תלויה באמא

מסתתרת11

New member
תלויה באמא

אני בת 28 ועדיין גרה עם ההורים. גם בגיל הזה אני מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי כי אמא שלי שולטת לי על החיים ולא מאפשרת לי להיות עצמאית. היא קבעה לי מי יהיו החברות שלי והתערבה בכל העניינים החברתיים שלי, היא קבעה לי מה ללמוד, כשהייתי מביאה בחורים הביתה היא הייתה מראה לי מה לא בסדר בהם, עד היום היא מכבסת לי, מבשלת לי, מכינה לי אוכל ועושה לי הכל ואני מעריכה את זה אבל אני מרגישה שאני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי והיא לא משחררת. כל פעם שאני עושה משהו שלא נראה לה נכון, זה גורר ויכוחים ומריבות שבמהלכם היא מתפרצת עלי ודוואגת להבהיר לי כמה שאני כלום, במשך שנים היא הייתה רומסת אותי לגמרי. את הביטחון שלי אני מנסה לקבל מאנשים מבחוץ ויודעת שאני אתחיל לבנות את עצמי ואת הביטחון שלי רק כשאצא מהבית. אני פגועה מכל ההתנהגות שלה במשך שנים, אני צריכה את החופש שלי ואת העצמאות שלי וכתוצאה מכך גם אני מתפרצת עליה כשהיא מציקה לי. לפני שנה הכרתי את הבחור שאני רוצה לחיות איתו ותיכננו בקרוב לעבור לדירה שכורה, להתחתן ולגור ביחד וגם כאן אמא שלי מתערבת. היא רוצה שאנחנו נגור לידה ואין לי בעייה עם זה, פשוט כרגע מבחינה כלכלית זה לא מסתדר לנו והיא לא מסוגלת להבין את זה. היא אמרה לי שחבר שלי שולט עלי ואיבדתי את מי שאני ושהוא מרחיק אותי מהמשפחה שלי, למרות שאני בכלל לא מרגישה כך ומאוד נהנית להיות איתו. בנוסף, היא אמרה שאמא שלו תתערב לנו בכל ועכשיו ההורים שלו ידעו שאני לא יודעת לעשות כלום, היא אומרת לי שאני לא אסתדר שם ושאני אצטרך אותה ומאיימת אליי שאם אני אלך לשם היא לא תעזור לנו בעתיד מבחינה כלכלית ושאני יכולה לשכוח ממנה. מצד אחד אני כל כך רוצה לצאת מהבית ולהתחיל להיות עצמאית אבל מצד שני אני מרגישה שאני תלויה באמא שלי, נשלטת על ידה ולא מסוגלת לעשות כלום בלי לקבל את האישור שלה. איך יוצאים ממצב כזה?
 

גרא.

New member
מסתתרת11,לכי לחדרך,ארזי מזוודה..ואז 10 צעדים

עד הדלת,ואת חופשייה.קשה לקבל את הטענה שמבחינה כלכלית לא מסתדר לך,ועוד עם חברך למצוא איזה שהוא חדר בשכירות באיזה שהיא דירה.זה נשמע הרבה יותר כתרוץ לא מוצלח.אמא שלך שולטת על החיים שלך רק משום שאת מאפשרת לה לעשות את זה.אחרי הכל מאד נוח שיש גם מקום מגורים שלא עולה לך כסף (יתכן שכן,איני יודע)מאד נוח שאמא המתייחסת אלייך כאילו את עדיין בביתה הספר,מכבסת לך,מבשלת לך, מכינה לך אוכל,ואולי גם מנקה את הבית בשבילך.חשבת פעם אולי את היא שכל כך תלוייה בה,כך שבלעדיה אינך מסוגלת לשרוד? כלומר הבעייה היא הרבה יותר בך,ושלך,מאשר של אמך?
 

