תורה בלי יראת שמים
- פותח הנושא ארמוני
- פורסם בתאריך
הוא שואל שם את אחד המרואיינים...
שאלה מעניינת, במידה כמובן ויש לך עניין לשמר חלק מהתכנים- הללו (נקרא להם לצורך העניין כהגדרתו "עיסוק יהודי-דתי") ולהעבירם לילדך... ולהלן הציטוט ;"האם אתה חושב שלגישה כשלך, המתרכזת בעיסוק יהודי-דתי ללא שמירת הלכה, יש אפשרות לשרוד? האם אתה מודאג משאלת חינוך ילדיך?" אם אני לא טועה, היה זה הרב קוק שהביא את המשל על הציונות החילונית, בדימוייה לפרד... בן הכלאיים, הכשיר יותר מהוריו לעבודת השדה אך כאופייני לבן כלאיים בלתי ניתן להתרבות... תאמת שהעסקתי את עצמי לא פעם בשאלה הזאת, האם באמת ניתן לגישה כזאת שתשרוד? האם צדק הרב קוק באומרו את דבריו? (נעזוב רגע את עניין הציונות) אשמח לשמוע את דעתכם... אך, איזה כיף לנצל"ש!
שאלה מעניינת, במידה כמובן ויש לך עניין לשמר חלק מהתכנים- הללו (נקרא להם לצורך העניין כהגדרתו "עיסוק יהודי-דתי") ולהעבירם לילדך... ולהלן הציטוט ;"האם אתה חושב שלגישה כשלך, המתרכזת בעיסוק יהודי-דתי ללא שמירת הלכה, יש אפשרות לשרוד? האם אתה מודאג משאלת חינוך ילדיך?" אם אני לא טועה, היה זה הרב קוק שהביא את המשל על הציונות החילונית, בדימוייה לפרד... בן הכלאיים, הכשיר יותר מהוריו לעבודת השדה אך כאופייני לבן כלאיים בלתי ניתן להתרבות... תאמת שהעסקתי את עצמי לא פעם בשאלה הזאת, האם באמת ניתן לגישה כזאת שתשרוד? האם צדק הרב קוק באומרו את דבריו? (נעזוב רגע את עניין הציונות) אשמח לשמוע את דעתכם... אך, איזה כיף לנצל"ש!
זה לא ישרודד
אביי ורבא ומה אמר הפוסק הזה ומה אמר הפוסק ההוא - זה לא ממש מעניין. בסופו של דבר זו ענתיקה. אפילו התנ"ך שיש בו הרבה דברים נפלאים, עמוס עוז הרבה יותר מתוחכם ממנו והרלן קובן הרבה יותר מרתק ממנו. הסיבה שליוצאים בשאלה מסוימים, אני לחלוטין ביניהם, יש משיכה גדולה ליהדות, היא שכל עולמם היה סביבה במשך שנים ארוכות, ומשהו מזה נשאר. אני חייתי באווירה שבה מותר היה לי לחשוב מחשבה נועזת, רק אם הרמב"ם חשב אותה קודם. הרגשתי צורך עז להכיר את הרמב"ם, כדי לדעת מה מותר לי לחשוב. בלי התמריץ הזה, אני לא מאמין שהייתי מוצא טעם בדבריו אשר יש להודות, עם כל גדולתו, שברובם ככולם הם מיושנים לחלוטין. עדיף לקרוא את הגליון האחרון של גלילאו.
אביי ורבא ומה אמר הפוסק הזה ומה אמר הפוסק ההוא - זה לא ממש מעניין. בסופו של דבר זו ענתיקה. אפילו התנ"ך שיש בו הרבה דברים נפלאים, עמוס עוז הרבה יותר מתוחכם ממנו והרלן קובן הרבה יותר מרתק ממנו. הסיבה שליוצאים בשאלה מסוימים, אני לחלוטין ביניהם, יש משיכה גדולה ליהדות, היא שכל עולמם היה סביבה במשך שנים ארוכות, ומשהו מזה נשאר. אני חייתי באווירה שבה מותר היה לי לחשוב מחשבה נועזת, רק אם הרמב"ם חשב אותה קודם. הרגשתי צורך עז להכיר את הרמב"ם, כדי לדעת מה מותר לי לחשוב. בלי התמריץ הזה, אני לא מאמין שהייתי מוצא טעם בדבריו אשר יש להודות, עם כל גדולתו, שברובם ככולם הם מיושנים לחלוטין. עדיף לקרוא את הגליון האחרון של גלילאו.
rigoletto111
New member
כפי שזה הוגדר פעם
"היוצאים בשאלה מחוייבים מכדי לעזוב, אך ציניים מכדי להאמין..."
