תחשבו...
תחשבו על טירוף: תחשבו שלפעמים אבדן השפיות הינו תגובה הולמת למציאות. המטורף חווה משהו, אבל לא יודע מה זה או מאיפה זה הגיע. אנשים שסובלים מהתמוטטות עצבים עושים בד"כ הרבה מחקרים, כדי לגלות הסברים למה שהם עוברים. הם אינם משתמשים בעקרון החסכנות המדעית. הם מחפשים את הפתרונות הסבוכים והראוותנים. המחקרים, כמובן, נכשלים. הם נכשלים מבחינתנו, אך העובדה המצערת היא, שלפעמים מחקר כזה יכול לספק הבלחת הגיון חטופה למוח המתפורר, מוח מוטרד ומבולבל, המנסה להבין את הבלתי ניתן להבנה. תחשבו על אלוהים: תחשבו שבגנוסטיקה, מקומו של האדם הוא לצד האלוהים האמיתי נגד העולם ובורא עולם (ששניהם מטורפים, אם הם מכירים בכך וגם אם לא). האל הבורא מדמיין שהוא האל היחיד. זו הסיבה שהוא נהיה אל קנאי: "לא יהיו לכם אלוהים אחרים על פני". אלוהים האמיתי נשאר מסווה. בד"כ כשהופיע, אף אחד אחר לא יכל להבחין בינו לבין הסביבה – התמזגות מושלמת בסביבה. הפעולה מכונה מימזיס. תחשבו על העולם: תחשבו שלא גורשנו מגן עדן בגלל שגיאה מוסרית. גורשנו בגלל שגיאה אינטלקטואלית: קבלת העולם הפנומנאלי, עולם התופעות, כאמיתי. לפיכך, אנו חפים מפשע מבחינה מוסרית. תחשבו שאנשים, בכל הנוגע לידע על דברים מוחשיים, הם קורבנותיה של אשליה, באותה מידה שהומרוס היה. כדי להגיע אל האמת מהמציאות הנראית לעין, יש צורך לפרש, לנחש את פתרון החידה. אולם למרות שנדמה שזה בתחום יכולתו של האדם, זה משהו שרוב האנשים אינם עושים לעולם. תחשבו שהעולם הוא בעצם מבוך שיש לו יציאה, אך הוא משתנה ללא הרף כך שלמעשה, למרות שיש יציאה, אנחנו לא יכולים לצאת בגלל שהמבוך,העולם הזה, חי. תחשבו שהמבנה הסמוי הוא אדונו של המבנה הגלוי. תחשבו על הזמן: תחשבו שבעצם זמן אינו קיים, אלא שריקבון וחוסר סדר נראים לנו, במהופך, כגדילה. תחשבו שאפשר לגבור על הזמן. זה קשור לאבדן השכחה. כשהשכחה מתבטלת, הזיכרון האמיתי מתפשט אחורה וקדימה, אל העבר ואל העתיד, וגם, באופן כלשהו, אל יקומים חלופיים. הוא מתפשט לאורך ציר הזמן הלינארי וגם בניצב לו. תחשבו על האדם: תחשבו שהאדם קדוש הוא, והאל האמיתי, האל החי, הוא האדם עצמו. לא יהיו לכם אלים אחרים על פניכם. תחשבו על אובדן: סרטן מייצג כשל מכוון של מערכת החיסון של הגוף, החולה מכבה אותה. זה בגלל אובדן, אובדן של אדם אהוב. תחשבו שהמידע של התודעה מתבסס על סיפור טראגי על מותה של אישה, שהתהודות שלו יוצרות צער בכל היצורים שביקום המשוקף, מבלי שידעו למה. תחשבו על דת: השם האמיתי לדת הוא מוות. תחשבו שוב על טירוף: תחשבו, שלחשוב על כל זה מבחינה אינטלקטואלית זה דבר אחד, ולגלות שזה נכון זה משהו אחר לגמרי. זעזוע אושיות האמונה עקב הגילוי, שהישות שבה האמנת באמת קיימת – זהו הפרדוקס של האדיקות. תחשבו על ספר, שתשעים אחוזים מהפרטים בו עוצבו כך, שהקוראים יחמיצו אותם בקריאה ראשונה. למעשה יחמיצו אותם רק באופן מודע: הם נקלטים בתת מודע. על פני השטח אין בספר הזה שום הגיון שהוא. אם לא תחשפו את הרמזים התת-הכרתיים והשוליים, ותחברו את כולם ביחד – לא תגיעו לכלום. אבל הרמזים האלה נשלחו לראשכם גם אם שקלתם אותם ואת משמעותם באופן מודע, וגם אם לא. תחשבו "ואליס". תחשבו פיליפ ק. דיק. תחשבו!
