תופעה

[דור דקל]

תופעה ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

שלום חברים שמתי לב שהרבה אנשים לא ממש מצליחים להבדיל בין תיקלוט ליצירה ולמען האמת הדבר מעורר בי לעצבים קלים בקצות הבוהן השמאלית, במיוחד אם מדובר באנשים המגדירים את עצמם כמעריצים של אותו אמן. בואו ניקח למשל את עופר ניסים- בהחלט יוצר מוערך שחתום בלייבל נחשב בחו"ל (אפילו פירגנו לו בפינת הפירגון שלנו לא מעט...) - אולם אם תכנסו לפורום שלו, תמצאו הרבה בחורות צעירות, רובן סביב גיל 12, שיודעות יפה מאוד לעטר את החתימה שלהן בתמונות ובסיסמאות בנוסח "כפרה על עופררררה", אבל לא ממש מכירות את ההיסטוריה שלו בתור יוצר, או בכלל מבינות מה זה יוצר ומה זה די ג'יי. אז הנה - ניוזפלאש - לכל מי שלא ידע רוב המוסיקה שהדי ג'יי מנגן היא |מוסיקה של אחרים. כן כן - מפתיע נכון? לא סתם התעריף בין "תיקלוט" ל"לייב" הוא שונה... זה נכון, יש הרבה די ג'ייז שהם יוצרים אבל רובם לא, בדיוק כמו שלא כל היוצרים הם די ג'ייז... ועוד דבר - לרוב הדי ג'ייז שהם גם יוצרים יש אלבום אולפן ו-אלבום סט. ההבדל? אלבום = זו למעשה "המוסיקה של" אותו הדי ג'יי, לעומת הסט, שבו בד"כ תוכלו למצוא קטעים שלו בשילוב קטעים של אחרים. אם קראתם את כל זה ואתם עדיין חושבים ש-In the search of the sunrise זה אלבום שטייסטו יצר, אז איך אומרים, עזבו אותי באמשלכם... תגובות בקשה!

 

[valor93]

=]

אחלה פוסט, אני מקווה שהרבה קראו אותו. רק דבר אחד: אני לא מכיר את in the search of the sunrise.... אבל במילא ידעתי כבר את כל זה P:

 

[epsilon1]

אסור להמעיט בערכי אלבום סט

עד כמה שזה פלצני לקחת טראקים של אחרים ולמקסס את כולם לתוך אלבום אחד, אלבום סט זה דבר שדורש השקעה שלדעתי היא לא הרבה פחותה מליצור טראק (פלצני כבר אמרתי?). אלבומי סט טובים (ואני מדגיש טובים) נבנו לא במשך שעה וקצת של מיקסוס עם שליפת טראקים מהקייס בלי מחשבה, אלא במשך שבועות ואפילו חודשים (כמו A STATE OF TRANCE של ארמין, האלבום לא התוכנית (למרות שגם בתוכנית הוא משקיעה לא מעט)). מה שדי מאכזב אותי זה שלאחרונה משתמשים בתוכנות שעוזרות בכל התהליך של המיקסוס כמו ABLETON LIVE , שהיא תורמת תרומה לגדולה לכל מה שקשור לביטמאץ' ופייזמאץ', וזה כבר מוריד מהערך של אלבום סט ממוקסס טהור.

 

[דור דקל]

כדאי שתדע את האמת

בתור אחד שעבד בעבר במחלקת דאנס בחברת תקליטים אני אגלה לך סוד - באלבומי סט, בניגוד לסטים במועדון, הדי ג'יי לא מחליט אילו טרקים הוא ינגן, אלא חברת התקליטים המוציאה את הדיסק. במקרים הטובים - הדי ג'יי בוחר מתוך רשימה מוגבלת של טרקים. מאחר והכל תלויי בזכויות היוצרים. למשל - אם אני רוצה עכשיו להוציא mixed album ואני רוצה לנגן שם טרק של דיפ דיש - אני צריך לבקש אישור מהחברה המייצגת שלהם, ולא תמיד הם מסכימים (כי למשל הם מתכננים להוציא את הטרק הזה בסט משלהם ולא רוצים לשרוף אותו...). הדי ג'ייז היחידים שמחליטים לבד מה לשים בסט מוקלט הם אלא שהם גם בעלי לייבל משלהם, וכל הטרקים המופיעים בסט חתומים אצלם (מאוד פופולרי בטראנס למשל). ועוד סוד קטן - רוב הסטים (לפחות בשלוש-ארבע שנים האחרונות) כן מתבצעים בעזרת תוכנות, גם אם הדי ג'יי יודע למקסס מדהים - זוהי דרישה של חברות התקליטים - שהסט יהיה מושלם. כבר מיותר לומר שהדי ג'יי כבר מזמן הוא רק מותג...

