תיאון גרייג'וי..בוגד אכזר או קורבן?

[esfe]

../images/Emo45.gif צודק.

כך או כך הוא היה בוגד או בסטארקים או במשפחתו. ובקשר לאחותו - אצלי יש קווים שלא עוברים, לא משנה כמה רוצים להתגרות. יכול להיות שבאיי הברזל פחות רגישים בקטעים האלו?

 

[בראנדון סטארק]

זה מרטין...../images/Emo98.gif

לעומת הטארגאריינים וג'יים וסרסיי, מה שאשה עושה זה כלום.

 

[esfe]

זאת בדיוק הנקודה שלי.

בכל מצב אחר אחות שנוגעת בזין של אחיה היה לא היה מתקבל על הדעת ואילו כאן זה נראה כמו כלום...

 

[בראנדון סטארק]

כי מרטין מרגיל אותנו לזה.

כבר בפרק הראשון של דאני (שהוא הפרק השני בספר) אנחנו שומעים על בית טארגאריין שהשיא אח לאחות, ומעט לאחר מכן, בפרק השני של בראן, אנחנו רואים בפועל אח ואחות ששוכבים זה עם זה, ותוצאות גילוי העריות שלהם הן הבסיס לכל הספר הראשון (וגם לאחר מכן). אז כשבספר שבא אחריו מראים אחות שנוגעת בזין של אח שלה, לאף אחד זה לא מזיז, כי ראינו כבר הרבה יותר גרוע. וכך הוא בעצם מרגיל אותנו לרעיון של גילוי העריות. זה גאוני!

 

[כריכרכה]

זה לא גאוני, זה בסה"כ רצף של זוועות

מכל הסוגים, אז כן - אם אתה מצליח לקרוא את הספרים תחושת הגועל אולי מתמתנת קמעא. בכל זאת, מצאתי את עצמי מפסק את שפתי לא פעם גם בספר השלישי.

 

[לוגיין אבלר]

מה שנתפס בעיניך במגעיל ..

יכול להיחשב אחרת במקום או זמן אחר כמו אוכל: התאילנדים מחשיבים את אוכלי האדם כמגעילים-אנחנו מחשיבים אותם לכאלה בגלל אכילת כלבים-בזמן שאנחנו נתפסים בעיני ההודים כאכזריים בגלל שאנחנו אוכלים פרות בעיני בני טארגריין זה טבעי לשמור על טוהר הדם בתוך המשפחה ובימי הביניים הייה מקובל למדי לעשות עונשים או להתייחס לאנשים כמו שחלק מהדמויות עושות אז צריך לצאת קצת מנקודת המבט שלך כדי להבין-למעשה ההיתגרות של אושה הייתה מצחיקה בעיני בלי קשר (אולי זה בגלל שאני אוהב הומור שחור?)

 

[כריכרכה]

אין ספק שתחושות הגועל סוביקטיביות

אבל בוודאי שאין שום גאונות בעובדה שהוא חוזר על גילוי-עריות, רציחות מחרידות ותיאורים מיניים מוזרים שוב ושוב. זו בסה"כ התאווה הידועה שלו לדם ושאר זוועות. אני, למשל, נתקף תחושת-קבס בכל פעם שאני קורא על דמות שאומרת "זין", אין זה אומר שרבים וטובים בחברה הישראלית ייתקפו באותה התחושה, אבל בוודאי שאין לראות בעצם קיומה המתמשך פרי של מחשבה ארוכת-טווח.

 

[esfe]

אבל מרטין משתמש בתיאורים הללו

רק כשצריך. אני לא חושב שיש קשר בין תאוות הדם והזוועות שלו לכתיבה שלו, ובטח שלא לעלילה, אבל צריך לזכור שאי אפשר לכתוב ספר מבלי להעביר חלק מהסופר לתוכו, אז הכל בערבון מוגבל. גם אני בהתחלה הזדעזתי קלות מהבוטות היחסית של המילים אבל עם הזמן למדתי להתרגל. אבל כמו שאמרת - זה עניין סוביקטיבי.

 

[פני עץ הלב]

מרטין בסך הכל עושה פנטזיה

מחומרים של מציאות. בבקשה, תפתחו כל ספר [רצוי כמה שיותר היסטורי, על מלחמת העולם השניה. נגיד סטלינגרד, או נפילת ברלין]. נמצא שם תיאורים של אונס, של שחיתות, של שחיטות, של זוועות - THATS LIFE. לי זה הרבה יותר נוח מלקרוא זבל מתחסד ופשיסטי על אלפים שהם כלילי השלמות וטהורים וטובים, מול אורקים כהים, שעירים, רעים מתועבים ומגעילים. אצל מרטין לפחות זה גם לא יפתיע לגלות שלשגא למשל, יש אישה בהרים שהוא אוהב, מתגעגע אליה ונאמן לה [ אפשרות] או אם נחזור לקו העלילה שלו, שהעריק המתואב, הסכנה לממלכות, מלך הברברים, הוא זמר, איש נעים וחכם ואוהב את אשתו. גילוי עריות - גם כאן מרטין לא ממציא את הגלגל, רק כותב אותו יותר טוב. אפשר להזכיר לכם את הפרעונים? -ואת ממשיכיהם ההלניסטיים - קליאופטרה שהייתה תוצר של דורות רבים של גילוי עריות, תומס מאן למשל, כתב אגדה ימי ביניימית על אפיפיור [ מישהו יכול לעזור לי ולהזכיר איזה?] שנולד מתוך גילוי עריות של צמד אחים, הנושא חוזר שוב ושוב במיתולוגיה היוונית, בספרות ימי הביניים, עובר כחוט השני בתרבות שלנו. זו לא תאוות דם ולא סטיה מחשבתית, זה שילוב מייטבי בעיניי בין חומרי המציאות וסיפור הפנטזיה.

