תיסכולים ברכיבה

[popi199]

תיסכולים ברכיבה

היום לראשונה ששמתי לב שכל התסכולים שלי ברכיבה נובעים בדר"כ מהאופי התחרותי שלי, מהציפיות הגבוהות שלי מעצמי שמקרינות גם לסוסים שלי, כשאני מתקדמת לרמה מסויימת ברכיבה אני אף פעם לא רואה את זה כי אני עסוקה בלחשוב על ההתדמות הבאה ואיך אפשר להגיע אליה, אני לא מעריכה את עצמי ואת מה שהשגתי וזה גם פוגע בהנאה מהרכיבה לפעמים. האם יצא לכם לתהקל בהרגשה כזו? יש לך תיסכולים אחרים ברכיבה, ואם כן מהם?

 

[•°•Horse Lover•°•]

אני כל כך מזדהה!../images/Emo107.gif

בדיוק חשבתי לפתוח דיון על נושא דומה...

לפי דעתי את צריכה פשוט לנתק לרגע את החלק התחרותי שבזה ולהתרכז בעיקר-ההנאה שברכיבה. יש להתייחס לתחרוית באופן שונה, צריך להתייחס אליהן כאל משהו נחמד שיכול מאוד לקדם, אבל לא לקחת את זה בתור משהו שהוא הכי חשוב בעולם ושחייבים כל הזמן להצליח ולהתקדם, כי אם לא זה פוגע בהנאה. את צריכה יותר להעריך את עצמך, להעריך את הרמה שאליה הגעת, לחשוב שיש המון תלמדים שהיו שמחים להתחלף איתך, במקום להסתכל כל הזמן על היותר מתקדמים והיותר מצליחים. זה טוב לשאוף להתקדם, זה לא טוב להרגיש מתוסכלים מזה שההתקדמות לא באה בבום. וזה משפט המפתח-התקדמות ברכיבה באה לאט ולוקחת זמן. אם לא רואים התקדמות זה עדיין לא אומר שהיא לא קוראת, וזה לא הופך אותך לרוכבת גרועה יותר. אל תצפי לגבוה, תשאפי לגבוה. אל תתאכזבי אם את לא מגיעה לשם, אבל אל תוותרי ותמשיכי לנסות. חשוב שתזכרי את זה. אגב, כל הדיבורים שלי פה אולי נחמדים למישהו מהצד, אבל אני חווה ממש כרגע תסכול אחד ענק ברכיבה. אני חווה תחושה של חוסר התקדמות, של 'תקיעות' ואפילו הידרדרות. ואני עוד מדברת בתור אחת שרוכבת בשביל ההנאה, לא מתחרה וגם לא ממש שואפת להתחרות (אם כי יש בי רצון אבל אני יודעת שזה לא יקרה), אבל עדיין יש בי רצון להתקדם כל הזמן. אני יודעת שיכול להיות שזה רק בראש שלי ושאולי זאת סתם תקופה מגעילה והיא תעבור, אבל התסכול ישנו.

 

[סוס של נייר]

או-הו, איך אני מכירה את ההרגשה הזאת

אני נכנסת ללופים עם עצמי, חושבת, מנתחת, יורדת מהסוס ומיד מרגישה שיכולתי אחרת, אבל עושה את אותו הדבר בפעם הבאה... כבר ירדתי בוכה מסוס. לא אחת. ובתשעים וחמישה אחוז מהמקרים, זאת אני שתקועה עם איזה מכשול מנטלי. גיליתי, שאחד מהדברים שהכי חוסמים אותי זה הרצון להצליח. ככל שאני מוותרת עליו, כך קל לי יותר. המ מחליפים רצון להצליח? קודם כל בענווה. בהבנה, שרוכבים גדולים נהיו כאלה בהרבה שנים של אימון והקרבה ואורח חיים. אז קודם כל צניעות, והבנה של המוגבלות בילט-אין ביכולת להגיע להישגים במסגרת חובבנית. אחר כך (וזה אני מליחה לעשות רק לעיתים), זה הנכונות להתמסר לתהליך ההתפתחות. להבין שזה רצף תהליכי, שקורים בו למעלה-אים ולמטה-אים, ובאמצע-אים ושלכל אחד מהם יש את התפקדי שלו בתהליך הלמידה. לחוות את התהליך ככזה. לזהות את המקום. להגיד "עכשיו אני פוחדת". "עכשיו אני תקועה". "עכשיו אני מתמודדת עם סוגית מנהיגות". ולהתמודד עם המטרות האלה, ולא עם הדבר הגדול והרחוק הזה שנקרא "הצלחה". לקבל באהבה את התהליכיות, ולהתרכז בה כמו איזה חלק מתהליך מחקרי: "איך אני מתמודדת עם תקופת שפל?" "מה עושה לי טוב?" "מה עושה טוב לסוס שלי?". החיים כחיפוש....

