black scar1
New member
הזוגיות בין אנה לתורג'י לא ריגשה אותי
סבבה, עניין אינדיבידואלי, פשוט לא ריגש אותי, מה אני אגיד.
את יודעת מה כן ריגש אותי? הזוגיות האפלטונית בין שגב לנטלי! העובדה שבאמת הייתה בניהם אהבת אחים, העובדה ששגב אולי הגבר היחיד(!) על האי שלא התייחס לנטלי כאובייקט מיני, אף פעם! אלא כעל בחורה עם שכל, עם לב, שהוא באמת אהב אותה ממקום תמים. שהם חיזקו אחד את השני, שכאב להם על האכזבות שאחד ושהשני קיבל, ושהאהבה בניהם הייתה באמת טהורה ותמימה ובכלל לא מינית.
ריגש אותי שהוא לקח אותה להצטלם לעיתון במשימת הפרס. שאחרי שהיא חזרה מאי התקווה, ובכתה הוא אמר לטסטה- נטלי היא בחורה ענקית- ווינרית אמיתית- או משהו כזה. או כששגב גילה כשחילקו להם את העיתון שלא קראו לו לעונה השניה של אבי ביטר או משהו, אז לנטלי ממש כאב עליו והיא אמרה את זה גם בטסטות. כשפעם אחת הוא הגיע אחרון במשימת השכר והאחרון והוא ממש איבד את זה, הוא התחיל להשתגע ולצרוח שהוא לוזר מרוב תסכול וממש כאב לי, וראו על הפנים שלה כמה כואב לה עליו.
כנ"ל גם מה שכתבו על שגב ומשה - את יכולה להגיד עד מחר ששגב התעלל במשה ורצה להיות גבר עליו, וסבבה, זו זכותך, אני פשוט לא מאמינה לזה. שגב כל הזמן אמר שהוא אוהב את משה, ואני לא מאמינה שהוא אמר את זה על פארש. רק הפנים שלו במועצה ההיא שהדיחו את משה- ראו על הפנים שלו שהוא בהלם טוטלי וגמור, שהוא ממוטט כי הוא היה בטוח שמשה והוא זה ברזל! לי פשוט נשבר הלב לראות אותו ככה. ושימי לב שהוא אפילו לא התנפל על משה בצרחות או צעקות... הוא היה דיי המום וחסר מילים. הוא גמגם, ומהמעט משפטים שהצליח להוציא הוא פשוט ביקש ממשה הסבר- למה הוא עושה את זה. הוא חשב שמשה זה חבר טוב לכן הרשה לעצמו לעשות עליו צחוקים וכאלה... הוא לא הבין שהוא פוגע בו, ולהפך, אני ראיתי כל הזמן שהוא ניסה לתת לו הזדמנות "לצאת גבר". כמה שאמרו שבמשימה עם המשרת הוא דפק את משה, והאמת גם אני חשבתי ככה בהתחלה, היום אני לחלוטין מאמינה שהוא עשה את זה ממקום של לחזק את משה - לתת לו יותר זמן מסך, לתת לו לצאת גבר וזה, וגם לחזור עם מידע על השבט השני.. היה קצר בין משה לאיתי אבל אני ללא צל של ספק מאמינה שאיתי אהב את משה והוא אולי היחיד שלא התייחס אליו כעוד קול מספרי שאפשר לקחת ולזרוק בעת הצורך (ע"ע ענת- שהעבירה אותו שבט) - אלא באמת כבן אדם וחבר.
אולי את לא מסכימה, זכותך, כך אני ראיתי זאת.
כמו שאמרתי, הזוגיות בין אנה ותורג'י פשוט לא ריגשה אותי בשיט (ואני דווקא כן טיפוס רומנטי שיכול להתרגש מהשטויות האלה), אבל משהו הרומן הזה הרגיש לי סוג-של שוביניסטי קצת, או לא מעניין במקרה הטוב. עניין אינדיבידואלי.