"היוצאים בשאלה מחוייבים מכדי לעזוב, אך ציניים מכדי להאמין..."
כמוטל בספק
New member
חופש זה באמת בראש
וחופש זה גם החופש להתעסק בתחומים שלא שייכים לחברה שבה בחרת לחיות, כי הם חלק ממך. חופש זה להתפלל כשאתה לא מאמין, ללמוד גמרא בלי לשמור שבת ולקרוא בפרשת השבוע גם אם אתה חושב שהתורה היא למעשה טקסט מתקופת בית שני שנכתבה בהשפעת מיתוסים כנעניים ומסופוטמיים מתוך מגמות פוליטיות. חופש זה להיות אתה עצמך. לא להכנס לתוך מסגרת של "חילוני" או "דתי". כי הרי אם אני חילוני, אני לא צריך ללמוד יותר יהדות, אלא רק להרוויח כסף ולנסות לזיין כמה שיותר. (זה מה שחילונים עושים, לא?). ואם אני דתי, אני חייב להאמין שהתורה כולה נכתבה ע"י משה רבינו, שלמה כתב את שיר השירים ואת משלי, ו'הפוך בה והפוך בה..'. חופש זה לשבור את המסגרות. חופש זה לעשות מה שטוב לך! ומה שטוב לך, אצל אנשים מסוימים, ואנדר, אני יודע שקשה לך להאמין בזה, זה גם ללמוד תורה, וגם להתעסק ב'רוחניות'. כן, יש אנשים שזה עושה להם טוב גם בלי להאמין שזה מקנה להם נקודות זכות בשמיים. חופש זה ללמוד. חופש זה להיות אינדוידואל בתוך עדר של המונים המונים חצי אוטומטים. חופש זה לחיות את החיים על כל גווניהם, והחיים הם גם בספרים, וגם בספרים ישנים שנראים לך בלתי רלוונטיים. חופש זה לא רק לשבת על חוף הים ולהשתזף, או לדהור בחולות רכוב על ג'יפ, או להשתכר עד נפילה או לעשן עד ריחוף. חופש זה גם היכולת להנות מהמילה הכתובה בלי להיות תלוי בה. חופש זה היכולת לבחור. חופש זה לזכור שאנחנו עובדים ומרוויחים כסף כדי לחיות, ולא חיים כדי לעבוד. ואם זה אומר שצריך יום אחד בשבוע כדי להזכיר לנו את זה - שבת תהיה היום. כן, לוותר על 150 או מאתיים אחוז כדי לזכור - הכסף והעבודה הם רק אמצעים, ולא התכלית. כמה 'חילוניים' אתה מכיר שיכולים לומר את זה, וליישם את זה? כמה חילוניים אתה מכיר שבחרו תחום לימודים שמעניין אותם ולא כזה שבסופו של דבר יגדיל את העו"ש שלהם? חופש זה להיות אמיתי עם עצמך. ואם לימוד תורה כלול בזה, אז תלמד גם תורה. למרות שאתה כבר לא דתי, "חילוני" וואנבי, דתל"ש בעל כרחך. כל אחד והחופש שלו. זה לא אומר שכל דתלש צריך ללמוד כדי לממש את החופש הפוטנציאלי שלו, אבל גם לא כל דתלש חייב לרכב על GPZ או להטיס דאון או לעשות באנג'י כדי להיות חופשי.
