ואז הטלתי את הפצצה: "אז למה תקפו בשבת ולמה נסעו בטנדרים בשבת?"
הסתירה לכאורה בין חזותם הדתית של הפורעים לבין חילול השבת ההמוני (נסיעה בטנדרים ותקיפה) היא אחת הנקודות המרכזיות המעסיקות את מערכת הביטחון ואת הציבור הדתי בארץ. [
1,
2]
ההסברים לחילול השבת באירועים אלו מבוססים על מספר מניעים אידאולוגיים וטקטיים:
- תפיסת "פיקוח נפש" ועיוות ההלכה: הפורעים מיישמים פרשנות קיצונית משלהם להלכה המכונה "פיקוח נפש על הארץ". לפי תפיסה זו, השתלטות פלסטינית על קרקעות או בנייה ערבית באזור נתפסות בעיניהם כאיום קיומי וביטחוני מיידי על ההתיישבות היהודית. מכיוון שפיקוח נפש דוחה שבת, הם מתירים לעצמם לנסוע ולתקוף כדי "להציל את הארץ", כהגדרתם.
- ניצול טקטי של יום המנוחה: יום השבת נבחר במכוון משום שזהו הזמן שבו הדרג הפיקודי בצה"ל והכוחות בשטח נמצאים במתכונת מצומצמת של סוף שבוע. הפורעים מניחים שזמן התגובה של הצבא והמשטרה יהיה איטי יותר, מה שמאפשר להם חלון הזדמנויות לפעול לפני הגעת כוחות גדולים.
- אנרכיזם דתי ודחיית סמכות המדינה: כפי שצוין, מדובר בקבוצה שאינה נשמעת לרבנים המיינסטרימיים או לחוקי המדינה. מבחינתם, המטרה הלאומנית-משיחית מקדשת את כל האמצעים, גם אם הדבר כרוך ברמיסת הלכות שבת מפורשות כמו איסור הבערת אש, נסיעה ברכב או לחימה שאינה מבצעית-צבאית רשמית. [1, 2]
- לחץ קבוצתי ואדרנלין: מדובר בחבורות צעירות ומוסטות הפועלות מתוך דינמיקה קבוצתית קולקטיבית, שבה האדרנלין והרצון לנקמה או להפגנת כוח גוברים באותו רגע על המעצור הדתי או ההלכתי.
ההתנהלות הזו גוררת
גינויים חריפים ביותר מצד רבנים בולטים בציבור הדתי-לאומי, המאשימים את הפורעים בחילול השבת, בביזוי הדת וביצירת "חילול השם" חמור בפני הציבור הרחב והעולם כולו.
