מרטין בסך הכל עושה פנטזיה
מחומרים של מציאות. בבקשה, תפתחו כל ספר [רצוי כמה שיותר היסטורי, על מלחמת העולם השניה. נגיד סטלינגרד, או נפילת ברלין]. נמצא שם תיאורים של אונס, של שחיתות, של שחיטות, של זוועות - THATS LIFE. לי זה הרבה יותר נוח מלקרוא זבל מתחסד ופשיסטי על אלפים שהם כלילי השלמות וטהורים וטובים, מול אורקים כהים, שעירים, רעים מתועבים ומגעילים. אצל מרטין לפחות זה גם לא יפתיע לגלות שלשגא למשל, יש אישה בהרים שהוא אוהב, מתגעגע אליה ונאמן לה [ אפשרות] או אם נחזור לקו העלילה שלו, שהעריק המתואב, הסכנה לממלכות, מלך הברברים, הוא זמר, איש נעים וחכם ואוהב את אשתו. גילוי עריות - גם כאן מרטין לא ממציא את הגלגל, רק כותב אותו יותר טוב. אפשר להזכיר לכם את הפרעונים? -ואת ממשיכיהם ההלניסטיים - קליאופטרה שהייתה תוצר של דורות רבים של גילוי עריות, תומס מאן למשל, כתב אגדה ימי ביניימית על אפיפיור [ מישהו יכול לעזור לי ולהזכיר איזה?] שנולד מתוך גילוי עריות של צמד אחים, הנושא חוזר שוב ושוב במיתולוגיה היוונית, בספרות ימי הביניים, עובר כחוט השני בתרבות שלנו. זו לא תאוות דם ולא סטיה מחשבתית, זה שילוב מייטבי בעיניי בין חומרי המציאות וסיפור הפנטזיה.