תולדות חכמת הקבלה
הקבלה, כמו יתר חלקי התורה, עברה בין המקובלים מפה לאוזן. המקובל הראשון הידוע לנו היה אברהם אבינו. הוא ראה את תופעות הקיום האנושי, שאל שאלות וזכה להתגלות העולמות העליונים. את הידע שצבר, ואת שיטת רכישתו, העביר לדורות הבאים. משה רבנו העביר את הידע לשפה כתובה, מפורטת, והחל את תקופת התורה שבכתב. הקבלה המשיכה להתפתח גם לאחר כתיבת החומש. בתקופה שבין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני כבר למדו אותה בקבוצות מאורגנות. לאחר חורבן בית שני, ניתן למצוא שלוש תקופות חשובות במיוחד להתפתחות הקבלה עד דורנו, שבהן נכתבו הכתבים החשובים ביותר ללימוד שיטת הקבלה: התקופה הראשונה היתה במאה השלישית, בה נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, הרשב"י, שהיה תלמידו של רבי עקיבא. הוא נותר יחד עם עוד ארבעה חכמים לאחר שמתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא. הוא השיג שם את 125 המדרגות שבן אדם יכול להשיג בעודו חי בעולם הזה. בזוהר מסופר שגם הוא וגם בנו הגיעו לדרגה הרוחנית הנקראת "אליהו הנביא", וזה מה שנקרא שאליהו הנביא בא ולימד אותם. הזוהר כתוב בצורה מיוחדת, מצד אחד בשפת המדרש, ומצד שני בארמית. בזוהר עצמו מוסבר שארמית זו "האחוריים של העברית", החלק הנסתר של העברית. רבי שמעון לא כתב בעצמו אלא הגיש את החכמה, ואת דרך השגתה, בצורה מאורגנת לרבי אבא, שכתב הכל בספר כי היתה לו היכולת לכתוב בצורה שיבין רק מי שראוי להבין. התקופה השניה, חשובה מאד לקבלה של דורנו, היא תקופת האר"י הקדוש. הוא יצר תקופת המעבר בין שתי שיטות של לימוד הקבלה. עד זמנו התבצע הלימוד בסתר, בקבוצות. האר"י בישר על תחילת התקופה של לימוד הקבלה להמונים. הרב יצחק לוריא, האר"י, נולד בשנת רצ"ד (1534) בירושלים. בגיל צעיר נתייתם מאביו וירד עם אמו למצריים. הוא גדל בבית דודו ולמד תורה מפי הרב דוד בן שלמה אבן זמרא, הרדב"ז, והרב בצלאל אשכנזי. האר"י היה גדול בתורה. הוא כתב יחד עם רבו, הרב בצלאל, שיטה למסכת זבחים והגהות לרי"ף. במהלך חייו במצריים עסק למחייתו במסחר, אך הקדיש את מרצו בעיקר ללמוד הקבלה. המסורת גורסת כי התבודד במשך שבע שנים על האי רודה שבנילוס. הוא למד את ספר הזוהר, ספרי המקובלים הראשונים ואת כתבי בן דורו, הרמ"ק, הרב משה קורדובירו. בשנת ש"ל (1570) הגיע ממצרים לצפת. למרות גילו הצעיר החל מיד ללמד קבלה. מהר מאד הכירו בגדולתו ובאו ללמוד אצלו כל חכמי צפת, שהיו בעלי ידיעות מופלגות בתורת הנסתר ובתורת הנגלה, מה שהביא לפרסומו. משך שנה וחצי כתב תלמידו חיים ויטאל את תשובותיו לשאלות שנשאל בזמן לימודו. חלק מהכתבים האלו הם כתבי האר"י הידועים לנו כיום כספר "עץ חיים", "שער הכוונות", "שער הגלגולים" ועוד. האר"י השאיר שיטה בסיסית ללמוד קבלה, שמתאימה לכולם. לפי שיטתו כל אחד ואחד יכול להגיע דרך לימוד הקבלה לתיקונו. האר"י נפטר בה' באב שנת של"ב (1572) בעודו צעיר. כתביו נגנזו לפי רצונו האחרון, כדי שלא תתגלה התורה טרם זמנה. אנו עדים לתופעה מעניינת שמאפיינת את פורצי הדרך ומבשרי התקופות החדשות בלימוד הקבלה. המקובלים הגדולים מביאים את השיטה ומלמדים אותה, אבל יודעים שבני דורם עוד לא מסוגלים להעריך את גודל השינוי. משום כך הם מעדיפים לעיתים לגנוז את כתביהם או אפילו לשרוף אותם. בתקופת האר"י רק החל תהליך לימוד זוהר בקבוצות. לאחריו, משך כ - 200 שנה, היתה תקופה של פריחת דברי הזוהר. בתקופת החסידות הגדולה, צמחו