השיחה של תורג'י ומשה דווקא לא נגעה לליבי, היה לי מאוד קשה איתה. למרות שתורג'י התרגש ממשה והכל, משהו שם הרגיש לי מאוד פתטי. איך שמשה דיבר על תורג'י- כאילו הוא מלך הכיתה, ומשה הוא הלוזר, וכל הדיבורים האלה על זה שתורג'י כזה כוכב, ומשה מרגיש כזה דחוי וכ"כ מעריץ את תורג'י וכו'... אולי זו לא אשמת תורג'י, אבל ממש הובכתי בזה. זה פשוט עשה לי רע. הרגשתי שמשה משפיל את עצמי- כאילו ראבק- האיש בן 50 פלוס והוא עדיין נשאר תקוע בכל הקטע של החנון שמקנא במלך ומלכת הכיתה?? הוא מקנא בילד בן 20 פלוס?? היה בזה משהו שגרם לי לזוז מאוד באי נוחות. למרות שכאן זה אשמת משה ורגשי הנחיתות שלו... במקום לראות מי החברים האמתיים שלו שהם שגב ונטלי, הוא הסתנוור מהדומיננטיות של תורג'י, ולא יכלתי להתרגש מהקטע הזה.
שוב, עניין אינדיבידואלי, כדי להוכיח לך שאני לא חושבת שתורג'י הוא השטן עלי אדמות ציינתי את שני המקרים היחידים שהוא באמת ריגש אותי וזה היה היחס שלו ליוליה בהדחה שלה- בזה שהוא ניחם אותה כשראה שהיא במצוקה והתחילה לבכות (ואפילו לא כזה אהבתי אותה!), וכשהוא הגן על שגב בהדחה של משה (ממש ראו על הפנים שלו את הכאב שלו על שגב). זהו!
אצל שגב ושות' (לא בוקי) היו הרבה יותר קטעים שריגשו אותי, אבל זה אינדווידואלי כבר כמו שאמרתי...
ונתנו לך אגב דוגמאות נוספות לקטעים מרגשים למעלה (הקבלת שבת של בוקי למשל)
סבבה, עניין אינדיבידואלי, פשוט לא ריגש אותי, מה אני אגיד.
את יודעת מה כן ריגש אותי? הזוגיות האפלטונית בין שגב לנטלי! העובדה שבאמת הייתה בניהם אהבת אחים, העובדה ששגב אולי הגבר היחיד(!) על האי שלא התייחס לנטלי כאובייקט מיני, אף פעם! אלא כעל בחורה עם שכל, עם לב, שהוא באמת אהב אותה ממקום תמים. שהם חיזקו אחד את השני, שכאב להם על האכזבות שאחד ושהשני קיבל, ושהאהבה בניהם הייתה באמת טהורה ותמימה ובכלל לא מינית.
ריגש אותי שהוא לקח אותה להצטלם לעיתון במשימת הפרס. שאחרי שהיא חזרה מאי התקווה, ובכתה הוא אמר לטסטה- נטלי היא בחורה ענקית- ווינרית אמיתית- או משהו כזה. או כששגב גילה כשחילקו להם את העיתון שלא קראו לו לעונה השניה של אבי ביטר או משהו, אז לנטלי ממש כאב עליו והיא אמרה את זה גם בטסטות. כשפעם אחת הוא הגיע אחרון במשימת השכר והאחרון והוא ממש איבד את זה, הוא התחיל להשתגע ולצרוח שהוא לוזר מרוב תסכול וממש כאב לי, וראו על הפנים שלה כמה כואב לה עליו.