וחופש זה גם החופש להתעסק בתחומים שלא שייכים לחברה שבה בחרת לחיות, כי הם חלק ממך. חופש זה להתפלל כשאתה לא מאמין, ללמוד גמרא בלי לשמור שבת ולקרוא בפרשת השבוע גם אם אתה חושב שהתורה היא למעשה טקסט מתקופת בית שני שנכתבה בהשפעת מיתוסים כנעניים ומסופוטמיים מתוך מגמות פוליטיות. חופש זה להיות אתה עצמך. לא להכנס לתוך מסגרת של "חילוני" או "דתי". כי הרי אם אני חילוני, אני לא צריך ללמוד יותר יהדות, אלא רק להרוויח כסף ולנסות לזיין כמה שיותר. (זה מה שחילונים עושים, לא?). ואם אני דתי, אני חייב להאמין שהתורה כולה נכתבה ע"י משה רבינו, שלמה כתב את שיר השירים ואת משלי, ו'הפוך בה והפוך בה..'. חופש זה לשבור את המסגרות. חופש זה לעשות מה שטוב לך! ומה שטוב לך, אצל אנשים מסוימים, ואנדר, אני יודע שקשה לך להאמין בזה, זה גם ללמוד תורה, וגם להתעסק ב'רוחניות'. כן, יש אנשים שזה עושה להם טוב גם בלי להאמין שזה מקנה להם נקודות זכות בשמיים. חופש זה ללמוד. חופש זה להיות אינדוידואל בתוך עדר של המונים המונים חצי אוטומטים. חופש זה לחיות את החיים על כל גווניהם, והחיים הם גם בספרים, וגם בספרים ישנים שנראים לך בלתי רלוונטיים. חופש זה לא רק לשבת על חוף הים ולהשתזף, או לדהור בחולות רכוב על ג'יפ, או להשתכר עד נפילה או לעשן עד ריחוף. חופש זה גם היכולת להנות מהמילה הכתובה בלי להיות תלוי בה. חופש זה היכולת לבחור. חופש זה לזכור שאנחנו עובדים ומרוויחים כסף כדי לחיות, ולא חיים כדי לעבוד. ואם זה אומר שצריך יום אחד בשבוע כדי להזכיר לנו את זה - שבת תהיה היום. כן, לוותר על 150 או מאתיים אחוז כדי לזכור - הכסף והעבודה הם רק אמצעים, ולא התכלית. כמה 'חילוניים' אתה מכיר שיכולים לומר את זה, וליישם את זה? כמה חילוניים אתה מכיר שבחרו תחום לימודים שמעניין אותם ולא כזה שבסופו של דבר יגדיל את העו"ש שלהם? חופש זה להיות אמיתי עם עצמך. ואם לימוד תורה כלול בזה, אז תלמד גם תורה. למרות שאתה כבר לא דתי, "חילוני" וואנבי, דתל"ש בעל כרחך. כל אחד והחופש שלו. זה לא אומר שכל דתלש צריך ללמוד כדי לממש את החופש הפוטנציאלי שלו, אבל גם לא כל דתלש חייב לרכב על GPZ או להטיס דאון או לעשות באנג'י כדי להיות חופשי.
אני בעד חופש כזה ../images/Emo13.gif
לגמרי בעד, אולי זה יפתיע אותך לאור ההתבטאויות האחרונות שלי, אבל כל מילה שכתבת מהדהדת אצלי בצלילי הזדהות. אם הייתי מנסה לכתוב על הגדרה ל"חופש" לא הייתי כותב את זה טוב ממך. תמצית החופש עבורי היא היכולת להנות מהחיים, אם מישהו נהנה ללמוד תורה, שיכייף, למה לא. אם הייתי אומר שכל דתל"ש חייב לרכב על GPZ או להטיס דאון, אוטומטית באמירה זו הייתי שולל ממנו חופש, עצם השימוש במילה "חייב" היא שלילת חופש.
לגמרי בעד, אולי זה יפתיע אותך לאור ההתבטאויות האחרונות שלי, אבל כל מילה שכתבת מהדהדת אצלי בצלילי הזדהות. אם הייתי מנסה לכתוב על הגדרה ל"חופש" לא הייתי כותב את זה טוב ממך. תמצית החופש עבורי היא היכולת להנות מהחיים, אם מישהו נהנה ללמוד תורה, שיכייף, למה לא. אם הייתי אומר שכל דתל"ש חייב לרכב על GPZ או להטיס דאון, אוטומטית באמירה זו הייתי שולל ממנו חופש, עצם השימוש במילה "חייב" היא שלילת חופש.
בעיקר כופר
New member
מסכים עם הכל חוץ מה-GPZ
rigoletto111
New member
מחוייבים ליהדות
ולא פחות מזה, מחוייבים לחברה הדתית. וזה לא יותר רע ממישהו שמחוייב לשלום עכשיו, לזכויות בעלי החיים או לפמיניזם.
