[סיפור] לונדון לא מחכה לי - חלק א'.
זו היתה הפעם הראשונה שלו בלונדון. עד היום הוא ראה אותה רק בתמונות. נהר התמזה, הביג בן, ארמון באקינגהאם... הוא תכנן למצוא פרטנר, רצוי פרטנרית לטיולים קצרים בעיר והסביבה. רצוי מקומית שתכיר לו את המקומות הטובים. בגלל זה הוא פה, בפאב השכונתי האפל והקטן. הוא היה יכול להשבע שלבירה האנגלית יש טעם של שתן, אבל כולם שתו את אותה בירה מהחבית, אז למה להשבית סתם שמחה? הוא שמח כשהתיישבה לידו בלונדית חטובה, עם הקימורים הנכונים. ככה הוא אהב אותן, רזות בבטן, מלאות בחזה, ולובשות בגדי עור שחורים. אף פעם לא הבין את המשיכה שלו לבגדי עור, אבל איבר אחד בגופו תמיד הזדקר כשראה אישה יפה לבושה בהם. והפעם, אישה יפה לבושה בהם יושבת לידו. אותו איבר דחף אותו לנסות ולהתיידד איתה. "ערב טוב, אני דייויד. ואת?" שאל. "בשבילך גבירתי" ענתה האנגליה הקרירה. "אפשר להזמין אותך למשקה, גבירתי?" ניסה את כוחו שוב. "נו, אתה רואה שאתה יכול אם אתה רוצה? סקוטש בשבילי. אולי כדאי שתזמין גם לך משהו?" דייויד סימן למלצר – אחד סקוטש כפול, הוא החליט להיות לארג', ועוד בירה בשבילו. "בקצב הזה עוד תרשים אותי" הטיחה בו. "זו בדיוק הכוונה" ענה בבטחון. שעתיים אח"כ דייויד כבר היה שתוי, כפי שמזמן לא היה. הוא אמנם לא הרגיש על מה הם מדברים, אבל נהנה מכל רגע, צוחק ומצחיק, שותה ומשקה. הוא התעורר עם כאב ראש נורא. משום מה הוא לא הצליח לזוז. גופו כאילו ממאן לשתף פעולה. הוא פקח את עיניו. רק עתה הרגיש כי משהו חונק את גרונו, כאילו תחוב בתוך פיו. הוא ראה את התקרה. רעד עבר בו. הוא הרגיש ערום, אך לא בגלל זה רעד. הוא הבין שהוא קשור למין מיטת טיפולים שכזו. למה? מי יעשה לו משהו שכזה? מה קרה אתמול? הוא לא זכר מאומה. צעדי עקבים נשמעו. הם התקרבו יותר ויותר עד למעבר לדלת. היא נפתחה והוא ראה אותה. אותה בלונדית חטובה, לבושה הפעם רק בחזיה שחורה ותחתוני לייקרה שחורים. שוט רכיבה שחור בידה, ומגפי עקב גבוהים עד ברכיה. הוא ניסה לצעוק, אך הצליח להפיק רק המהום קלוש. הוא פחד, ללא ספק. עם זאת, לא כולו פחד. איבר אחד קטן הזדקר לו אי שם. "אל תנסה לצעוק" אמרה הבלונדה, "אנחנו במרחק של 20 מייל מהישוב הסמוך, ולך יש מחסום-פה. עם זאת, אם תבטיח כי לא תצעק, אוריד את המחסום. רק זכור, צעקה אחת ואחזיר את המחסום בתוספת עונש. ברור?" "עונש? מחסום? למה אני קשור בכלל?" חשב, ללא פתרון ברור. בלית ברירה הוא הנהן "כן" בראשו. הבלונדית שאפילו את שמה לא זכר, הסירה ממנו את המחסום. הוא נאנח, מעביר את לשונו בתוך פיו, כמו מנסה להתרגל למצב החדש-ישן. "אתה יודע למה אתה כאן, דייויד?" שאלה ברוך. "לא, ממש לא" ענה. מפחד אפילו לשאול למה הוא קשור. "זוכר כמה שיכור הייתי אתמול, דייויד?" שאלה, מעבירה את ידה בין ירכיו. בגלל זה כואב לי הראש, חשב. "כן, אני מתחיל להזכר" ענה. "זוכר שסיפרת לי על הפנטזיה הקטנה שלך?" שאלה