כנ"ל גם מה שכתבו על שגב ומשה - את יכולה להגיד עד מחר ששגב התעלל במשה ורצה להיות גבר עליו, וסבבה, זו זכותך, אני פשוט לא מאמינה לזה. שגב כל הזמן אמר שהוא אוהב את משה, ואני לא מאמינה שהוא אמר את זה על פארש. רק הפנים שלו במועצה ההיא שהדיחו את משה- ראו על הפנים שלו שהוא בהלם טוטלי וגמור, שהוא ממוטט כי הוא היה בטוח שמשה והוא זה ברזל! לי פשוט נשבר הלב לראות אותו ככה. ושימי לב שהוא אפילו לא התנפל על משה בצרחות או צעקות... הוא היה דיי המום וחסר מילים. הוא גמגם, ומהמעט משפטים שהצליח להוציא הוא פשוט ביקש ממשה הסבר- למה הוא עושה את זה. הוא חשב שמשה זה חבר טוב לכן הרשה לעצמו לעשות עליו צחוקים וכאלה... הוא לא הבין שהוא פוגע בו, ולהפך, אני ראיתי כל הזמן שהוא ניסה לתת לו הזדמנות "לצאת גבר". כמה שאמרו שבמשימה עם המשרת הוא דפק את משה, והאמת גם אני חשבתי ככה בהתחלה, היום אני לחלוטין מאמינה שהוא עשה את זה ממקום של לחזק את משה - לתת לו יותר זמן מסך, לתת לו לצאת גבר וזה, וגם לחזור עם מידע על השבט השני.. היה קצר בין משה לאיתי אבל אני ללא צל של ספק מאמינה שאיתי אהב את משה והוא אולי היחיד שלא התייחס אליו כעוד קול מספרי שאפשר לקחת ולזרוק בעת הצורך (ע"ע ענת- שהעבירה אותו שבט) - אלא באמת כבן אדם וחבר.
אולי את לא מסכימה, זכותך, כך אני ראיתי זאת.
כמו שאמרתי, הזוגיות בין אנה ותורג'י פשוט לא ריגשה אותי בשיט (ואני דווקא כן טיפוס רומנטי שיכול להתרגש מהשטויות האלה), אבל משהו הרומן הזה הרגיש לי סוג-של שוביניסטי קצת, או לא מעניין במקרה הטוב. עניין אינדיבידואלי.
השיחה של תורג'י ומשה דווקא לא נגעה לליבי, היה לי מאוד קשה איתה. למרות שתורג'י התרגש ממשה והכל, משהו שם הרגיש לי מאוד פתטי. איך שמשה דיבר על תורג'י- כאילו הוא מלך הכיתה, ומשה הוא הלוזר, וכל הדיבורים האלה על זה שתורג'י כזה כוכב, ומשה מרגיש כזה דחוי וכ"כ מעריץ את תורג'י וכו'... אולי זו לא אשמת תורג'י, אבל ממש הובכתי בזה. זה פשוט עשה לי רע. הרגשתי שמשה משפיל את עצמי- כאילו ראבק- האיש בן 50 פלוס והוא עדיין נשאר תקוע בכל הקטע של החנון שמקנא במלך ומלכת הכיתה?? הוא מקנא בילד בן 20 פלוס?? היה בזה משהו שגרם לי לזוז מאוד באי נוחות. למרות שכאן זה אשמת משה ורגשי הנחיתות שלו... במקום לראות מי החברים האמתיים שלו שהם שגב ונטלי, הוא הסתנוור מהדומיננטיות של תורג'י, ולא יכלתי להתרגש מהקטע הזה.
שוב, עניין אינדיבידואלי, כדי להוכיח לך שאני לא חושבת שתורג'י הוא השטן עלי אדמות ציינתי את שני המקרים היחידים שהוא באמת ריגש אותי וזה היה היחס שלו ליוליה בהדחה שלה- בזה שהוא ניחם אותה כשראה שהיא במצוקה והתחילה לבכות (ואפילו לא כזה אהבתי אותה!), וכשהוא הגן על שגב בהדחה של משה (ממש ראו על הפנים שלו את הכאב שלו על שגב). זהו!
אצל שגב ושות' (לא בוקי) היו הרבה יותר קטעים שריגשו אותי, אבל זה אינדווידואלי כבר כמו שאמרתי...
ונתנו לך אגב דוגמאות נוספות לקטעים מרגשים למעלה (הקבלת שבת של בוקי למשל)
