רק עכשיו קישרתי..
בית קולנוע.. סרט.. אינטרנט.. פורום.. פגשתי אותך באתר הכרויות. התחלתי לעבוד תחתיך בבית קולנוע שניהלת. בצפון. תקופה. תקופה של איומים, ארוכה וגועלית. התעללות פיזית ונפשית, אלימות מילולית, גועל נפש ו... פשוט גועל- שאיש לא ידע מה קורה מחוץ מכותלי הקופה, המשרד ובאולמות הקולנוע. שבסופו של דבר אנסת. אלוהים, פחדתי ממך. כמה איימת, שתרצח את ההורים שלי, שתפגע באמא שלי. כמה מניפולטיבי. חתיכת פסיכופט. ואיש לא ידע, ופחדתי, התביישתי, לא רציתי לספר. וההורים שלי עוד האשימו אותי אח"כ. אויש... בתי קולנוע. כמה איימת שאם מישהו ידע- תתבעו אותי על הוצאת דיבה. שאם מישהו יידע מה באמת קורה בבית הקולנוע הזה, תתבעו אותי. -------------------------------------------------------------------------------------- לא ניצחת. אני הרפיתי. אני מרפה. בכל רגע. אין כאן מנצח ומפסיד. באמת שלא. אני מתעסקת בעצמי פשוט.. במה שחוויתי- רק כשאני המרכז.. וזה לא ABOUT YOU.. אם רק היית נעלם קצת, אם זה רק היה מרפה גם קצת, אם רק מישהו היה אומר שהתמונות תימחקנה מתישהו..
אני רוצה ללכת לסרט