מסתתרת11

New member
נראה לי שלא הבנת אותי עד הסוף

לא מסתדר לי מבחינה כלכלית לגור ליד אמא שלי. אמא שלי רוצה שאנחנו נשכור דירה לידה או יותר נכון מעדיפה שנקנה לידה אך מאחר שמדובר במקום יחסית יקר, החלטנו שבנתיים נשכור דירה בעיר אחרת ואמא שלי לא מוכנה. אני יודעת שאני תלויה בה, זה מה שכתבתי במשפט לפני האחרון. המגורים שלי בבית ההורים לא עולים כסף, אמא שלי אומרת שהיא עושה את זה כדי לפנק אותי אבל כל פעם שאנחנו רבות היא זורקת לי את זה בפנים. העניין הוא שאני מפחדת שחבר שלי יעזוב אותי שהוא יידע שזה מצב העניינים בינינו. אף אחד לא ירצה להכנס למשפחה שבה האם והבת לא מסתדרות.. הוא אומר לי שזאת החלטה שלי אם לעבור לגור ביחד או לא ולא החלטה של אמא שלי וזה נכון אבל מצד שני אם אני עוברת אז אמא שלי מנתקת איתי את הקשר ואני לא רוצה שזה יקרה...
 

גרא.

New member
מסתתרת11"אמא שלי רוצה"..."אמא שלי מעדיפה".

"אמא לא מוכנה שנשכור דירה בעיר אחרת"..באמת קשה להבין.את לצערי ,את היא התלוייה באמך,ולא מוכנה לעשות מאומה בניגוד לרצונה.אבל זוהי בדיוק משמעות העצמאות..שוב ושוב,אם את רוצה להתנתק ממנה,ומכל הטוב והשפע שהטיא מעניקה לך במחיר עצמאותך,את חייבת להפסיק להיות פסיבית..ולעשות את הצעדים הנדרשים בכדי להשתחרר מהתלות הזו.מסתתרת,את כבר אשה בת 28,כבר לא ילדה בגימנסיה,את אדם בוגר,לבטח עובדת באיזה שהיא משרה.לא ציינת אם למדת,ובמה את עוסקת..אבל אחרי הכל,אלה הם חייך.אינך מרוצה הם,את מרגישה צורך בשינוי? קחי את עצמך בידיים,ותעשי מה שצרריך,מה שאת יכולה בכדי לשנות את המצב הנוכחי.אם את מרגישה שאינך בטוחה מדי במה שאת רוצה לעשות,שאת חוששת מפני התנתקות הסינר של אמך,כדאי שתחשבי על טיפול פסיכולוגי תומך.ההווייה של "רוצה,אבל מפחדת"..החשש צפני נתוק הקשר עם אמך,הוא מוצדק,כפי שאת מתארת אותה.אבל זה כנראה המחיר שעליך לשלם עבור חיים כאשה בוגרת עצמאית,השולטות על עצמה,על חייה ועל סביבתה.
 

מסתתרת11

New member
קראתי את מה שכתבת

ואתה צודק. אני בטוחה במה שאני רוצה לעשות ורוצה להיות עצמאית. סיימתי תואר ראשון אבל אני לא עוסקת בתחום ושוקלת להמשיך ללמוד בשנה הקרובה. אני עובדת בעבודת סטודנטים והאמת, שהמשכורת שלי לא מספיקה בשביל להחזיק דירה, אולי יחד עם החבר אני אצליח... היא מתכוונת לתחקר את חבר שלי על ההוצאות והתוכניות שלנו ואני לא חושבת שזה עניינה. היא חושבת שאנחנו מבזבזים סתם כסף, וחושבת שהכוונות של החבר שלי לא רציניות ונמאס לי לנסות להוכיח לה שכן. אני זאת שאמורה להחליט איפה אני אגור, אם אני רוצה להתחתן או לא, ואני אמורה להחליט מתי אני רוצה ילדים. אז למה היא מקשה עליי? יש לי חבר מדהים שמוכן להחזיק את הבית בכוחות עצמו בלי שאני אצטרך להיות מעורבת בענייני התשלום, הוא מוכן שבנתיים אני רק אלמד בלי לעבוד למרות שאני כן מתכוונת להמשיך בעבודה וזה עדיין לא מספיק טוב בשבילה...
 
