תחרות כלבים?
שלום אני אייל אני חדש כאן... יש לי איזה סוג של פרשנות לתחרות כלבים נחמד יהיה לשמוע מה אתם חושבים עליה... "תחרות כלבים,רצים במעגל" נראה לי שאביתר מדבר על המירוץ שבו רוב בני האדם בחברה המערבית נמצאים המירוץ אחרי הכסף, הכבוד, נדמה שהחברה שלנו הופכת להיות יותר ויותר תחרותית. אנשים חושבים שיותר כסף יותר גאווה יותר כבוד יותר חומריות תביא להם אושר אבל בסופו של דבר הם רק רצים אחרי הזנב של עצמם , הריצה במעגל מסמלת את העובדה שאין פה בעצם קו סיום לתחרות הזאת אם יהיה לך יותר אתה לא תהיה מאושר אתה תרצה עוד ולכם בעצם אנשים רצים במעגל.העיניים הרעבות מסמנות איזה סוג של רעב לעוד ועוד ועוד... "בנעליים היפות, אני רץ יחף." הנעליים היפות בעצם מסמנות את החומרניות של האנשים .. גם אותי זה משגע איך אנשים משקיעים כל כך הרבה כסף בנעליים... אבל עזבו זה ויכוח אחר.. הם רצים בנעליים היפות שלהם," אני רץ יחף"- אביתר בעצם מכריז שהוא יצא מאותה תחרות כלבים , הוא הבין שהחומרניות לא היא שתעשה אותו מאושר לכן העובדה שהוא רץ יחף מסמלת את החופשיות שלו וביננו איזה כיף זה ללכת יחף... "חלומות עמוקים אני מגיע ראשון"- לכולנו בעצם יש חלום עמוק על אושר ושלווה הבעיה שכל עוד אנחנו באותה תחרות כלבים ארורה אף פעם לא באמת נגיע למקום שאליו אנו חפצים להגיע... אביתר בדרך לאותו מקום, אם הוא לא כבר שם... "נוסע במונית לא זוכר את הכתובת כל כך הרבה זמן בחושך"- אביתר בדרך לאותו מקום שכולנו רוצים להגיע אבל הוא לא ממש זוכר את הכתובת הוא היה כל כך הרבה זמן בעצב בייאוש באותו חושך פנימי שגם אותו לצערי כולנו מכירים...הנסיעה במונית מסמלת אולי שבסופו של דבר לא אביתר הנהג ויש פה עוד גורם שמכתיב את הדרך - ה' " הייאוש הבשר הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי" שאביתר מדבר על החושך הוא מדבר בדיוק על המצבים האלה: הייאוש תאוות הבשרים( רצון לזיין כל מה שזז..אין ספק אויב גדול של המין הזכרי...) הגאווה( שעליה דיברתי בהתחלה) אביתר הגיע להארה שהוא בעצם יצר וטפח את האויבים האלו(לכן הוא יכול גם להשמיד אותם- מה שקילקלת אתה יכול גם לתקן) "להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה"- אחד המורים הרוחניים הגדולים אושו מהודו דיבר על בכי כדרך לטהר את עצמך ולהדליק את האור הפנימי, על פי אושו מי שלא יודע לבכות באמת ובתמים, גם לא יודע באמת לצחוק.. אני יודע שאביתר היה בהודו והעביר זמנים באשראמים ומנזרים ואני בטוח שהוא השתמש בתובנה הזאת...אלפי אנשים כבר עברו את המדיטציה של אושו של בכי אחר כך צחוק..ובמנגינה? שמנגנים ושרים תמיד מדליקים את השמש.. " אני כבר מגיע אני כבר נמצא" הנה הוא מגיע לאותו מקום, הנה הוא כבר שם בית שני- מצטער לא הצלחתי לחשוב על כלום אולי עכשיושהצעתי את הפרשנות שלי לשיר מישהו יוכל לעזור לי לנתח אותו אני מקווה שאתם לא אוכלים פלאשים משיעורי ספרות,,,אבל זה הניתוח שלי לשיר מקווה שאהבתם ומצפה לתגובות...
