ד"ר ג`ייקל ומאסטר הייד
"שלום דוק", נפתח החלון בצ`אט. "אני מקווה שאני לא מפריעה
" היא כתבה. "קראתי את הפרופיל שלך ומשם גלשתי לבלוג, סיקרנת אותי עד מאד". כך זה התחיל... גישוש באפלה הקיברנטית. היא שולחת שורה, אני שולח שורה. היא שואלת דבר מה, אני עונה ומוסיף שאלה משלי. אט אט בונים דמות. אט אט השיחה משתחררת מכבלי הרישמיות ומתחילה לזרום לה... נהיה מאוחר, מילות פרידה... ואנו מתנתקים זה מזו. שקט. ממש שקט. אני שומע את השקט מרוב ששקט. מקלחת נעימה ו...למיטה. תוך כדי הרדמות אני מסכם את היום שהיה, מהרהר, מנתח... "חושב-חולם-הוזה"... היא סיפרה לי שהיא דיי חדשה בתחום. ב - בדסמ . היא תמיד פינטזה על זה אבל אף פעם לא היה לה את האומץ לפתוח את תיבת פנדורה האישית שלה. היא הכירה ויצאה עם לא מעט בחורים אבל תמיד הרגישה שמשהו חסר שם. אף אחד לא ממש ידע כיצד לאכול את הרצון הזה שלה, לשרת. להיות "אישה קטנה" לאיש שלה. להרגיש שנעשה בה שימוש. שהיא שייכת. שהיא רכוש במידה מסוימת. גם במין... המין תמיד היה מעניין ומספק, אך עם זאת לוקה בחסר... מונוטוני. תפל במידה. היא החליטה שהיא כבר "ילדה גדולה" ושהיא מעוניינת לעשות את אותו צעד גורלי לעבר ההגשמה העצמית שלה. הסברתי לה שבבסיסו של עניין, עם כל השוני, זה אותו סוני. זו מערכת יחסים לכל דבר. אהבה זו אהבה וקשר זה קשר. היא הסכימה ושמחה שגם אני מחפש לשלב יחסי שליטה בקשר רציני, והוסיפה שככל הנראה, אותו שוני, זה מה שחסר לה. למחרת צ`וטטנו מספר דקות בצ`אט ומשם עברנו למסנג`ר. שאלתי וחקרתי. התעניינתי ולעיתים אף חפרתי. כזה אני. המשכנו כך מספר ימים, עד אשר החלפנו תמונות. המילים החלו לקרום עור וגידים. היה לה שיער ארוך וגולש. איך שאני אוהב. היא גם היתה מאוד נשית ומטופחת. לק וכל מה שקשור... משם עברנו לטלפון והמילים הכתובות הפכו לצלילים. היה לה קול עדין ומלטף. קול כל כך נשי. לפעמים הייתי מוצא את עצמי נהנה רק מלהקשיב לקול שלה. שתדבר על כל נושא שבעולם, העיקר שתדבר ותלטף אותי. מפה לשם עברנו לשלב תאום הציפיות. שאלתי לא מעט לדעתה לגבי מה שכתבתי בפרופיל. לגביי. היא אמרה שזה נראה לה שילוב מנצח. מצד אחד אדם שקט ועדין, מצד שני ציני, ביקורתי ושתלטן. זה מה שהיא תמיד חיפשה. מישהו שיכבול אותה, לאו דווקא בשלשלאות, ומצד שני שידע גם לפנק ולאהוב. אהבה כואבת. הרגשתי טוב לגביה. הרושם היה שהיא אכן בדיוק מה שאני מחפש. מצד אחד היא מחפשת אהבה אמיתית, רגש, מגע אנושי חם. מישהו לחיות איתו את החיים. ומצד שני היא רצינית לגמרי לגבי השליטה, מוכנה ורוצה באמת ובתמים להיות גם בת זוג וגם שפחה כנועה. החלטתי לקבוע פגישה. למחרת נפגשנו במקום ציבורי. היא היתה ממש מקסימה, נסיכה קטנה. ראו עליה שהיא קצת מתביישת, אבל זה רק הוסיף לחן שאפף אותה בלאו הכי. דיברנו על כל נושא שבעולם. ישבנו, טיילנו. הכרנו. לקראת סוף הפגישה הרגשנו מספיק בטוחים ללטף, לגעת קצת, להתחבק ולהתנשק. הזמן חלף לו כלא היה... שש שעות שעברו להן כהרף עין. חתמנו את הערב בנשיקה. הוספתי גם ליטוף. הוספתי גם צביטה. היא החסירה פעימה והסמיקה. חייכתי, נשקתי לה על הלחי ונפרדנו כל אחד לביתו. הייתה לי הרגשה ממש טובה. הרגשתי את האביב למרות שהוא כבר מזמן חלף. שנינו ציפינו לבאות... משם הקשר החל לזרום לו בטבעיות. היא אהבה את העיקשות שלי. אהבה את הציניות והביקורתיות לצד העדינות, ואני אהבתי את הנשיות שלה. את החוכמה. את הצחוק המתגלגל. את תוכן השיחות, וגם את רגעי השקט שבין לבין. נהנתי להיות איתה עדין ורך כמו שנהנתי להיות איתה קשה ותובעני. היא נהנתה מהליטופים הארוכים שלי, וקיבלה ברצון ובכניעות את העונשים שהגיעו לה מידי פעם, שסררה לה וחטאה. לאחר שבועיים-שלושה החלטנו להעביר הילוך ולנסות לחיות יחדיו. היתה לה כבר דירה משלה. מקום קטן ושקט. דירת 3 חדרים. אהבתי את העיצוב, בייתי כזה. שמתי לב שאחד החדרים הפך למחסן, דבר שהצית להבה בעייני ומתח חיוך זדוני לא קטן על פניי. היא חייכה ושאלה "מה?" ... "כלום..." עניתי בתמימות לא קטנה. "אחלה מרתף יש לך כאן, אההההה, סליחה מחסן..." סיננתי. היא מייד הבינה את פשר החיוך הזדוני ושנינו ציחקקנו. הציחקוק הוביל לנשיקה והנשיקה לחיבוק דוב צמוד וחונק. תוך כדי החיבוק התחלתי ללטף את שיערה החלק והגולש, ליטוף שהפך עד מהרה למשיכות קלות ומתגרות.