 

[epsilon1]

אתה צודק, ואני מסכים איתך

במיוחד מה שאמרת לגבי הטראנס ולזה התכוונתי, בסצנות אחרות אני לא הכי בקיא. נתתי כדוגמה את ארמין שהוא מנהל את הלייבל הגדול ארמדה, ככה שהמבחר טראקים שהוא יכול לשים בסט הוא בלתי נדלה, אותו דבר גם פול ואן דייק שהוא לאחרונה את THE POLITICS OF DANCING 2 (למרות שרואים בבירור שרוב הטראקים הוכנסו כדי לקדם אותם), ועוד. (לא סתם הדגשתי את המילה "טוב") ולגבי התוכנה זה גם מה שאמרתי, לצערי התוכנות מתחילות להשתלט על הקומפקטים ושלא נדבר על פטיפונים

לגבי זה שדיג'יי הוא מותג אני לא מסכים, לפחות לא לגבי דיג'יי שמתקלט במועדון (לא מדבר על אלבומי סט). בארץ זה נכון שדיג'יי זה מותג (ע"ע עופר ניסים), אבל בחו"ל אנשים באים למסיבות כי הם אוהבים את מה שהדיג'יי מנגן ולא באים רק בגלל שיש לו שם גדול. אני אולי נשמע נאיבי אבל אני יודע על מה אני מדבר. מצפה לתגובה.

 

[דור דקל]

מותג הכוונה

לכך שאם חברת תקליטים מסויימת רוצה לקדם את מכירות האוסף שלה, היא תוציא דיסק שבו ארמין למשל חתום עליו (כביכול מיקסס). בעצם מה שהיא עושה זה קונה את השם של ארמין. שני הצדדים יוצאים מורווחים - ארמין מעצים את השם שלו, חברת התקליטים "רוחבת" עליו, דוחפת את האומנים שלה וגוזרת את הקופונים. זה נכון, לארמין כבר יש לייבל שלו והרבה אומנים חתומים אצלו- אבל ככה זה עם רוב האומנים. תחשוב על זה - אמרת קודם הדי ג'יי משקיע בדיסק הסט שלו ונתת את ארמין כדוגמא - לארמין יש אינטרס: כרגע הוא "חברת תקליטים" קטנה והוא מעוניין לדחוף את האומנים שלו. לכן די ג'יי במקרה הזה (דיסקים, סטים וגם במועדון) הוא מותג. ואין מה לעשות - אנשים באים לשמוע את טייסטו כי השם שלו מפורסם. וזה מחזיר אותי לעניין הקודם - שבו רוב האנשים אינם מבדילים בין המוסיקה של הדי ג'יי שאותה הוא יוצר באולפן בבית ועובד עליה שבועות שלמים ואח"כ מנגן אותה כחלק מהסט שלו, לבין המוסיקה שהדי ג'יי מנגן - הווה אומר - טרקים של אומנים אחרים. כי רק במועדון למעשה - הדי ג'יי חופשי לנגן מה שהוא רוצה.

 

[rikcom]

תגובה לתגובות

המיתוג הוא אחד הדברים עליו יפול ויקום די ג'י . המיתוג מבדיל בין די ג'י דני די לבין עופר ניסים .למשל שמתם לב שליד די ג'יז בעלי שם כמעת ולא יופיעו ראשי התיבות DJ? למשל לא ראו ליד השם דני תובל או ויק או עופר ניסים את המונח די ג'י אלא העיקר ליד תקליטנים עלומי שם ,זוהי הדוגמה הטובה ביותר למיתוג- בידול המוצר ממוצרים דומים בשוק . הבידול הזה מנוצל טקטית ע"י חברות התקליטים שיודעות כי הציבור הרחב אינו מבדיל בין סט אמן לבין יצרתו ההמון רק מכיר שמות ומותגים וכך עובדים על ההמון לקנות מותג ממש כפי שאתה קונה בגד או מכשיר מחברה מסוימת רוב התשלום הינו על המיתוג ולא על חומרי הגלם . לחברת התקליטים אינטרס כללכלי כמו שדור אמר לדחוף את האמנים המוחתמים אצלה תוך הצמדת השם שלהם לשם של מוצר ידוע יותר(ארמין,טייסטו)ואז כשיגיע תורם לגזור עליהם קופון , מעיין גלגל שכזה. הבלבול אותו מציין דור נובע ממיתוג טוב של עופר ניסים , הסאונד שלו כ"כ מזוהה ששירים אחרים באותו סגנון (ניו יורק) החולקים אותם גוונים , יזוהו איתו כי הוא המוצר המוביל של הז'אנר . המצב מאוד טוב לעופר אבל מזיק ביותר לאמנים האחרים ולז'אנר עצמו . ולנאיבים שביננו - מי יתן ויום אחד תהיה לך חברת תקליטים ותוכל לתת ל די ג'י את האפשרות להוציא דיסק אומנותי ללא כל שיקולי רווחיות ושיווק(כל אלבום סט הוא קודם כל מוצר שיווקי רווחי לפני שהוא אומנותי או בעל איזו שהיא חשיבה אומנותית).