תחושת כישלון
היום הוא אחד הימים הבודדים בו הייתי מאושרת ..סתם בלי שום סיבה.כל היום צחקתי..כמו שיכורה ולא מיין. בערב התארגנתי ונסעתי עם שני בניי לבת מצווה של חברת ילדות שלי מזה 20 שנה..סיגל. סיגל ועופר הם זוג נשוי שיש להם זוגיות מדהימה.קשה למצוא כזה דבר היום .נדיר. הבטתי במשפחה המדהימה הזאת כל הערב.התמוגגתי מאושר בשבילם.יש להם לסיגל ועופר שתי בנות מקסימות , עיניהן קורנות מאהבה.כל הבית הזה עטוף בחום ואהבה. פירגנתי להם בכל ליבי, התחבקנו סיגל ואני ואפילו בכינו מהתרגשות. ואני ילדה להורים גרושים הבטחתי לעצמי שאני בונה משפחה לתפארת ..ילדים בית חמוד..ארוחות ערב ביחד..וכמה סרטים שאני בניתי על המשפחה האידאלית....ובום הכל התפוצץ. בדרך הביתה ..הדמעות התחילו להגיע טיפין טיפין ניגבתי אותן כדי שהילדים יראו והרגשתי שהלב שלי מרוסק לרסיסים.. איזה כיף היה לראות את המשפחה האוהבת הזו...הרגישה..המגובשת..מאושרת כל כך..הצליח להם ובגדול.. והבנות שלהם..ילדות של אהבה אני מכנה אותן..אמיתי. כותבת עכשיו וחושבת...והדמעות לא מפסיקות..איזה כשלון..כל הסרט שבניתי אף אחד לא זכה לראות אותו..לא אני לא הגרוש שלי לא הילדים לא המשפחה הקרובה..לא סבתא ולא סבא. והילדים שלי ...לעולם לא יהיה להם את הברק הזה בעיניים כמו אותן בנות שנולדו מאהבה ..וגדלות יום יום לצד אנשים מדהימים שיודעים אהבת אמת מה היא. איזה איכסה לי בנשמה.איזו תחושת כישלון..בפרוייקט הכי חשוב בחיים נכשלתי. מה היה כל כך קשה להצליח ? נלחמים למען מטרה חשובה לא ? הדמעות יפסקו עוד מעט.. מחר יום חדש השמש תזרח כרגיל. ושוב אותה שגרה.
היום הוא אחד הימים הבודדים בו הייתי מאושרת ..סתם בלי שום סיבה.כל היום צחקתי..כמו שיכורה ולא מיין. בערב התארגנתי ונסעתי עם שני בניי לבת מצווה של חברת ילדות שלי מזה 20 שנה..סיגל. סיגל ועופר הם זוג נשוי שיש להם זוגיות מדהימה.קשה למצוא כזה דבר היום .נדיר. הבטתי במשפחה המדהימה הזאת כל הערב.התמוגגתי מאושר בשבילם.יש להם לסיגל ועופר שתי בנות מקסימות , עיניהן קורנות מאהבה.כל הבית הזה עטוף בחום ואהבה. פירגנתי להם בכל ליבי, התחבקנו סיגל ואני ואפילו בכינו מהתרגשות. ואני ילדה להורים גרושים הבטחתי לעצמי שאני בונה משפחה לתפארת ..ילדים בית חמוד..ארוחות ערב ביחד..וכמה סרטים שאני בניתי על המשפחה האידאלית....ובום הכל התפוצץ. בדרך הביתה ..הדמעות התחילו להגיע טיפין טיפין ניגבתי אותן כדי שהילדים יראו והרגשתי שהלב שלי מרוסק לרסיסים.. איזה כיף היה לראות את המשפחה האוהבת הזו...הרגישה..המגובשת..מאושרת כל כך..הצליח להם ובגדול.. והבנות שלהם..ילדות של אהבה אני מכנה אותן..אמיתי. כותבת עכשיו וחושבת...והדמעות לא מפסיקות..איזה כשלון..כל הסרט שבניתי אף אחד לא זכה לראות אותו..לא אני לא הגרוש שלי לא הילדים לא המשפחה הקרובה..לא סבתא ולא סבא. והילדים שלי ...לעולם לא יהיה להם את הברק הזה בעיניים כמו אותן בנות שנולדו מאהבה ..וגדלות יום יום לצד אנשים מדהימים שיודעים אהבת אמת מה היא. איזה איכסה לי בנשמה.איזו תחושת כישלון..בפרוייקט הכי חשוב בחיים נכשלתי. מה היה כל כך קשה להצליח ? נלחמים למען מטרה חשובה לא ? הדמעות יפסקו עוד מעט.. מחר יום חדש השמש תזרח כרגיל. ושוב אותה שגרה.