 

[כריכרכה]

במציאות יש הכל

השאלה היא מה מרטין בוחר לקחת מהמציאות ובאיזה מינון, ובוודאי שאין בכך שום גאונות, מלבד סיפוק היצרים שלו.

 

[לוגיין אבלר]

לקחת לי את המילים מהמקלדת

התכוונתי לתת גם צרור דוגמאות אבל כיסית את הרוב רק אזכיר את בית המלוכה האוסטרי ושנים של נישואים בתוך המשפחה- ואת אלכסנדר מוקדון (שרבים מתייחסים אליו כאל ה-מצביא) אשר החריב טןטלית שתי ערים גדולות ,רצח כל גבר, את הילדים והנשים מכר לעבדות למעשה כל צבא אחרי ניצחון הייה "מלכלך את העיר" בלשון המעטה ובקשר למין ושאר -אני מעדיף מציאות ריאלית (עד כמה שאפשר) כזו מאשר אהבה נכזבת שנמתחת כמו מסטיק (כמו נגיד במסע האופל באיי מונשי)

 

[דוריןהשביעי]

דמות ראויה לרחמים..

הוא יצא נפסד מכאן ולכאן, כשכולם בזים לו ושונאים אותו אף אל פי שלא היה אכזרי או מרושע במיוחד..

 

[מאסטר חומוס היחיד]

בהחלט מופסד..אבל מת?

אנחנו רואים שהבולטון שלח לקייטלין חתיכה מהעור שלו.. לכן ניתן להבין שהוא מת.. הוא באמת מת?

 

[osravan]

הוא לא מת

לא חייבים להרוג כדי לפשוט את עור הזרת... ואין מומחים גדולים יותר מהבולטונים בפשיטת עורות. ודרך אגב, יש מקבילה מסויימת בין טיריון לתיאון - שניהם גומרים בכלא, אחרי שכל העולם משוכנע בבגידה שהם לא ביצעו: טיריון לא הרג את ג'ופרי, ותיאון לא הרג את בראן וריקון. אה, והמשפחות של שניהם לא סובלות אותם. במיוחד האבות.

 

[לוגיין אבלר]

בשיר אף דמות לא מתה אם לא רואים פגר

וגם אז אולי אבל תיאון לא מת בטוח כי זה נאמר במפורש כשקייטלין רוצה אותו מת אבל רוב מסביר שהוא שימושי יותר בתור חי הדמות שבאמת אני יכול להגיד שדומה לתיאון היא דאווקא זאת של מאט מכישור הזמן-מי שקרא יבין ובקשר תיאון =טריון-זה אומר שגם הוא ימצא את עצמו עם דאני?

 

[כריכרכה]

טיריון טבח 2 ילדים כפריים תמימים

בשביל לשכנע את העולם שאלה בראן וריקון, אז קשה לומר עליו שהוא לא אכזר ומרושע. אבל, נכון, יש גרועים ממנו. ככלות הכל, מדובר בששאו"ק..

 

[Y. Welis]

אגב טבח תמימים ותקדימים דומים

מסופר באגדות הארתוריאניות (של ה'רומאן דו גראל' ואח"כ במאלורי) שהמלך ארתור שמע נבואה שבחודש מסויים יוולד מי שבעתיד ימרוד בו ויביא למותו. הוא ציווה על כן על אנשיו להרוג כל תינוק שיוולד באותו החודש... כמובן שאחד הוצל וגדל ברבות הימים והיה למורדרד, שאכן היה המורד הידוע שבעטיו ארתור הוכרע. מכל מקום למרות הסיפור הלא סימפטי הזה, איש לא מפקפק בהגינותו של ארתור ותהילתו ממשיכה גם לימינו.

 

[פני עץ הלב]

דוגמא טובה אם כי המקור...

הוא בסיפור הולדתו של ישוע הנצרתי בבית לחם דווקא. הורדוס שמע שהמלך המשיח [לפי מי שמאמין בסיפור] ייולד אוטוטו בבית לחם. מאחר ורצה להישאר בכס [ הורדוס ובעיקר הורדוס בגרסה הנוצרית של הסיפורים],הוא בכלל חומר שהיה שם את הדם והמין של מרטין במדף ספרי הילדים, אז, הורדוס, ציווה על חייליו לטבוח את כל התינוקות הזכרים בבית לחם ואלוהים כמובן עשה ליוסי, מירי וישו הקטן, נס. המוטיב של "טבח החפים מפשע" חוזר שוב ושוב מאז בסיפורים של חוג התרבות הנוצרית [ כולל ארתור, כולל מרטין שכותב על עצי לב ואלי ספט, אך הוא עולמו הימיביינימי, מושפע מהנצרות בעליל], מימי רומי העליזים ועד היום.

 

[Y. Welis]

אבל בניגוד להורדוס, ארתור נחשב

למלך הנבחר, וזה שבימי מלכותו הושג הגביע הקדוש... הבאתי אותו כדוגמא לדרך שבה גם מעשי זוועה יכולים להישכח בצל התהילה.

 

[כריכרכה]

תיאון, כמובן