שלום אני אייל אני חדש כאן... יש לי איזה סוג של פרשנות לתחרות כלבים נחמד יהיה לשמוע מה אתם חושבים עליה... "תחרות כלבים,רצים במעגל" נראה לי שאביתר מדבר על המירוץ שבו רוב בני האדם בחברה המערבית נמצאים המירוץ אחרי הכסף, הכבוד, נדמה שהחברה שלנו הופכת להיות יותר ויותר תחרותית. אנשים חושבים שיותר כסף יותר גאווה יותר כבוד יותר חומריות תביא להם אושר אבל בסופו של דבר הם רק רצים אחרי הזנב של עצמם , הריצה במעגל מסמלת את העובדה שאין פה בעצם קו סיום לתחרות הזאת אם יהיה לך יותר אתה לא תהיה מאושר אתה תרצה עוד ולכם בעצם אנשים רצים במעגל.העיניים הרעבות מסמנות איזה סוג של רעב לעוד ועוד ועוד... "בנעליים היפות, אני רץ יחף." הנעליים היפות בעצם מסמנות את החומרניות של האנשים .. גם אותי זה משגע איך אנשים משקיעים כל כך הרבה כסף בנעליים... אבל עזבו זה ויכוח אחר.. הם רצים בנעליים היפות שלהם," אני רץ יחף"- אביתר בעצם מכריז שהוא יצא מאותה תחרות כלבים , הוא הבין שהחומרניות לא היא שתעשה אותו מאושר לכן העובדה שהוא רץ יחף מסמלת את החופשיות שלו וביננו איזה כיף זה ללכת יחף... "חלומות עמוקים אני מגיע ראשון"- לכולנו בעצם יש חלום עמוק על אושר ושלווה הבעיה שכל עוד אנחנו באותה תחרות כלבים ארורה אף פעם לא באמת נגיע למקום שאליו אנו חפצים להגיע... אביתר בדרך לאותו מקום, אם הוא לא כבר שם... "נוסע במונית לא זוכר את הכתובת כל כך הרבה זמן בחושך"- אביתר בדרך לאותו מקום שכולנו רוצים להגיע אבל הוא לא ממש זוכר את הכתובת הוא היה כל כך הרבה זמן בעצב בייאוש באותו חושך פנימי שגם אותו לצערי כולנו מכירים...הנסיעה במונית מסמלת אולי שבסופו של דבר לא אביתר הנהג ויש פה עוד גורם שמכתיב את הדרך - ה' " הייאוש הבשר הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי" שאביתר מדבר על החושך הוא מדבר בדיוק על המצבים האלה: הייאוש תאוות הבשרים( רצון לזיין כל מה שזז..אין ספק אויב גדול של המין הזכרי...) הגאווה( שעליה דיברתי בהתחלה) אביתר הגיע להארה שהוא בעצם יצר וטפח את האויבים האלו(לכן הוא יכול גם להשמיד אותם- מה שקילקלת אתה יכול גם לתקן) "להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה"- אחד המורים הרוחניים הגדולים אושו מהודו דיבר על בכי כדרך לטהר את עצמך ולהדליק את האור הפנימי, על פי אושו מי שלא יודע לבכות באמת ובתמים, גם לא יודע באמת לצחוק.. אני יודע שאביתר היה בהודו והעביר זמנים באשראמים ומנזרים ואני בטוח שהוא השתמש בתובנה הזאת...אלפי אנשים כבר עברו את המדיטציה של אושו של בכי אחר כך צחוק..ובמנגינה? שמנגנים ושרים תמיד מדליקים את השמש.. " אני כבר מגיע אני כבר נמצא" הנה הוא מגיע לאותו מקום, הנה הוא כבר שם בית שני- מצטער לא הצלחתי לחשוב על כלום אולי עכשיושהצעתי את הפרשנות שלי לשיר מישהו יוכל לעזור לי לנתח אותו אני מקווה שאתם לא אוכלים פלאשים משיעורי ספרות,,,אבל זה הניתוח שלי לשיר מקווה שאהבתם ומצפה לתגובות...
לילה טוב לכל מי שהולך לישון עכשיו, ובוקר טוב לכל מי שיקום בשעות הקרובות ויקרא את זה.