מה שחשוב זו את ולא היא

יש לך תלונות לאמך - היא מקשה עלייך לצאת לעצמאות, היא רוצה לתחקר את החבר שלך, שום דבר לא מספיק טוב בשבילה ועוד. מאד יתכן שאת צודקת בתלונותייך ושאמך לא נוהגת בצורה מועילה עבורך או אפילו עבורה. אבל זה לא משנה. זאת האמא שיש לך, ונשמע מתאורך שיהיה קשה לשנות אותה. ההרגשה שלי היא שאת עסוקה בלהאשים אותה, ובלקוות שתוכלי איכשהו לשנות אותה או לשכנע אותה להתנהג אחרת, דבר שהוא מאד לא סביר שיקרה. במקום זאת, אני מציעה לך להתמקד במה שאת כן יכולה לשנות, וזה את עצמך. את תהיי חייבת להחליט שפחות אכפת לך ממה שאמך חושבת - זה יהיה קשה אבל אולי החבר שלך יכול לתמוך בך בזה - ושהעצמאות שלך יותר חשובה, אפילו במחיר של קושי ביחסים עם אמך, שבודאי יקרה כי אמך כל כך רגילה לשלוט בך ואולי גם זקוקה לכך כדי להרגיש נחוצה ובעלת ערך. כל עוד תעסקי בעיקר במה לא בסדר בה, את תהיי צודקת אבל זה לא יעזור לך לשפר את חייך. והערה נוספת - אמרת שאת חוששת לספר על המצב לחבר שלך כי "אף אחד לא ירצה להכנס למשפחה שבה האם והבת לא מסתדרות". על זה יש לי שני דברים לומר לך - ראשית, את טועה, אנשים רבים מתחתנים עם בני זוג שיש להם בעיה עם משפחתם, זו לא סיבה לפסול אדם אם אוהבים ומתמודדים ביחד עם הקשיים. שנית, בעיני הרבה יותר חמור שאת תתחתני עם אדם בלי להיות גלויה איתו. הרי לא תוכלי להסתיר ממנו לנצח את המצב, אבל כל עוד תנסי את לא תוכלי להיות במערכת יחסים כנה וטובה איתו. איך תוכלו להיות שותפים אמיתיים לחיים ולתמוך זה בזה אם את לא חולקת איתו את האמת? האם את באמת רוצה שהוא יתחתן איתך רק משום שהסתרת ממנו את המציאות ובעצם רימית אותו? או שאת רוצה שהוא יקבל אותך עם כל מה שאת, כולל הבעיות שלך? אני מקווה שתחשבי על זה.
 

