תחילת הסוף
את ההודעה הזו כתבתי לא כדי לסכם את הפרק (את זה כבר עשיתי
), וגם לא את העונה. במובנים מסויימים, את ההודעה הזו כתבתי כדי לסכם את הסדרה. היום התחילה העונה השלישית, זו הייתה תחילתו של הסוף. פרק הפתיחה היום הוא מהקריטיים שבדוסון קריק, וגם אם לא מהאיכותיים , הוא אחד מציוני הדרך החשובים שבסדרה, אם לא החשוב שבהם. הפרק היום הזניק תהליך שהוא מקור ההרס והריקבון שדבק בדוסון קריק, והפך כל קשר בין הסדרה הגדולה של העונות הראשונות לסדרה ששודרה בשנים האחרונות, למקרי בהחלט. כמה עצוב אם כן לגלות שכל זה היה יכול להימנע, אלמלא מספר טעויות פטאליות. העונה השלישית נפתחה לראשונה בדוסון קריק, לאחר ריחוק כרונולוגי. כאמור, העונה השנייה נפתחה ישר מאיפה שהעונה הראשונה הפסיקה, ולכן העונה הראשונה והשנייה נכללו יחד כשנה אחת.. גם אצלנו בארץ העונה השלישית הייתה הראשונה שנאלצנו לחכות לה בקוצר רוח, לאחר שהעונה השנייה שודרה ישר אחרי הראשונה. אני זוכר שתהיתי מייד עם סיום העונה השנייה מה הולך להיות, האם ג'ואי תסלח לו? כמה זמן זה ייקח? ועוד מיני שאלות. הסיום של העונה השנייה הותיר פוטנציאל שנדמה היה אינסופי. אחד הדברים הגדולים בעונה הראשונה היה ג'ואי, דמות שדי התקלקלה בעונה השנייה. אמנם השינוי היה מובן וטבעי, ועדיין נראה שיש דמויות מסוימות שהן כ"כ גדולות שעדיף להשאיר אותן כמו שהן מאשר להתעסק איתן, אפילו אם זה קצת מפריע להגיון. אז בסיום העונה כאמור, נדמה היה שקיבלנו מפץ גדול. אירוע מכונן שהחזיר את הגלגל לאחור והכיר לנו מציאות חדשה-ישנה. ג'ואי יכלה שוב להיות אותה דמות מרירה וכעוסה בעקבות גורלה המר, והאפשרויות לפתח את זה, היו בלתי מוגבלות. אפשר היה לייצר עונה ראשונה מוקצנת שבה ג'ואי לא רק משמרת ידידות עם דוסון בעוד היא מרסנת את רגשותיה, אלא אף מפגינה סלידה ממנו. גם אצל דוסון אפשר היה לנוע מרדיפה טוטאלית כמו בעונה השנייה, או הדרגתית. בכל מקרה התהליך היה הרבה יותר ארוך מהעונה הראשונה ונשמע הרבה יותר טוב (כמובן בשיפור תסריטאי רחב, מה שאני כתבתי גובל בהעתקה). אולם הכל התגלה כאשליה. האירוע המכונן של סיום העונה השנייה התגלה כלא יותר מהקדמה לאירוע המכונן האמיתי, המפץ הגדול של דוסון קריק שהביא לסופה. בכל תחזיותיי לפני העונה השלישית מעולם לא חשבתי שדוסון ינהג כפי שנהג. בכל תחזיותיי, למרות שאף לקחתי בחשבון סיכוי קטן שג'ואי תסלח במהרה, לא ציפיתי שג'ואי תנהג כפי שתנהג. וזה עוד לפני שאני מדבר על פייסי ואנדי. דוסון קריק, בבת אחת, שברה את כל מוסכמותיה כאילו ניפצה במכה אחת כל היגיון פנימי ששרה בסדרה, כל טיפת עקביות הושלכה לפח כאילו מתוך תקווה שע"י קריעת חוט השדרה הפנימי של הסדרה, איכשהו זה יהיה בסדר, זה יהיה מקובל לבצע מהלך שהוא פסול וחסר כל הצדקה. כן, למי שלא הבין, אני מדבר על פייסי וג'ואי. עכשיו ייתכן שיבואו אנשים ויגידו שאני מדבר שטויות. אני מציע עונה ראשונה משופרת בעוד שהכותבים המקוריים ממני לקחו כיוון חדש, כיוון אמיץ, ורעננו את הסדרה עם הזוג הזה בפתח העונה השלישית. הרי אי אפשר להגיד שאין ביניהם כימיה, והמתעקשים אולי אף יביאו את "double date" כהוכחה שאפילו פניית פרסה פתאומית אין פה, אלא הבשלה איטית מאוד של תהליכים ישנים. בכל מקרה, את המטרה הם השיגו, לא ציפיתי בחיים לכזו עלילה, לא? נכון. לא ציפיתי. זה היה מפתיע. מפתיע כמו שאני אגלה שמיץ' לא אבא של דוסון, שטים בעצם חי, או שאיב בעצם אחות של ג'ן. מפתיע כי ציפיתי