הילדים שלי הציבו לי אתגרים דומים
אבל בגלל שבגיל 4 הם עברו לארה"ב ולמדו לקרא באנגלית לפני שלמדו לקרא בעברית, השפה לפחות לא היית מחסום.
(אחד מהם למשל קרא את כל סדרת ארי פוטר באנגלית - את השניים הראשונים בכיתה ב' ואת היתר, כשהם יצאו. השני פחות התחבר לסדרה הספציפית הזאת)
הם קראו די הרבה. כולל ספרים מורכבים.
הם גם הפגינו סקרנות. המון סקרנות. (אבל הרבה פחות סבלנות)
 
שיחקנו (ודגש על "שיחקנו") משחקי חשבון, הצפנה, קריאה, חידות הגיון ועוד.
איכשהו, זה תמיד הגיע מהכיוון שלהם.
בארה"ב, במסגרת בית הספר עבדו בצורה שונה מהותית מאשר אצלנו (כיתות קטנות, שתי מורות, ועבודה פרטנית, עידוד קריאה החל מגן חובה ועוד)
למעשה הם עבדו על חומרים של שנים מתקדמות בהרבה (בעיקר הגיון מתמטי וכדומה) למרות שמבחינת שפה הם היו קצת מאחור. לפחות בשנה הראשונה.
 
לארץ חזרנו לכיתה ג' ומשום מה זה היה אחרי האבחונים למיניהם. הם כן היו בחוג העשרה איזורי למחוננים (ושם נחשפו בפעם הראשונה להצפנה למשל)
 
--
מה רציתי להגיד?
 
אני מאמין שאני מבין את מה שתמר מרגישה. יצא לי להיות בסיטואציה דומה.
 
הקפדנו לשחק איתם במשחקים האלה ולתת להם כלים ואפשרויות (אגב, בארגז הכלים, אנגלית הוא אחד הכלים המהותיים יותר)
 
אבל לעומת רוב המשחקים, תכנות היה קצת שונה.
תכנות מחייב בניה איטית יחסית של ידע ובסיס.
ולא יצא לי אישית להתקל בילדים בגיל 7 שבאמת נמשכו לזה.
ממה שאני מכיר, בדרך כלל זה מגיע יותר בסביבות גיל 11. (אצל מי שבאמת מוכשר, נמשך לתחום ומקבל הזדמנות)
 
לכן התחושה שלי שזה קצת מוקדם מדי וכרגע יש הרבה פעילויות מקדימות ומעשירות אחרות שאפשר לעשות איתם.
 
אם היא הייתה שואלת על ילד בגיל 13, לא הייתי חושב פעמים. בלי קשר לאם הוא מחונן או לא.
 
ובכל מקרה, צריך להיזהר לא לגרום לכוויות. כי ילד שלא מצליח במשהו, עלול בקלות לפתח ממנו רתיעה או פוביה. אפילו אם חוסר ההצלחה היה בגלל שהוא באמת לא אמור להיות בשל מספיק בשביל התחום הזה.
 
--
לדעתי!