emptiness

New member
שלום,

מסתתרת11, נשמע שאת מאוד רוצה לעזוב את הבית, וכבר עשית כמה צעדים גדולים לקראת המהלך הזה: יש לך חבר, נשמע ששניכם אוהבים מאוד ואתם מתכננים להתחתן ולעבור לגור ביחד. גם פנית לעזרה וייעוץ במטרה להתגבר על הקושי שלך, וזה גם צעד גדול. אימך אומרת ש"איבדת את מי שאת"? להיפך, נשמע דווקא שמצאת את עצמך ואת הולכת בכיוון שעושה לך טוב. אימך נשמעת מדברייך כאישה שתלטנית וביקורתית מאוד. היא אומנם דואגת לך - מכבסת, מבשלת, מפנקת, מעניקה קורת גג וכו' - אבל גם דוחפת את אפה למקומות שלא נוגעים לה, ונשמע שזה מציק לך מאוד. היא גם מתנהגת אלייך ממש לא יפה: בשעת ויכוח היא מזכירה לך כמה את "כלום" ורומסת אותך ואת כבודך. את אומרת: "היא מתכוונת לתחקר את חבר שלי על ההוצאות והתוכניות שלנו ואני לא חושבת שזה עניינה". את צודקת בהחלט, זה לא עניינה כלל וכלל. איני יודע איך הדבר נעשה בפועל, אך נשמע שכאשר אימך מבקשת לשתף אותך במחשבותיה והבנותיה, היא עושה זאת בצורה אלימה למדי. היא "רוצה", והיא אומרת שהחבר שלך הוא "כך וכך", והיא קובעת, ומתערבת, ומאיימת, ורומסת. חייך הבוגרים הם עניינך האישי בלבד, ולדעתי, אם אימך מעוניינת לעזור ולייעץ לך, עליה לשאול קודם אם את מעוניינת בכך, ולעשות זאת בנימוס ובכבוד, או לא להתערב כלל, אלא אם כן פנית אליה את בעצמך. כשאת "מטילה את הפצצה" ואומרת לה כי את רוצה לעזוב את הבית, היא מאיימת כי אם תעשי זאת, היא תנתק את הקשר ביניכן ולא תתמוך בך יותר. למה את חושבת שזה כך? דיברת איתה על זה? מדוע היא לא רוצה שתעזבי את הבית? ניתן גם להבין את הקושי שלך, מכיוון שאת מתגוררת בבית הורייך כבר 28 שנים. זה זמן רב, ונשמע שמעולם לא עזבת את הבית. את יכולה לעזוב את הבית, ונשמע שאת מודעת לכך ורוצה בכך מאוד, למרות שאין לך ניסיון בחיים מחוץ לחיק המשפחה. את יודעת כי יכול להיות שתאלצי להתמודד עם קשיים כלכליים, אבל מי לא נאלץ להתמודד עם קשיים כאלה ואחרים כשהוא יוצא לחיים עצמאיים? את יודעת את כל זה, והבעיה היחידה שעומדת בפנייך היא התנהגותה של אימך כלפייך. אני חושב שכדאי לך מאוד לשבת עם אמא שלך לשיחה ולברר, ברוגע ובנועם, בלי ויכוחים והתפרצויות, מדוע היא לא מעוניינת שתעזבי את ביתה, ולהבהיר לה שזה לא נעים לך שהיא מתערבת בעניינייך האישיים. אם זה קשה או שהגישה הזו לא נשמעת לך אידיאלית, בהחלט מומלץ לגשת למטפל מקצועי כדי לשתף ולבקש ממנו הדרכה כיצד ניתן לפתור את הבעיה בדרך שמתאימה לך. אולי בהמשך תוכלי לגשת איתה ביחד אל המטפל כדי לקבל הדרכה והכוונה בדרך לפתרון הבעיה בדרך הזו. באהבה.
 

מסתתרת11

New member
שלום emptiness

תודה על התגובה. בדר"כ כשאמא שלי מביעה את דעתה היא לא עושה את זה בצורה אלימה, לפעמים היא גם יכולה להיות נחמדה, הבעייה מתחילה ברגע שאני לא מקבלת את דעתה ולא מסכימה איתה אז באמת הדרך שבה היא מביעה את דעותיה הופכת להיות יותר קשה יותר ופוגעת. דיברתי איתה הרבה על הנושא של עזיבת הבית. בעיקרון אני לא חושבת שיש לאמא שלי כוונה רעה ואולי אפילו היא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת, אבל הסיבה שהיא מאיימת עלי שתנתק את הקשר ולא תתמוך בי היא בגלל שהיא מנסה להפחיד אותי ועל ידי כך לגרום לי להקשיב לה, היא חושבת שהדיעה שלה הכי נכונה ולא מקבלת דיעות שונות משלה. אמא שלי מוכנה שאני אעזוב את הבית אבל רק בתנאי שאני אגור לידה והיא תוכל לעזור לי כי היא באמת חושבת שאני לא יודעת לעשות כלום ויהיה לי קשה להסתדר בלעדיה אבל עם כל ההערכה שיש לי לעזרה שלה, אני רוצה גם ללמוד להסתדר לבד. בנוסף, היא חושבת שאנחנו לא פועלים נכון מבחינה כלכלית ומתעקשת שנקנה בית באיזור שלה למרות שזה לא מסתדר לנו כרגע. ודבר אחרון -היא חושבת שחבר שלי לא רציני בכוונות שלו ולא באמת רוצה שנתחתן. היא רוצה שנתארס לפני שנכנס לדירה ואני לא יכולה ללחוץ עליו בנושא הזה ורוצה שזה יגיע ממנו. אלה הסיבות שאמא שלי מתנהגת כמו שהיא מתנהגת.. שוחחתי איתה על זה עוד לפני המריבה האחרונה וזה מה שהבנתי ממנה.
 