והמשיכה להעביר את ידה במורד רגליו. "המממ... לא" ענה. "אה. כנראה שהיית ממש שיכור אה? אז בוא אני אזכיר לך... סיפרת לי בגילוי לב מעניין כי כל חייך הרגשת שאתה רוצה לשרת גבירה אמיתית, אבל מעולם לא ניסית ואין לך מושג מהיכן להתחיל. זוכר?" "לא, חוששני שלא" ענה. "סמוך עלי. בקיצור, אני כאן כדי לממש את הפנטזיה שלך. תמיד רציתי עבד קטן בבית שישרת אותי כרצוני. ועכשיו מצאתי אותו. אה, ועוד דבר. מעתה, אתה מסיים כל משפט ב"גבירתי", ברור? אני לא אסבול חוסר נימוס נוסף". "כן, כן גבירתי" ענה. "הכללים ברורים. לי מותר הכל, לך אסור כלום. אתה לא זז, לא מדבר, לא נושם ולא עושה כלום ללא רשות שלי. אני לעומת זאת, אשתמש בך כרצוני לכל צורך. יש שאלות?" "כן כן, עד מתי אני כאן?" שאל ומיד הוסיף "אההה... גבירתי" כמעט שוכח את מקומו. "אל תדאג, כלב, אני יודעת שיש לך פרויקט על הראש. קראתי את כל המסמכים שלך. אתה תגיע בזמן למשרדך מחר. ועד שתעזוב את לונדון, בעוד שלושה שבועות, אתה תחזור מדי יום לפה. ברור כלב?" "כן, גבירתי" ענה. זה דווקא התחיל למצוא חן בעיניו. "מעכשיו אתה שלי, עבד, ואתה תעשה כל מה שאומר לך, נכון"? "כן, גבירתי. בהחלט, גבירתי" ענה, משתומם על ההתלהבות שלו עצמו. היא העבירה את קצה שוט הרכיבה שלה בין ירכיו. מרפרפת קלות עליהם. לפתע הכתה בירכו האחת ובמהירות בירך השניה "פסק אותם" דרשה. הוא התאפק מלהאנק, וספג את הצריבה במיניותו לתוכו. היא העבירה את ידה במעלה איברו הזקור, חופנת אותו בידה, מלטפת את כיפת האיבר. "מתי גמרת לאחרונה, עבד?" שאלה. "לפני שבוע בדיוק גבירתי" ענה ומיד החלה להעלות ולהוריד את ידה על איברו, כמו "עושה לו ביד". דייויד נמתח. זה היה כלכך טוב, למרות שלא יכל לזוז. כן, שלא יגמר לעולם. שרק תמשיך. הוא הרגיש שהוא מתקרב לשיא ופתאום... היא חדלה. משתאה, הסתכל עליה. בידה השניה היא תפסה בשערות ראשו ומשכה אותם לאחור "מהיום, אתה לא גומר ללא רשותי, ברור אפס?" ירתה בתקיפות "כן גבירתי" ענה, כאילו שיש לו ברירה. "פתח את הפה ותוציא לשון, אפס" הורתה והוא מיהר לבצע. היא ליטפה את איברו עוד מספר פעמים, מתעכבת על כיפתו, כמו אוספת את נוזל ה-pre cum. "תלקק, אפס" הורתה בהקריבה את ידה ללשונו המשורבבת, ודייויד ללא אומר ודברים החלה מלקק את ידה. "יפה, כלב. יש לך פוטנציאל" אמרה כשסיים ללקק את ידה. הגבירה משכה רצועה, שמסתבר שהיתה מחוברת לקולר שעל צווארו, והוא אפילו לא ידע. קליק נשמע, והוא שוחרר מאחיזת המיטה. "על 4" הורתה, והוא מיהר לרדת מן המיטה ונעמד על 4. "אפס, כל פעם שתראה אותי, עליך לעמוד על 4 לרגליי, ואני אפילו לא מתכוונת לשאול אם זה ברור. כעת לקק!". דייויד לא הבין מה עליו ללקק, ועל כן השתהה. סלאש! הוא הרגיש צריבה בעכוזו, לאחר שגבירתו הכתה בו בחוזקה. את ההסבר הוא קיבל בצורת מגפה הימני של גבירתו שדחף אותו לעבר מגפה השני. הוא הבין את הרמז הדק והחל מלקק את הנעל.