סבתא אולגה
New member
תוהה
האם אגיע לקו הסיום? או שאולי אשבר יום אחד סופית ואפול באמצע הדרך ולא אקום יותר. ואיך תראה הדרך? האם זו תהיה עליה מתישה שאותה אעבור בקושי. האם אצליח להסתכל על הנוף. והאם הדרך הזאת בכלל שווה שאעבור אותה או שאולי עדיף להתייאש עכשיו שוב ושוב שואלת את עצמי אם יש טעם להתאמץ בכלל. לעיתים כשהנוף יפה והנשימה קלה חושבת שהנה אכן כל זה שווה ומנסה לחרוט את הרגע בזיכרון. לשמור בזיכרון את התחושה שהרגע הביא איתו. את ההתפעלות. את ההתרגשות. את הנשימה הקלה. את התחושה של עוצמה ויכולת. כי יודעת שאח"כ יבואו רגעים קשים. עליות תלולות ומעייפות. יודעת שיהיו רגעים שיהיה קשה לנשום. ומסביב הכל שחור. ומעייף. ומתחשק לבכות. ולא מצליחה. לא מצליחה ברגעים הקשים האלו להיזכר באותן התחושות הטובות. זוכרת שהיו רגעים יפים. ההיגיון והשכל זוכרים. אבל הנשמה לא זוכרת. לא מצליחה לשחזר את ההרגשה. לא מצליחה להשתמש בה כחומר דלק ברגעים הקשים. ולא מאמינה. לא מאמינה ששוב אוכל לנשום בקלות. ששוב ארגיש שזה שווה. ואין מי שיוכל להזכיר לי. לא אדם. לא מילה. לא תמונה. כל כך עייפה. עליות ירידות. מה הלאה? ובעיקר למה הלאה, והאם בכלל כדאי?
האם אגיע לקו הסיום? או שאולי אשבר יום אחד סופית ואפול באמצע הדרך ולא אקום יותר. ואיך תראה הדרך? האם זו תהיה עליה מתישה שאותה אעבור בקושי. האם אצליח להסתכל על הנוף. והאם הדרך הזאת בכלל שווה שאעבור אותה או שאולי עדיף להתייאש עכשיו שוב ושוב שואלת את עצמי אם יש טעם להתאמץ בכלל. לעיתים כשהנוף יפה והנשימה קלה חושבת שהנה אכן כל זה שווה ומנסה לחרוט את הרגע בזיכרון. לשמור בזיכרון את התחושה שהרגע הביא איתו. את ההתפעלות. את ההתרגשות. את הנשימה הקלה. את התחושה של עוצמה ויכולת. כי יודעת שאח"כ יבואו רגעים קשים. עליות תלולות ומעייפות. יודעת שיהיו רגעים שיהיה קשה לנשום. ומסביב הכל שחור. ומעייף. ומתחשק לבכות. ולא מצליחה. לא מצליחה ברגעים הקשים האלו להיזכר באותן התחושות הטובות. זוכרת שהיו רגעים יפים. ההיגיון והשכל זוכרים. אבל הנשמה לא זוכרת. לא מצליחה לשחזר את ההרגשה. לא מצליחה להשתמש בה כחומר דלק ברגעים הקשים. ולא מאמינה. לא מאמינה ששוב אוכל לנשום בקלות. ששוב ארגיש שזה שווה. ואין מי שיוכל להזכיר לי. לא אדם. לא מילה. לא תמונה. כל כך עייפה. עליות ירידות. מה הלאה? ובעיקר למה הלאה, והאם בכלל כדאי?