emptiness

New member
היי ../images/Emo140.gif

היי, כפי שאת אומרת, לאימך כנראה אין כוונה רעה מאחורי דבריה. אם נסתכל על העניין מנקודת המבט שלה, נוכל לראות שאת ההגיון שמאחורי התנהוגתה ניתן לקבל - היא כנראה רוצה שתישארי בביתה, או לכל הפחות קרוב לביתה, כדי שתוכל לדאוג לך כפי שהיא עושה כעת, והיא עושה זאת היטב. את התנהגותה, לעומת זאת, לא רצוי לקבל כלל. את יכולה להבין את חששותיה לשלומך ורצונה לדאוג לך, אך אינך מעוניינת בכך יותר, לא במצב הנוכחי. את מעוניינת לדאוג לעצמך עכשיו, לחיות "בחוץ", לחוות עצמאות ולהתפתח לבד, גם אם תיקלעי לקשיים כאלה ואחרים בדרך. ברגע שאת מבהירה לה שאינך מסכימה עם דעתה - וזו הרי זכותך המלאה - שאומרת כי עלייך להישאר בבית מכך וכך סיבות, היא מגיבה בצורה אלימה ופוגענית. אמרת שבעקבות ההתפרצויות שלה, גם את מתפרצת עליה, וכך כל סיכוי להבנה הדדית יורד לטימיון. נסי להישאר רגועה כשאת מדברת איתה, השתדלי לא להתפרץ או לצעוק והתייחסי לדבריה בכבוד. הבהירי לה שכך את מעוניינת לשוחח איתה. נסי להתייחס לנקודת המבט שלה. את יכולה להתחיל בשאלה: "אמא, מדוע אינך רוצה שאעזוב את הבית"? ולהמשיך משם לאחר שתשטח את טיעוניה. הסבירי לה כי את מבינה שהיא דואגת לך ורק רוצה בטובתך, ושאת מודה לה על העזרה שהיא נותנת לך ועל רצונה להמשיך בכך, אך כעת את מעוניינת לחיות לבד ולהיות עצמאית, גם אם זה יהיה לך קשה. הסבירי לה שאת מבינה שיכול להיות שתתקלי בקשיים, אם זה עם החבר, אם זה מבחינה כלכלית או כל דבר אחר, אך את מוכנה ורוצה להתמודד עם זה לבד כעת. הקשיים הללו, ראוי לציין, לא נשארים לנצח. הכל עובר בסופו של דבר. אינך מעוניינת לחיות במין "בועה", שבה את נשארת מוגנת מקשיים כאלה ואחרים, אך מאידך נגזלת ממך עצמאותך והסיכוי להתפתח לבד ובכוחות עצמך. הרי את רוצה לצאת מהבועה הזו, הסבירי לה כמה זה חשוב לך. הסבירי לה שאת מצפה ממנה שתוכל להסתכל על העניין גם מנקודת המבט שלך, ולהתייחס לדברייך ורצונך בכבוד, כפי שאת מתייחסת אליה ולדבריה. הפתרון לא יגיע משיחה אחת עם אימך, ואולי יהיה לך קשה להשתלט על כעסך ולא להתפרץ על אימך בחזרה. אני שוב ממליץ בחום לפנות למטפל מקצועי לקבלת הדרכה בניסיון להגיע להבנה הדדית בין שתיכן. חבל יהיה אם יגיע המצב שבו תעזבי את הבית וכעס ישרור ביניכן. בהצלחה.
 