מקובלים רבים בעיקר בפולניה, רוסיה, מרוקו, עירק, תימן ועוד. לאחר מכן, בתחילת המאה שלנו, החלה לרדת ההתענינות בקבלה, עד שכמעט ונפסק לגמרי העיסוק בה. כותב על כך הרב יהודה אשלג בהקדמה לספר הזוהר: "הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל". תקופה שלישית היא שיטה נוספת לשיטת האר"י, שנכתבה בדורנו על ידי הרב יהודה אשלג ז"ל, שחיבר את פרוש הסולם על הזוהר ואת הפרוש על כתבי האר"י. שיטה זו מתאימה במיוחד לסוג הנשמות של דורנו. הרב יהודה אשלג ז"ל, שנקרא "בעל הסולם" על שם פירוש הסולם שכתב על הזוהר, נולד בשנת תרמ"ו (1885) בעיר לודז' בפולין, בצעירותו ספג ידיעה עמוקה בתורת הנגלה, ולימים היה דיין ומורה צדק בעיר וורשה. בשנת תרפ"ב (1921) עלה לארץ עם משפחתו, והיה לרב של שכונת גבעת שאול בירושלים. כבר אז שקד על כתיבת תורתו, אבל את פירוש הזוהר החל לכתוב רק בשנת תש"ג (1943) בעיצומה של שואת אירופה. אז עדיין לא נודע בעולם על השמדת היהודים, אבל הוא כבר ראה חשיבות עליונה בלימוד והפצת הקבלה בדורנו לכל אחד. כך הוא כותב בהקדמה לספר הזוהר: "ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאיתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאיתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו". בעל הסולם סיים לכתוב את כל פירוש הזוהר בשנת תשי"ג (1953), ובשנת תשט"ו (1954) נפטר והובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים. בנו בכורו של בעל הסולם, הרב ברוך שלום אשלג ז"ל, הרב"ש, היה לממשיך דרכו. הספרים שלו בנויים בדיוק לפי מה שלימדו אביו. הוא מפרש קצת יותר ובעדינות את כתבי אביו. הוא מקל במעט על הבנתנו את הפרשנויות שהנחיל אביו לבני תקופתנו. הרב"ש, נולד בוורשה בשנת תרס"ז (1907) ועלה לארץ עם אביו. רק לאחר נישואיו צרפו אביו לקבוצת תלמידיו המובחרים שלמדו את תורת הנסתר. הוא התחיל בהוראה כאשר לימד את תלמידיו החדשים של אביו. שיטתו של בעל הסולם מתאימה לכל אחד מאתנו, והסולם שבנה על ידי כתביו מבטיח שכל אחד יוכל ללמוד קבלה ללא סכנה. מובטח למי שלומד אותה שתוך 3 עד 5 שנים, יוכל להגיע להכרת העולמות הרוחניים, להכרת כל המציאות, ל"הכרת האלוקות". כך נקרא מה שמעלינו ועדיין לא בהרגשתנו. אם לומדים לפי ספריו של הרב יהודה אשלג ז"ל אפשר להגיע לתיקון אמיתי. הלימוד הוא כדי לעורר בתוכנו רצון להכיר את העולם העליון. תוך כדי הלימוד רואה האדם ששורשיו כולם שם, והוא התוצאה מהם. מזה הוא מתחיל לקבל רצון גדול יותר להכיר את שורשיו ולהתקשר אליהם. באופן זה יזכה בכוח לשפר את עצמו, וכך יקבל את כל מה שירצה. לפי הידוע כל שלושת המקובלים הגדולים הם אותה נשמה שהיתה פעם אחת רבי שמעון ופעם שניה האר"י ופעם שלישית התגלגלה ובאה כרב יהודה אשלג. בכל פעם שהגיע הזמן הנכון לגלות יותר, כי הדור נעשה ראוי, ירדה ובאה נשמה זו ללמד את השיטה המתאימה לאותו דור. כל דור שבא ראוי יותר ויותר להתגלות דברי הזוהר. מה שהיה כתוב בימי רבי שמעון בר יוחאי ונסתר, נגלה לראשונה בימי הרב משה דה לאון, ואחר כך בימי האר"י, שהתחיל לפרש אותו לפי שפת הקבלה. גם כתבים אלו נגנזו והתגלו בחלקם שוב בהגיע השעה, ואילו בדורנו זכינו לפרוש הסולם שמאפשר לכל אחד ללמוד קבלה ולהגיע לתיקונו עכשיו. אנחנו רואים שבכל דור הזוהר מדבר אלינו יותר. הוא נגלה יותר ומובן יותר לנשמות, תמיד יותר מאשר בשנים הקודמות. כל דור פותח את ספר הזוהר בשיטה מיוחדת, המתאימה לשורש נשמתו.