 

[סוס של נייר]

וגם -

להרפות מהמחשבות. לוותר על הניתוח. לא להנדס. לחוש ולהתנסות ולתת לדברים לקרות מעצמם. ולקבל הדרכה. כל אחד צריך הדרכה, ועדיף ממנה - אימון (לא רק "שימי רגל-תני יד" אלא גם איך את מעבירה את רצונך לסוס, פיצוח הקוד של העברת מסרים, ניתוח ויכולת הבחנה בתהליך האימון האישי והרכיבתי. זה דורש אמון גדול במאמן ונכונות לזרום איתו גם כשנראה לך אחרת).

 

[popi199]

תודה לשתיכן

בקשר לצניעות- אני מבינה את הנקודה שלך אבל אני בן אדם שאפתן, כזאת אני ואם החלטתי שאני רוצה לטפס ברמה אני אטפס ברמה ויהיי מה, אני לא מסתכלת על אחרים ואומרת "אני רוצה לרכב ככה" אני פשוט שואפת גבוה. הייתה לי שיחה ממש טובה עם המדריכה שלי שבאמת הראתה לי שבורכתי במה שקשור בסוסים, אבל התקופות האלה של הנפילות פשוט מתישות אותי...וכל פעם שאני חושבת שהתגברתי וזה לא יקרה שוב זה קורה. הדבר היחידי שאני מקנאה באחרים זה באנשים שלא לוקחים את הרכיבה שלהם כ"כ קשה- נראה לי שהם הכי נהנים. בכל אופן, תודה. נתתן לי נקודות למחשבה.

 

[תםטםOHIO]

סליחה,

זה ידוע שהדרך לאתלטים וספורטאים עוברת דרך סבל רב. בעיני, אין צורך להעמיק את הסבל הזה. ההנאה שחלקה כנראה מחובר לסבל הפיזי והנפשי הזה, היא כנראה נחלת רבים. אבל כמה שאלות ברשותך, מה זה גבוה? איפה זה גבוה? לאן עוד אפשר להגיע גבוה? כמה נמוך ניתן לרדת כדי להגיע גבוה? מה רצית כשהתחלת לרכב על סוסים? לאן הגעת? איפה עוברת הדרך שלך?

 

[popi199]

אמממ

להרבה מהשאלות אין לי תשובות, יש לי נטיה תמיד לרצות יותר ברכיבה, אני מוכנה להתאמץ ולתת כמה שאני יכולה מעצמי בשביל להצליח. כשהתחלתי לא היו לי רצונות, התחברתי לחיה ופשוט אהבתי לטפל ולרכב על סוסים...אני תמיד זוכרת את ההתחלה שלי כדבר טוב כי הכל היה כזה חדש, אבל מהר מאד נעשיתי מאוד שאפתנית ותחרותית ובעצם אז התיסכולים התחילו לצאת. זה לא משפיע מאד על הרכיבה שלי, אבל כשיש תיסכולים זה מתיש.

 

[תםטםOHIO]

האם

זה נהיה טכני? האם חשוב לך לשמור על העקבים למטה? האם כשאת מטיילת לתומך את תוהה אם כך צריך לשבת בדיוק כשאת מרגישה כיף ונח?

 

[popi199]

הכל חשוב

לא משנה איפה אני רוכבת או מה אני עושה. אני לא נהנית כ"כ מטיולים, לפעמים מתחשק לי אבל ברמת העקרון זה משעמם אותי, את הטיולים אני עושה בדר"כ יותר בשביל גיוון לסוס.

 

[תםטםOHIO]

אוקיי,

אני יכולה רק להעיד על עצמי, שהנקודת מפנה ממקום של תסכול למקום קל ומשוחרר היתה כשהחלטתי במודע להזכר מה הביא אותי לרצות להיות בקרבת סוסים מלכתחילה. אפילו לפני השיעור הראשון.

 

[popi199]

את צודקת בגישה

ההבדל אצלי הוא שאני תמיד זוכרת, דווקא בהתחלה אהבתי יותר את הקרבה ופחות את הרכיבה ועכשיו (במיוחד אחרי שקניתי את הסוס החדש) הרכיבה היא בעצם מה שאני הכי נהנת ממנו... בעקרון גם היום אני נהנת מהקרבה, ואני באמת רוב היום עם סוסים אז אני לא שוכחת מה הביא אותי לסוסים מלכתחילה... באמת ש99.9% אחוז אני אוהבת את מה שאני עושה, אני אוהבת את הסוס ואת ההדרכה הצמודה שיש לי, אני אוהבת את הסוסים האחרים שאני מטפלת בהם, אני אוהבת לקום בבוקר לסוסים. רק יש את התקופות שהן ממש קשות, שבהן צריך להכנס לפרופורציות ולפעמים זו משימה קשה בפני עצמה.