מדוסון קריק לרמה אחת וקיבלתי אחרת. פייסי וג'ואי זה צעד אמיץ? זה הצעד הכי פחדני שיכלו לבחור. אחרי שתי עונות כבר יכלו לקבוע די בקלות שג'ואי היא הדמות הפופולרית בסדרה, ובין הבנים דווקא פייסי היה פופולרי מדוסון. אם נוסיף לכך את צומת הדרכים העלילתית שאליה נקלעו הכותבים, והכימיה המעולה בין השחקנים (לא סתם...) המסקנה הייתה מתבקשת. מקוריות מדהימה לא הייתה כאן. כך קרה שללא היסוס הכותבים בחרו בדרך הקלה הזו תוך כדי רמיסת אחד הכללים החשובים היותר בדרמות, "לא תעשה לך משולש רומנטי באמצע סדרה". הכלל הזה אולי נשמע פעוט, אבל הוא מפריד בין דרמה לאופרת סבון, ובעוד שקיבלנו כימיה, עלילה מעניינת לפרקים ומפתיעה, וקונפליקטים קצרי טווח, זה לא בא בחינם. זה עלה לדוסון קריק במעמדה כסדרת דרמה רצינית והפיכתה ללא יותר מסבוניית נעורים שגרתית, מעמד שדבק בה עד סיומה. לכן גם מיותר להסביר את כל השינויים חסרי ההיגיון שצצו בפתח העונה השלישית בדמויות. ג'ואי המרירה והכעוסה שנפתחה מעט בעונה השנייה והשתחררה, ונדמה היה ששוב ננעלה וחזרה לאותו מצב מתגונן של העונה הראשונה, מתגלה בפתח העונה השלישית כדמות שונה לחלוטין. הנערה שבקושי יכלה להפטיר חצי חיוך לעבר דוסון כששאל אותה אם תבכה אם ימות מחשש שמא תסגיר שמץ רגש , שכ"כ חששה מכל קמצוץ של חשיפה נפשית, לא רק שלא מהססת להיחשף נפשית מול דוסון, אלא אף עושה זאת פיזית. מבלי שום הכנה, ועם אפילו פחות אינדיקציה שהתגובה תהיה הדדית. מי את ומה עשית לג'ואי? ומה עם דוסון? שמאוהב בג'ואי ללא תקנה ורדף אחריה בכל רגע פנוי מהעונה השנייה? הבנאדם כמעט הזיל עליה ריר, ופתאום, בפתח העונה השלישית, הוא מסרב לשכב עם ג'ואי לאחר שהיא מציעה את עצמה. אתם יודעים מה, עזבו גם את העונה השנייה, אתה בתול בן 16, ג'ואי מציעה את עצמה ואתה מסרב? הומואים לא יכלו לסרב, אז מי אתה שתגיד לא? ומה עם פייסי ואנדי? כולנו הזלנו דמעה (לפחות במובן המטאפורי) למשמע ."paper cup" איזה זוג, איזו אהבה, קשר ששום מחלת נפש או מרחק לא יוכל להרסו. ועם זאת, רק נפתחה העונה וכבר העוצמה האדירה הזו לא הספיקה כדי למנוע מאנדי המאוהבת לבגוד בפייסי. אבל האהבה הרי חזקה מכל. גם כשג'ואי בגדה בדוסון הוא כעס תחילה אבל סלח כמעט מייד אחרי. ודאי שפייסי ואנדי לא ייתנו לקשר המיתולוגי שלהם למות כ"כ מהר. אז זהו, שמסתבר שכן. במחי שני פרקים פורקו באופן סופי שני הזוגות הגדולים של הסדרה. ים האהבה הזה שעליו הושתתה למעשה העונה השנייה, התאדה לחלוטין ב80 דקות. אפשר כאמור לנסות ולהסביר. אפשר פסיכולוגית לנתח את המהפך אצל ג'ואי, אפשר גם להצדיק במידה רבה את השינוי אצל דוסון. וגם את הפרידה המזורזת של פייסי ואנדי אפשר לתרץ איכשהו אני מניח. אבל זה מיותר. מה שנעשה כאן משול ללא יותר מבולדוזר דורסני שבא והורס בבת אחת בניין גדול ומפואר. למי יש כוח להתחיל לפרק לבנה לבנה? הרי הזמן לוחץ, ויש בניין חדש לבנות. גם אם הורסים, אפשר לעשות בכבוד, אפשר לתת סיום ראוי, אפילו אפשר לנצל את הפירוק הכפול כדי לבנות במקביל את אותו תהליך הארור. אבל אין זמן. יש לנו מתח מיני נוסח העונה הראשונה לבנות, זמן לתת לצופים לעכל ולקבל, קונפליקט מתבקש של המשולש, וקתרזיס לסיום כמובן. דוסון וג'ואי, פייסי ואנדי, הם לא היו יותר משאריות של העונה השנייה, עול שהכותבים השתדלו להיפטר ממנו בהקדם האפשרי, כדי שכבר בסצנת הסיום הראשונה נזהה לאן נושבת הרוח.
את ההודעה הזו כתבתי לא כדי לסכם את הפרק (את זה כבר עשיתי