המשפחה. שמים תכולים כמו מרמזים על האביב המדהים שבדרך. עוד קצת ויגמר כבר החורף הזה... נכתב ביום שישי אבל כבר ההמשך והסוף ממממממממ......