ולא פחות מזה, מחוייבים לחברה הדתית. וזה לא יותר רע ממישהו שמחוייב לשלום עכשיו, לזכויות בעלי החיים או לפמיניזם.
inner grin
New member
ואולי יש ב"משיכה" הזו קצת יותר
אני לא יודע מה הסיבה ש"ליוצאים בשאלה מסוימים יש משיכה גדולה ליהדות". אני יכול רק לשתף בסיבות שלי למשיכה הגדולה הזו. פעם ראיתי סרט שהעניק לי פרספקטיבה חדשה לגמרי בנושא. הסרט עסק באדם אחד בשנות העשרים לחייו שיוצא לחיפוש ארוך אחר הוריו הביולוגיים. הבחור הנ"ל חי חיים נהדרים עם הוריו המאמצים, שלא חסכו ממנו כל טוב, אך הוא חש שרבדים רבים בזהותו (הביולוגית אך גם הפסיכולוגית) נעוצים אי שם במסתרי עברו הלא מוכר לו, אף כי אמו הביולוגית סעדה אותו אך שבוע טרם מסרה אותו לאימוץ. שיאו של הסרט הוא בגילוי. הבחור מוצא את הוריו הביולוגיים (גם את אביו), מתוודע אל מקורותיו, מוצא הסברים חדשים לזהות המורכבת שלו. מתוארים שם רגעים מרגשים ממש, בהם הוא מזהה את זווית האף אותה ירש מאמו, את עיקול הפה בזמן חיוכו הביישני המופיע על פניו תמידית גם כשאינו נבוך; הוא מגלה מדוע מאז גיל 8 הוא גילה תאווה עצומה למשחק הכדורסל, שכן אביו, המתנשא לגבהים, שיחק עד גיל 35 בליגה חצי מקצועית, אי שם ברחבי אירופה; אף הלצה פרוידיאנית מספק הבמאי כשלא ניתן לפקפק בדמיון הרב שבין חברתו של אותו בחור לבין אמו הביולוגית. מאז אותו קטרזיס הבחור שמר על קשר עם הוריו המקוריים, שיתף אותם בחייו, ולמעשה מאותו רגע ואילך הוא חי את חייו בקרב שתי משפחות אוהבות. למרות שזה נשמע כך, זהו לא סרט הוליוודי. את הפרשנות לסרט לקחתי למקום אחר לגמרי. נאמן למתודות הפרשנות האקזיסטנציאליסטיות הפכתי אותו למשל קיומי, עבורי (ואגב, לא אכפת לי אם זה ישרוד או לא. אני בינתיים שורד, זה מה שחשוב). ברגע אחד הבנתי מדוע אני זקוק כל כך למקורות היהודיים עליהם גדלתי. מדוע אני מוצא את עצמי חוזר אל מחוזות ילדותי, שואב משם סיפוק והנאה שלכאורה אין מקום להם בעולמי החדש. זה לא רק שמקורות אלו היו סביבי במשך שנים ארוכות, או שאני פשוט טיפוס נוסטלגי (אני מודה, אני כזה). בעיני זה הרבה מעבר לכך. המקורות האלה הם הורי הביולוגיים. ולא כאלה שהחזיקו בי ימים אחדים בעודי יונק, אלא יצרו אותי בדמותם במשך שנות עיצוב אישיותי, בנו את אושיות הפסיכולוגיה שלי, לטוב ולרע. לא משנה עד כמה אחיה טוב בקרב הורי המאמצים (החילוניות, הפילוסופיה, הנהנתנות. כל אחד וההורים המאמצים שלו בעולמו החדש), יש דברים שהם לעולם לא יעניקו לי; יש מרכיבים באישיותי שעליהם לא אוכל לעולם לתת הסבר מלבד השיבה אל המקור והיניקה ממנו. זה מה שמביא אותי לחזור אל ארון הספרים היהודי ולצלול אל תוכו. ואולי זו לא צלילה; זו עליה מעל המים לשם לקיחת אויר. ועתה הבהרה: אני חדש פה. בעצם כתבתי פה לפני כשנה איזו הודעה או שתיים, אך לא מעבר לכך, מסיבות שונות ואכמ"ל. קראתי בפורום בשבועות האחרונים ואחרי התלבטויות ארוכות החלטתי לומר את דברי. אז אנצל את הבמה לשאול: יש מי שקרא את הכתבה והזדהה עם הכתוב בה?