הקבלה, כמו יתר חלקי התורה, עברה בין המקובלים מפה לאוזן. המקובל הראשון הידוע לנו היה אברהם אבינו. הוא ראה את תופעות הקיום האנושי, שאל שאלות וזכה להתגלות העולמות העליונים. את הידע שצבר, ואת שיטת רכישתו, העביר לדורות הבאים. משה רבנו העביר את הידע לשפה כתובה, מפורטת, והחל את תקופת התורה שבכתב. הקבלה המשיכה להתפתח גם לאחר כתיבת החומש. בתקופה שבין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני כבר למדו אותה בקבוצות מאורגנות. לאחר חורבן בית שני, ניתן למצוא שלוש תקופות חשובות במיוחד להתפתחות הקבלה עד דורנו, שבהן נכתבו הכתבים החשובים ביותר ללימוד שיטת הקבלה: התקופה הראשונה היתה במאה השלישית, בה נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, הרשב"י, שהיה תלמידו של רבי עקיבא. הוא נותר יחד עם עוד ארבעה חכמים לאחר שמתו 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא. הוא השיג שם את 125 המדרגות שבן אדם יכול להשיג בעודו חי בעולם הזה. בזוהר מסופר שגם הוא וגם בנו הגיעו לדרגה הרוחנית הנקראת "אליהו הנביא", וזה מה שנקרא שאליהו הנביא בא ולימד אותם. הזוהר כתוב בצורה מיוחדת, מצד אחד בשפת המדרש, ומצד שני בארמית. בזוהר עצמו מוסבר שארמית זו "האחוריים של העברית", החלק הנסתר של העברית. רבי שמעון לא כתב בעצמו אלא הגיש את החכמה, ואת דרך השגתה, בצורה מאורגנת לרבי אבא, שכתב הכל בספר כי היתה לו היכולת לכתוב בצורה שיבין רק מי שראוי להבין. התקופה השניה, חשובה מאד לקבלה של דורנו, היא תקופת האר"י הקדוש. הוא יצר תקופת המעבר בין שתי שיטות של לימוד הקבלה. עד זמנו התבצע הלימוד בסתר, בקבוצות. האר"י בישר על תחילת התקופה של לימוד הקבלה להמונים. הרב יצחק לוריא, האר"י, נולד בשנת רצ"ד (1534) בירושלים. בגיל צעיר נתייתם מאביו וירד עם אמו למצריים. הוא גדל בבית דודו ולמד תורה מפי הרב דוד בן שלמה אבן זמרא, הרדב"ז, והרב בצלאל אשכנזי. האר"י היה גדול בתורה. הוא כתב יחד עם רבו, הרב בצלאל, שיטה למסכת זבחים והגהות לרי"ף. במהלך חייו במצריים עסק למחייתו במסחר, אך הקדיש את מרצו בעיקר ללמוד הקבלה. המסורת גורסת כי התבודד במשך שבע שנים על האי רודה שבנילוס. הוא למד את ספר הזוהר, ספרי המקובלים הראשונים ואת כתבי בן דורו, הרמ"ק, הרב משה קורדובירו. בשנת ש"ל (1570) הגיע ממצרים לצפת. למרות גילו הצעיר החל מיד ללמד קבלה. מהר מאד הכירו בגדולתו ובאו ללמוד אצלו כל חכמי צפת, שהיו בעלי ידיעות מופלגות בתורת הנסתר ובתורת הנגלה, מה שהביא לפרסומו. משך שנה וחצי כתב תלמידו חיים ויטאל את תשובותיו לשאלות שנשאל בזמן לימודו. חלק מהכתבים האלו הם כתבי האר"י הידועים לנו כיום כספר "עץ חיים", "שער הכוונות", "שער הגלגולים" ועוד. האר"י השאיר שיטה בסיסית ללמוד קבלה, שמתאימה לכולם. לפי שיטתו כל אחד ואחד יכול להגיע דרך לימוד הקבלה לתיקונו. האר"י נפטר בה' באב שנת של"ב (1572) בעודו צעיר. כתביו נגנזו לפי רצונו האחרון, כדי שלא תתגלה התורה טרם זמנה. אנו עדים לתופעה מעניינת שמאפיינת את פורצי הדרך ומבשרי התקופות החדשות בלימוד הקבלה. המקובלים הגדולים מביאים את השיטה ומלמדים אותה, אבל יודעים שבני דורם עוד לא מסוגלים להעריך את גודל השינוי. משום כך הם מעדיפים לעיתים לגנוז את כתביהם או אפילו לשרוף אותם. בתקופת האר"י רק החל תהליך לימוד זוהר בקבוצות. לאחריו, משך כ - 200 שנה, היתה תקופה של פריחת דברי הזוהר. בתקופת החסידות הגדולה, צמחו