מסתתרת11

New member
השיחה השנייה הגיעה

כי חבר שלי אמור לשוחח מחר עם אמא שלי. אני התנצלתי בפני אמא שלי על כך שהתפרצתי כי היא לא הייתה מוכנה לדבר איתי לפני כן. ואז השיחה התחילה שוב. בגלל שאני עובדת במרכז ומסיימת ב-21.00 בערב ואנחנו כנראה לא נגור במרכז, אמא שלי אמרה שאני אצטרך לחזור בלילה בחושך והיא לא מבינה איך חבר שלי לא חושב על זה ובנוסף, היא אומרת שאם לחבר שלי היה איכפת ממני הוא לא היה נותן לזה לקרות ומה שהוא עושה לי זאת התעללות נפשית. בנוסף, קרוב ל-5 דקות אני אומרת לה שאני רוצה לגור איתו שם והיא אומרת לי שאני לא רוצה והסיבה שאני רוצה היא כי הוא שיכנע אותי. היא הסבירה לי שכל הבנות הולכות לגור ליד אמא שלהם ורק אני מתרחקת, ושהוא מרחיק אותי והעניין הוא שזה בסה"כ פיתרון זמני ואנחנו באמת מתכננים בהמשך לעבור לגור לידם ואז גם אבא שלי התחיל מה יקרה אם ומה יקרה אם.. ופתאום הוא לא מכיר אותו ולא סומך עליו, הוא נראה לו תחמן ולדעתו הוא לא ייתן לי לחזור חזרה למרכז. ופתאום הוא זורק לי את תלכי לבכות בחדר... כי זה מה שקורה לי בזמן האחרון רק כשאני חושבת על כל הנושא הזה כרגיל, כמו שקורה תמיד כשלא מסכימים עם אמא שלי הווליום שלה עולה ואז היא מתחילה להגיד כמה שאני טיפשה ושאני הכי טיפשה ממה שהיא חשבה ושהוא שתלטן ואם אני אעבור לשם אני אהיה שפוטה שלו ואני לעולם לא אחזור למרכז. היא אמרה שהיא תגיד לו מחר שאם יקרה לי משהו בדרכים שאני נוסעת מהעבודה הביתה - זה יהיה על אחריותו ואחרי השיחה הזאת לא תיהיה לו דריסת רגל בבית והם לא יכירו אותו ועכשיו - כל הדברים שהיא חשבה עליו, הכל התהפך והיא תראה לו מה זה, שיידע מי היא... בגלל שאני מכירה את אמא שלי ויודעת שיש לה פתיל קצר ויודעת למה היא מסוגלת, אני מפחדת שהיא תהרוס לי את הקשר... שני ההורים שלי נגדי. בחיים לא האמנתי שזה מה שייקרה.... הם לא מוכנים לקבל את זה שהילדה הטובה שלהם עוזבת את הבית... ומה שהכי כואב - כשאמא שלי רצתה שאני אתנצל אז התנצלתי אבל זה שאני יושבת כאן ומתפרקת, לאף אחד זה לא איכפת... הם ישבו וראו טלויזיה ואחרי זה הלכו לישון. אף אחד אפילו לא בדק אם אני בסדר ואני כל כך לא.... להם יש עם מי לדבר וממני לקחת כוח, אחד מהשני... ואני מתמודדת עם זה לבד. הם לא מבינים שמי מתעלל בי נפשית כרגע זה הם ולא הוא. אולי יהיה לי קשה ואולי אחרי שנה אני באמת אחזור הביתה, אבל צריך לנסות בשביל לדעת...
 

גרא.

New member
מסתתררת11,צר לומר,אבל שיחות השלום שלך עם אימך

נועדו לכשלון,בדומה לשיחות כאלה עם הפלשתינאים.היא נטועה בעמדותיה,וכל עוד היא לא תזוז מהן,אין סיכוי שהיא תקשיב לך בכלל.להבנתי,רק תגובה מעשית שלך,בדררך של עזיבת הבית,ויציאה לחיים חדשים עם חברך, עשוייה לזכעזע את אימך,שתתחיל להרגיש שאת רצינית בכוונותייך,ובעיקר,שאינך תלוייה וזקוקה לה יותר.לעיתים מעשים הרבה יותר מועילים מדיבורים ופטפטת חסרת תוחלת.קומי,צאי לחופשי.
 