 

[טיגרלילי]

אין מה לעשות לפעמיים קשה...

אני כרגע קצת חולה ואני עדיין לא מוותרת לעצמי וקמה ב4 כדי לרכב לפני בי"ס ושישאר לי זמן אחה"צ להדריך..... קשה אני מודה, וממש בא לי להישאר לישון ואני ממש עייפה אבל אם אני לא אקום אני אכעס על עצמי אח"כ שהתעצלתי..... וחוץ מזה אני יודעת שהנה מגיע יום שבת ואין לי תחרות ואפשר לנוח ולחדש כוחות. גם לי הייתה את ההרגשה הזאת לפני אליפות הארץ, שאני רוצה נורא הרבה ולא מרגישה בעצם כמה התקדמתי...מזל שיש את המדריכים בצד שיודעים לעודד ולהסביר!! ובסוף התוצאות מראות הכל ומראות שבעצם הכל השתלם....ואז שוב מתחילים לעבוד קשה למשימה הבאה חחח

 

[סוס של נייר]

כל הכבוד ../images/Emo47.gif

זה באמת מאמץ ניכר, ובמקרה שלך - מאוד רואים את התוצאות

 

[lions queen]

../images/Emo118.gif../images/Emo47.gifכל הכבוד לך../images/Emo45.gif

 

[סוס של נייר]

זה לא סותר

אני לא אומרת לוותר על הרצון להתקדם (ואני משקיעה - במסגרת החובבנית שלי - הרבה מאמצים בזה). אני מדברת על ההבנה שההצלחה היא לא קסם שקורה באחת. שאם את לא כשרון-על (ואני לא, למשל), זה דורש הרבה זיעה ועבודה קשה ועליות וירידות. הצניעות היא, לקבל את זה כמו שזה ככה.

 

[תםטםOHIO]

התמדה

בכל תחום, התמדה מול פוטנציאל, או איך שניסחת את זה - כשרון-על, ההתמדה מנצחת. כך שגם אם את כשרון על (וגם אם את לא) זה ידרוש ממך את כל אלו. רק שאם תהני מכל העניין, זה יהיה אפילו קל.

 

[popi199]

יש לי הרגשה

שהגישות שלנו הן שונות (דבר שמאד הגיוני בגלל הבדלי הגילאים שלנו ובכלל שאנחנו נמצאות במקומות שונים בחיים). אני יודעת שאין פה הוקוס פוקוס, תמיד אמרתי שרצון ונכונות כמרכיבים להצלחה הרבה יותר חשובים בעיני מכישרון ויש תחומים ברכיבה שיש לי בהם יותר כשרון והם באים לי יותר בקלות ויש תחומים שיותר קשה לי ואני חושבת שזה לגמרי נורמלי. לגבי קבלה, אני חושבת שבאמת זה עניין שבא עם הגיל, כרגע יותר קשה לי לקבל את התקופות הקשות אולי בגלל שאני מאוד בתוך הסוסים- אין לי ילדים ובעל, אין לי עבודה אחרת ואין לי תחביבים אחרים, הכל מסתכם בסוסים...ולמרות שזה לא הכי בריא זה עובד בשבילי, אבל תקופה קשה בשבילי הרבה יותר מורגשת לדעתי ממישהו שכן יש לו ילדים ועבודה ועיסוקים אחרים...כי אני בתוך זה 24 שעות.

 

[סוס של נייר]

יכול להיות

הילדים שלי הכניסו פרופורציות חדשות לכל תפיסת העולם. ובכ"ז, ממרום שנותי, מאימהותי, מעיסוקי המקצועי - גם אני מסוגלת לבכות מרוב תסכול בענייני רכיבה. כך שאת רואה, את בחברה טובה

(אלא אם כן, כמו מרק טוויין, אינך רוצה להתקבל למועדון, שבו מקבלים אנשים כמוך

)

 

[הורסמאן]

הממממממ

אנא אל תגידי לי שגראוצ'ו מרקס גנב את זה ממרק טוויין.

 

[סוס של נייר]

ואכן

לא גנב. זה רק הראש שלי שזכר את זה ככה. עם הקוראים (ועם גראוצ'ו

) הסליחה.