אני מלכת התיסכולים ../images/Emo13.gif
עכשו כשיש לי זמן סופסוף, אני יכולה לענות ברצינות על נושא שהוא כ"כ קרוב לליבי. אני טיפוס שתמיד רוצה יותר ממה שיש לו כרגע, בעיקר ברכיבה אני תמיד רוצה להשתפר ותמיד דוחפת את עצמי קדימה ותמיד חשוב לי להרגיש שלמדתי והשתפרתי כל עוד זה קורה ולמשל סוף השיעור יותר טוב מתחילתו, אני מרוצה אחרת אני בבעיה גדולה של תסכול ויאוש- שלפעמים זה לא מקומם כי אני באמת לא יודעת או לא מסוגלת או לא מבינה לאן ומה אני צריכה לעשות... בכל זאת אני בדרך כלל מאתגרת ומבקרת ובודקת את עצמי בחוסר בטחון הרבה יותר ממה שאני אמורה לעשות, והתוצאות בהתאם. הרבה פעמים בגלל תחושה רעה גם משהו שאני יודעת ויכולה לעשות, אני לא עושה טוב או מפשלת בגדול. לפעמים אני מודעת לבעיה עוד כשמשהו קטן לא מצליח, ואז אני יכולה לעצור ולהגיד לעצמי "טוב אני יודעת שזה קשה, לא נורא, בסוף נשתפר, בואי נעצור, נחשוב על זה רגע, ננתח, נרגע, נקח נשימה עמוקה וננסה שוב" לפעמים זה כמו כדור שלג של תסכול ולחץ ואני מסיימת את השיעור בלי להיות מסוגלת לעשות כלום. אני מנסה לבדרך כלל לעצור את עצמי בשלבים הראשונים- וכמו שאמרתי ממש לעצור את הסוס (כי לפעמים דברים קורים נורא מהר ובלי שליטה), לחשוב על מה קרה, לחשוב על מס' פתרונות, דרכים ליישם, טכניקות וכ'. ולא להגיע לשלבים היותר מאוחרים שבהם הכל מתחרבש כי אני כבר לא יכולה לחשוב על כלום. גיליתי בזמן האחרון שגם מדריך טוב עוזר מאוד לבעיה, מדריך טוב יכול לעצור אותך ולהרגיע אותך, הוא נותן לך ביטחון בעצמך ובסוס, אם אני בבעיה אבל יש לי על מה לחשוב\ פעולה לבצע באותו רגע של הבעיה, אני יכולה להתמקד במה שאני צריכה לעשות במקום בפחד\ חששות\ תסכולים, ובהרבה מקרים הקול של המדריך וההוראות שלו הם נקודת העוגן שלי בכל התהליך כי הם נותנים לי נקודת ריכוז. אני אתן דוגמא די פשוטה- כשהתחלתי לרכב המדריך הראשון שלי ציין בפני שדרך טובה לעצור סוס מבאקים זה לקחת לו אף לכתף, סתם הערה כבדרך אגב ובלי לנסות כמובן או בגלל שהתעורר המצב, רק בכלליות. שבוע אח"כ הסוס שלי השתולל ודפק באקים מטורפים, ואני עצרתי אותו בלקחת אף לכתף, וכמובן שבכל המהומה זה שהייתי צריכה לחשוב על זה שיש לי בעצם דרך פעולה ומה לעשות ועל מה לחשוב, לא נפלתי. לפני כמה חודשים ישבתי על סוס בבאקים, הסוס היה בראונדפן והמטרה שלי היתה רק לשבת אותו לא משנה מה הוא עושה (זה היה אפילו לא בשביל לאלף זה היה סתם בשביל להוציא לו מרץ) רק זה שלא היתה לי דרך פעולה ולא על מה לחשוב וסתם לשבת על הסוס ולפחד ממנו, גרמו לי ליפול. היו פעמים שהייתי יורדת בוכה מהסוס, באופן כללי בתחרויות תמיד ציפיתי ליותר ממה שקיבלתי ותמיד פיקששתי בקטנות מרוב מתח ועצבנות. אני בהחלט מצפה יותר מדי מעצמי בכל רגע נתון ברכיבה. אבל אני מבינה את זה ומנסה להרגע ולהנות גם מהתהליך עצמו וגם מהעבודה, שיעור טוב בעיני זה שיעור שלמדתי בו ולא יצאתי מתוסכלת, למרות שאין הרבה שיעורים כאלה בדרך כלל
