רוחלה פארי
New member
לא יודעת אם שמח, בהחלט מפדח
יש לי נטייה לדחות דברים לרגע האחרון, כמו כולם, אבל הרבה יותר מאשר כולם. מבחנים אני מתכוננת לילה לפני. עבודות אני אוגרת את כל החומר [מצלמת ומעתיקה מאחרים] וכמה שעות לפני ההגשה מאחדת את כל החומרים ומגישה. במדעי החברה זה עובד מצוין. לכן לא מפתיע שהייתי עייפה רוב ימי בקמפוס, פשוט לא הייתי ישנה בלילות והייתי לומדת בעקבות דד ליין עצבני למחרת [אחרי דחיות חוזרות ונישנות] הסיפור הבא הינו אמיתי, יש לי עדים והוא אפילו לא מוגזם. מעשה שהיה כך היה: סיימתי בשעה 9 בבוקר עבודה שיש להגישה עד לשעה 11 בתיבת המרצה. היה לי מספיק זמן להתארגן, להתקלח וללכת מהמעונות לאוני' בשמחה. אכן, התארגנתי ויצאתי לי שמחת לבב אל הפקולטה. ניגשתי לתיבת המרצה ואבוי! שכחתי את העבודה! יש לי מספיק זמן, אני יכולה לחזור לחדר בניחותא, לאכול משהו ולחזור לפקולטה, לקחת את העבודה ולהגישה. חזרתי לחדר, אכלתי משהו, נפגשתי עם חברות ויצאתי לאוניברסיטה. הלכתי לי את המרחק עד לאוניברסיטה, עברתי את שער הכניסה, נכנסתי פנימה והפעם נזכרתי עוד לפני התיבה, אך כבר במסדרונות הפקולטה- שכחתי שוב את העבודה!!!!
עכשיו כבר מיהרתי, רצתי לחדר לקחתי את העבודה, שתיתי כוס מים, רצתי חזרה לאוניברסיטה ובשער הכניסה - שוב שכחתי את העבודה. התחלתי לבכות. כבר לא היה לי כוח להגיש את העבודה, כאילו מישהו מלמעלה אמר לי לא להגיש אותה. ניגבתי את הדמעות, רצתי לחדר לקחתי את העבודה והגשתי אותה בכחמש דקות איחור, אבל למזלי לא לקחו עדיין את העבודות. הייתי יכולה לשקר לכם ולהגיד שאכן נכשלתי בעבודה זו, סימן מלמעלה, או לחילופין להגיד שדווקא בגלל זה קיבלתי 100- ציון שמעולם לא קיבלתי באוניברסיטה. אך לא, קיבלתי כרגיל בסביבות השמונים. אין ניסים, אין הנחיה מלמעלה, אבל היי- אולי זה היה שווה לי גלידה!
יש לי נטייה לדחות דברים לרגע האחרון, כמו כולם, אבל הרבה יותר מאשר כולם. מבחנים אני מתכוננת לילה לפני. עבודות אני אוגרת את כל החומר [מצלמת ומעתיקה מאחרים] וכמה שעות לפני ההגשה מאחדת את כל החומרים ומגישה. במדעי החברה זה עובד מצוין. לכן לא מפתיע שהייתי עייפה רוב ימי בקמפוס, פשוט לא הייתי ישנה בלילות והייתי לומדת בעקבות דד ליין עצבני למחרת [אחרי דחיות חוזרות ונישנות] הסיפור הבא הינו אמיתי, יש לי עדים והוא אפילו לא מוגזם. מעשה שהיה כך היה: סיימתי בשעה 9 בבוקר עבודה שיש להגישה עד לשעה 11 בתיבת המרצה. היה לי מספיק זמן להתארגן, להתקלח וללכת מהמעונות לאוני' בשמחה. אכן, התארגנתי ויצאתי לי שמחת לבב אל הפקולטה. ניגשתי לתיבת המרצה ואבוי! שכחתי את העבודה! יש לי מספיק זמן, אני יכולה לחזור לחדר בניחותא, לאכול משהו ולחזור לפקולטה, לקחת את העבודה ולהגישה. חזרתי לחדר, אכלתי משהו, נפגשתי עם חברות ויצאתי לאוניברסיטה. הלכתי לי את המרחק עד לאוניברסיטה, עברתי את שער הכניסה, נכנסתי פנימה והפעם נזכרתי עוד לפני התיבה, אך כבר במסדרונות הפקולטה- שכחתי שוב את העבודה!!!!
אצלי זה לא בהכרח יוצא יותר טוב, אבל לפחות אני לא מבזבז הרבה זמן ככה. אם אני מתחיל לעשות איזשהי עבודה יותר מדי זמן לפני הדד-ליין, אז היא תמיד גוזלת לי ממש המון זמן.