מקובלים רבים בעיקר בפולניה, רוסיה, מרוקו, עירק, תימן ועוד. לאחר מכן, בתחילת המאה שלנו, החלה לרדת ההתענינות בקבלה, עד שכמעט ונפסק לגמרי העיסוק בה. כותב על כך הרב יהודה אשלג בהקדמה לספר הזוהר: "הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל". תקופה שלישית היא שיטה נוספת לשיטת האר"י, שנכתבה בדורנו על ידי הרב יהודה אשלג ז"ל, שחיבר את פרוש הסולם על הזוהר ואת הפרוש על כתבי האר"י. שיטה זו מתאימה במיוחד לסוג הנשמות של דורנו. הרב יהודה אשלג ז"ל, שנקרא "בעל הסולם" על שם פירוש הסולם שכתב על הזוהר, נולד בשנת תרמ"ו (1885) בעיר לודז' בפולין, בצעירותו ספג ידיעה עמוקה בתורת הנגלה, ולימים היה דיין ומורה צדק בעיר וורשה. בשנת תרפ"ב (1921) עלה לארץ עם משפחתו, והיה לרב של שכונת גבעת שאול בירושלים. כבר אז שקד על כתיבת תורתו, אבל את פירוש הזוהר החל לכתוב רק בשנת תש"ג (1943) בעיצומה של שואת אירופה. אז עדיין לא נודע בעולם על השמדת היהודים, אבל הוא כבר ראה חשיבות עליונה בלימוד והפצת הקבלה בדורנו לכל אחד. כך הוא כותב בהקדמה לספר הזוהר: "ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאיתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאיתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו". בעל הסולם סיים לכתוב את כל פירוש הזוהר בשנת תשי"ג (1953), ובשנת תשט"ו (1954) נפטר והובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים. בנו בכורו של בעל הסולם, הרב ברוך שלום אשלג ז"ל, הרב"ש, היה לממשיך דרכו. הספרים שלו בנויים בדיוק לפי מה שלימדו אביו. הוא מפרש קצת יותר ובעדינות את כתבי אביו. הוא מקל במעט על הבנתנו את הפרשנויות שהנחיל אביו לבני תקופתנו. הרב"ש, נולד בוורשה בשנת תרס"ז (1907) ועלה לארץ עם אביו. רק לאחר נישואיו צרפו אביו לקבוצת תלמידיו המובחרים שלמדו את תורת הנסתר. הוא התחיל בהוראה כאשר לימד את תלמידיו החדשים של אביו. שיטתו של בעל הסולם מתאימה לכל אחד מאתנו, והסולם שבנה על ידי כתביו מבטיח שכל אחד יוכל ללמוד קבלה ללא סכנה. מובטח למי שלומד אותה שתוך 3 עד 5 שנים, יוכל להגיע להכרת העולמות הרוחניים, להכרת כל המציאות, ל"הכרת האלוקות". כך נקרא מה שמעלינו ועדיין לא בהרגשתנו. אם לומדים לפי ספריו של הרב יהודה אשלג ז"ל אפשר להגיע לתיקון אמיתי. הלימוד הוא כדי לעורר בתוכנו רצון להכיר את העולם העליון. תוך כדי הלימוד רואה האדם ששורשיו כולם שם, והוא התוצאה מהם. מזה הוא מתחיל לקבל רצון גדול יותר להכיר את שורשיו ולהתקשר אליהם. באופן זה יזכה בכוח לשפר את עצמו, וכך יקבל את כל מה שירצה. לפי הידוע כל שלושת המקובלים הגדולים הם אותה נשמה שהיתה פעם אחת רבי שמעון ופעם שניה האר"י ופעם שלישית התגלגלה ובאה כרב יהודה אשלג. בכל פעם שהגיע הזמן הנכון לגלות יותר, כי הדור נעשה ראוי, ירדה ובאה נשמה זו ללמד את השיטה המתאימה לאותו דור. כל דור שבא ראוי יותר ויותר להתגלות דברי הזוהר. מה שהיה כתוב בימי רבי שמעון בר יוחאי ונסתר, נגלה לראשונה בימי הרב משה דה לאון, ואחר כך בימי האר"י, שהתחיל לפרש אותו לפי שפת הקבלה. גם כתבים אלו נגנזו והתגלו בחלקם שוב בהגיע השעה, ואילו בדורנו זכינו לפרוש הסולם שמאפשר לכל אחד ללמוד קבלה ולהגיע לתיקונו עכשיו. אנחנו רואים שבכל דור הזוהר מדבר אלינו יותר. הוא נגלה יותר ומובן יותר לנשמות, תמיד יותר מאשר בשנים הקודמות. כל דור פותח את ספר הזוהר בשיטה מיוחדת, המתאימה לשורש נשמתו.