יש משהו אחד

שאת לא מוותרת עליו שמשאיר אותך תקועה. את רוצה לקבל אישור מאמא שלך על ההחלטות שלך, את רוצה ממנה תיקוף למחשבותיך, מסקנותייך ורגשותייך - וזו אמא שלא מאשרת ולא מתקפת. עצמאות לא מקבלים, עצמאות לוקחים. אם לא תקומי ותקחי לא יהיה לך. סדרי את ענייניך, דעי כמה כסף יש לך, נהלי חשבון הוצאות אמיתי כמו אדם בוגר ואם בתוך החשבון הזה את רואה שאת יכולה להרים את עצמך ולגור בעיר אחרת, בדירה אחרת עם אדם שאת רוצה את קרבתו, קומי ועשי מעשה. כשאת יודעת ויכולה לשאת בהוצאות של עצמך, תוכלי גם לשאת בתוצאות של ההחלטות שאת עושה במסגרתן. ולא צריך בשביל ההחלטות הללו אישור של אמא. מה היא תעשה לך? תפסיק לראות אותך? באמת? נראה לך שהיא תוותר כל כך בקלות על כל פיסת אפשרות לדעת מה קורה בחיים שלך ואיפה היא יכולה להתפרץ פנימה ולהשפיע?
 

minimi5

New member
את מזכירה לי מישהי שאני מכירה

מישהי מהעבודה שלי, בת 32, כל הזמן תלויה באישור של אמא. "אני לא אטוס לטיול גדול בחו"ל כי אמא לא אוהבת את זה", "אמא רוצה שאני אתקשר אליה כך וכך פעמים ביום", "אמא לא אוהבת שאני עושה דברים בלי להגיד לה" וכו' וכו', הבנת את הרעיון. אמא שלה אמנם לא מתפרצת וצועקת, אבל משפיעה בדרכה השקטה, אותה הגברת בשינוי אדרת. אני מספרת את זה כי למרות שמדובר בבחורה מקסימה, מדובר גם בבחורה לא מאושרת. זה בגלל שהיא מונעת מעצמה לעשות הרבה דברים מהפחד של "אמא לא תאהב את זה". היא רווקה בלי בן-זוג, ולא נעים לי להגיד את זה אבל גם לא נראה שיש דבר כזה באופק (מקווה בשבילה שאני טועה), עזבה את הבית רק לפני שנה (בגיל 31!!), וגם זה היה לחץ נפשי מאוד כבד בשבילה כי "אמא לא רוצה שאני אתרחק ממנה". מה שאני מנסה להגיד זה שבסופו של דבר מדובר בחיים שלך, ואם את לא תעשי את מה שאת רואה כנכון בשבילך, את תפסידי ולא תהיי באמת מאושרת. מעבר דירה עם החבר נשמע לי דבר מצויין, והגישה שלך היא טובה, עכשיו זה רק עניין של מעשים. מאיך שזה נשמע לפחות, אמא שלך תתקשה מאוד להתנתק ממך לא משנה כמה פעמים היא תאיים.
 

מסתתרת11

New member
תודה לכל המגיבים

אני רוצה להודות לכל מי שהגיב לי, גם אם לא השבתי לכל ההודעות קראתי את כולן וכל אחת הוסיפה לי נקודה למחשבה . יצאתי מאוד מחוזקת מהתגובות והתמיכה שלכם עזרה לי לעמוד מול אמא שלי, להתעקש על החופש שלי, על העצמאות בחיי ועל מה שאני רוצה. לאחר יומיים שהיו לא קלים בכלל, אמא שלי בסופו של דבר הבינה שאין לה מה לעשות ושהיא לא יכולה למנוע ממני את המעבר הזה ובקרוב אנחנו עוברים לגור ביחד...
תודה רבה לכולם
 
למעלה