תחשבו על טירוף: תחשבו שלפעמים אבדן השפיות הינו תגובה הולמת למציאות. המטורף חווה משהו, אבל לא יודע מה זה או מאיפה זה הגיע. אנשים שסובלים מהתמוטטות עצבים עושים בד"כ הרבה מחקרים, כדי לגלות הסברים למה שהם עוברים. הם אינם משתמשים בעקרון החסכנות המדעית. הם מחפשים את הפתרונות הסבוכים והראוותנים. המחקרים, כמובן, נכשלים. הם נכשלים מבחינתנו, אך העובדה המצערת היא, שלפעמים מחקר כזה יכול לספק הבלחת הגיון חטופה למוח המתפורר, מוח מוטרד ומבולבל, המנסה להבין את הבלתי ניתן להבנה. תחשבו על אלוהים: תחשבו שבגנוסטיקה, מקומו של האדם הוא לצד האלוהים האמיתי נגד העולם ובורא עולם (ששניהם מטורפים, אם הם מכירים בכך וגם אם לא). האל הבורא מדמיין שהוא האל היחיד. זו הסיבה שהוא נהיה אל קנאי: "לא יהיו לכם אלוהים אחרים על פני". אלוהים האמיתי נשאר מסווה. בד"כ כשהופיע, אף אחד אחר לא יכל להבחין בינו לבין הסביבה – התמזגות מושלמת בסביבה. הפעולה מכונה מימזיס. תחשבו על העולם: תחשבו שלא גורשנו מגן עדן בגלל שגיאה מוסרית. גורשנו בגלל שגיאה אינטלקטואלית: קבלת העולם הפנומנאלי, עולם התופעות, כאמיתי. לפיכך, אנו חפים מפשע מבחינה מוסרית. תחשבו שאנשים, בכל הנוגע לידע על דברים מוחשיים, הם קורבנותיה של אשליה, באותה מידה שהומרוס היה. כדי להגיע אל האמת מהמציאות הנראית לעין, יש צורך לפרש, לנחש את פתרון החידה. אולם למרות שנדמה שזה בתחום יכולתו של האדם, זה משהו שרוב האנשים אינם עושים לעולם. תחשבו שהעולם הוא בעצם מבוך שיש לו יציאה, אך הוא משתנה ללא הרף כך שלמעשה, למרות שיש יציאה, אנחנו לא יכולים לצאת בגלל שהמבוך,העולם הזה, חי. תחשבו שהמבנה הסמוי הוא אדונו של המבנה הגלוי. תחשבו על הזמן: תחשבו שבעצם זמן אינו קיים, אלא שריקבון וחוסר סדר נראים לנו, במהופך, כגדילה. תחשבו שאפשר לגבור על הזמן. זה קשור לאבדן השכחה. כשהשכחה מתבטלת, הזיכרון האמיתי מתפשט אחורה וקדימה, אל העבר ואל העתיד, וגם, באופן כלשהו, אל יקומים חלופיים. הוא מתפשט לאורך ציר הזמן הלינארי וגם בניצב לו. תחשבו על האדם: תחשבו שהאדם קדוש הוא, והאל האמיתי, האל החי, הוא האדם עצמו. לא יהיו לכם אלים אחרים על פניכם. תחשבו על אובדן: סרטן מייצג כשל מכוון של מערכת החיסון של הגוף, החולה מכבה אותה. זה בגלל אובדן, אובדן של אדם אהוב. תחשבו שהמידע של התודעה מתבסס על סיפור טראגי על מותה של אישה, שהתהודות שלו יוצרות צער בכל היצורים שביקום המשוקף, מבלי שידעו למה. תחשבו על דת: השם האמיתי לדת הוא מוות. תחשבו שוב על טירוף: תחשבו, שלחשוב על כל זה מבחינה אינטלקטואלית זה דבר אחד, ולגלות שזה נכון זה משהו אחר לגמרי. זעזוע אושיות האמונה עקב הגילוי, שהישות שבה האמנת באמת קיימת – זהו הפרדוקס של האדיקות. תחשבו על ספר, שתשעים אחוזים מהפרטים בו עוצבו כך, שהקוראים יחמיצו אותם בקריאה ראשונה. למעשה יחמיצו אותם רק באופן מודע: הם נקלטים בתת מודע. על פני השטח אין בספר הזה שום הגיון שהוא. אם לא תחשפו את הרמזים התת-הכרתיים והשוליים, ותחברו את כולם ביחד – לא תגיעו לכלום. אבל הרמזים האלה נשלחו לראשכם גם אם שקלתם אותם ואת משמעותם באופן מודע, וגם אם לא. תחשבו "ואליס". תחשבו פיליפ ק. דיק. תחשבו!
