ככה זה בהתחלה
בהתחלה הוא נחמד אלייך, נותן עצות ששוות זהב, מוסיף איזה חידוד וטפיחה על השכם. אח"כ מגיעים הטלפונים. הוא כבר חושב שאתה חבר שלו, ומזמין אותך לדרינק. אתה הולך, מה זה כבר דרינק? וחוץ מזה (אתה חושב לעצמך), הוא ממש עזר לי, נפרגן לו. כשמגיע השלב של ההידפקויות על הדלת בשעות מוזרות והמבט של "אז מה אם 2 בלילה, חשבתי להריץ מרתון סיינפלד" אתה מתחיל לקלוט שמשהו פה מסריח (וזו לא אסתרינה טרטמן). ואז בא הקליימקס, אתה מסנן לראשונה את TIC בטלפון. רבע שעה אח"כ, כשהשכנים מודיעים לך שהרכב שלך עולה באש למטה, כשמסביבו לסתות של אוגרים מסודרות לפי הקוד אסקי של המילה "בוגד", אתה מבין שמאוחר מדי. לא היית צריך לפרגן לו. גם אם הוא עזר לך.