אני לא יודע מה הסיבה ש"ליוצאים בשאלה מסוימים יש משיכה גדולה ליהדות". אני יכול רק לשתף בסיבות שלי למשיכה הגדולה הזו. פעם ראיתי סרט שהעניק לי פרספקטיבה חדשה לגמרי בנושא. הסרט עסק באדם אחד בשנות העשרים לחייו שיוצא לחיפוש ארוך אחר הוריו הביולוגיים. הבחור הנ"ל חי חיים נהדרים עם הוריו המאמצים, שלא חסכו ממנו כל טוב, אך הוא חש שרבדים רבים בזהותו (הביולוגית אך גם הפסיכולוגית) נעוצים אי שם במסתרי עברו הלא מוכר לו, אף כי אמו הביולוגית סעדה אותו אך שבוע טרם מסרה אותו לאימוץ. שיאו של הסרט הוא בגילוי. הבחור מוצא את הוריו הביולוגיים (גם את אביו), מתוודע אל מקורותיו, מוצא הסברים חדשים לזהות המורכבת שלו. מתוארים שם רגעים מרגשים ממש, בהם הוא מזהה את זווית האף אותה ירש מאמו, את עיקול הפה בזמן חיוכו הביישני המופיע על פניו תמידית גם כשאינו נבוך; הוא מגלה מדוע מאז גיל 8 הוא גילה תאווה עצומה למשחק הכדורסל, שכן אביו, המתנשא לגבהים, שיחק עד גיל 35 בליגה חצי מקצועית, אי שם ברחבי אירופה; אף הלצה פרוידיאנית מספק הבמאי כשלא ניתן לפקפק בדמיון הרב שבין חברתו של אותו בחור לבין אמו הביולוגית. מאז אותו קטרזיס הבחור שמר על קשר עם הוריו המקוריים, שיתף אותם בחייו, ולמעשה מאותו רגע ואילך הוא חי את חייו בקרב שתי משפחות אוהבות. למרות שזה נשמע כך, זהו לא סרט הוליוודי. את הפרשנות לסרט לקחתי למקום אחר לגמרי. נאמן למתודות הפרשנות האקזיסטנציאליסטיות הפכתי אותו למשל קיומי, עבורי (ואגב, לא אכפת לי אם זה ישרוד או לא. אני בינתיים שורד, זה מה שחשוב). ברגע אחד הבנתי מדוע אני זקוק כל כך למקורות היהודיים עליהם גדלתי. מדוע אני מוצא את עצמי חוזר אל מחוזות ילדותי, שואב משם סיפוק והנאה שלכאורה אין מקום להם בעולמי החדש. זה לא רק שמקורות אלו היו סביבי במשך שנים ארוכות, או שאני פשוט טיפוס נוסטלגי (אני מודה, אני כזה). בעיני זה הרבה מעבר לכך. המקורות האלה הם הורי הביולוגיים. ולא כאלה שהחזיקו בי ימים אחדים בעודי יונק, אלא יצרו אותי בדמותם במשך שנות עיצוב אישיותי, בנו את אושיות הפסיכולוגיה שלי, לטוב ולרע. לא משנה עד כמה אחיה טוב בקרב הורי המאמצים (החילוניות, הפילוסופיה, הנהנתנות. כל אחד וההורים המאמצים שלו בעולמו החדש), יש דברים שהם לעולם לא יעניקו לי; יש מרכיבים באישיותי שעליהם לא אוכל לעולם לתת הסבר מלבד השיבה אל המקור והיניקה ממנו. זה מה שמביא אותי לחזור אל ארון הספרים היהודי ולצלול אל תוכו. ואולי זו לא צלילה; זו עליה מעל המים לשם לקיחת אויר. ועתה הבהרה: אני חדש פה. בעצם כתבתי פה לפני כשנה איזו הודעה או שתיים, אך לא מעבר לכך, מסיבות שונות ואכמ"ל. קראתי בפורום בשבועות האחרונים ואחרי התלבטויות ארוכות החלטתי לומר את דברי. אז אנצל את הבמה לשאול: יש מי שקרא את הכתבה והזדהה עם הכתוב בה?
דרך אגב, זוכרים שכתבת פה.
כבר עברה שנה מאז? כל כך הרבה זמן? קראתי את הכתבה. פחות הזדהיתי כי בשלב זה של חיי, הנושא לא כל כך חסר לי. עדיין, זה נראה לי נהדר שיש אנשים שאוהבים את הלימוד ולומדים רק בשביל זה. למה לא? כל החיים אנשים מנסים להכניס אנשים אחרות למסגרות שהם מכירים. לא צריך להגדיר כל דבר. גיוון זה דבר טוב.
כבר עברה שנה מאז? כל כך הרבה זמן? קראתי את הכתבה. פחות הזדהיתי כי בשלב זה של חיי, הנושא לא כל כך חסר לי. עדיין, זה נראה לי נהדר שיש אנשים שאוהבים את הלימוד ולומדים רק בשביל זה. למה לא? כל החיים אנשים מנסים להכניס אנשים אחרות למסגרות שהם מכירים. לא צריך להגדיר כל דבר. גיוון זה דבר טוב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.