תלויה באמא
אני בת 28 ועדיין גרה עם ההורים. גם בגיל הזה אני מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי כי אמא שלי שולטת לי על החיים ולא מאפשרת לי להיות עצמאית. היא קבעה לי מי יהיו החברות שלי והתערבה בכל העניינים החברתיים שלי, היא קבעה לי מה ללמוד, כשהייתי מביאה בחורים הביתה היא הייתה מראה לי מה לא בסדר בהם, עד היום היא מכבסת לי, מבשלת לי, מכינה לי אוכל ועושה לי הכל ואני מעריכה את זה אבל אני מרגישה שאני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי והיא לא משחררת. כל פעם שאני עושה משהו שלא נראה לה נכון, זה גורר ויכוחים ומריבות שבמהלכם היא מתפרצת עלי ודוואגת להבהיר לי כמה שאני כלום, במשך שנים היא הייתה רומסת אותי לגמרי. את הביטחון שלי אני מנסה לקבל מאנשים מבחוץ ויודעת שאני אתחיל לבנות את עצמי ואת הביטחון שלי רק כשאצא מהבית. אני פגועה מכל ההתנהגות שלה במשך שנים, אני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי וכתוצאה מכך גם אני מתפרצת עליה כשהיא מציקה לי. לפני שנה הכרתי את הבחור שאני רוצה לחיות איתו ותיכננו בקרוב לעבור לדירה שכורה, להתחתן ולגור ביחד וגם כאן אמא שלי מתערבת. היא רוצה שאנחנו נגור לידה ואין לי בעייה עם זה, פשוט כרגע מבחינה כלכלית זה לא מסתדר לנו והיא לא מסוגלת להבין את זה. היא אמרה לי שחבר שלי שולט עלי ואיבדתי את מי שאני ושהוא מרחיק אותי מהמשפחה שלי, למרות שאני בכלל לא מרגישה כך ומאוד נהנית להיות איתו. בנוסף, היא אמרה שאמא שלו תתערב לנו בכל ועכשיו ההורים שלו ידעו שאני לא יודעת לעשות כלום, היא אומרת לי שאני לא אסתדר שם ושאני אצטרך אותה ומאיימת אליי שאם אני אלך לשם היא לא תעזור לנו בעתיד מבחינה כלכלית ושאני יכולה לשכוח ממנה. מצד אחד אני כל כך רוצה לצאת מהבית ולהתחיל להיות עצמאית אבל מצד שני אני מרגישה שאני תלויה באמא שלי, נשלטת על ידה ולא מסוגלת לעשות כלום בלי לקבל את האישור שלה. איך יוצאים ממצב כזה?
אני בת 28 ועדיין גרה עם ההורים. גם בגיל הזה אני מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי כי אמא שלי שולטת לי על החיים ולא מאפשרת לי להיות עצמאית. היא קבעה לי מי יהיו החברות שלי והתערבה בכל העניינים החברתיים שלי, היא קבעה לי מה ללמוד, כשהייתי מביאה בחורים הביתה היא הייתה מראה לי מה לא בסדר בהם, עד היום היא מכבסת לי, מבשלת לי, מכינה לי אוכל ועושה לי הכל ואני מעריכה את זה אבל אני מרגישה שאני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי והיא לא משחררת. כל פעם שאני עושה משהו שלא נראה לה נכון, זה גורר ויכוחים ומריבות שבמהלכם היא מתפרצת עלי ודוואגת להבהיר לי כמה שאני כלום, במשך שנים היא הייתה רומסת אותי לגמרי. את הביטחון שלי אני מנסה לקבל מאנשים מבחוץ ויודעת שאני אתחיל לבנות את עצמי ואת הביטחון שלי רק כשאצא מהבית. אני פגועה מכל ההתנהגות שלה במשך שנים, אני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי וכתוצאה מכך גם אני מתפרצת עליה כשהיא מציקה לי. לפני שנה הכרתי את הבחור שאני רוצה לחיות איתו ותיכננו בקרוב לעבור לדירה שכורה, להתחתן ולגור ביחד וגם כאן אמא שלי מתערבת. היא רוצה שאנחנו נגור לידה ואין לי בעייה עם זה, פשוט כרגע מבחינה כלכלית זה לא מסתדר לנו והיא לא מסוגלת להבין את זה. היא אמרה לי שחבר שלי שולט עלי ואיבדתי את מי שאני ושהוא מרחיק אותי מהמשפחה שלי, למרות שאני בכלל לא מרגישה כך ומאוד נהנית להיות איתו. בנוסף, היא אמרה שאמא שלו תתערב לנו בכל ועכשיו ההורים שלו ידעו שאני לא יודעת לעשות כלום, היא אומרת לי שאני לא אסתדר שם ושאני אצטרך אותה ומאיימת אליי שאם אני אלך לשם היא לא תעזור לנו בעתיד מבחינה כלכלית ושאני יכולה לשכוח ממנה. מצד אחד אני כל כך רוצה לצאת מהבית ולהתחיל להיות עצמאית אבל מצד שני אני מרגישה שאני תלויה באמא שלי, נשלטת על ידה ולא מסוגלת לעשות כלום בלי לקבל את האישור שלה. איך יוצאים ממצב כזה?
