תודה שרון! תודה ביבי!

[טלי מובטלי]

תודה שרון! תודה ביבי!

התוכנית הכלכלית הצליחה! לתפארת מדינת ישראל! פרלה וחואן חואן התאבד

פרלה לא הצליחה.

 

[דור לוי]

../images/Emo16.gif לזכרו, למי שלא ראה:

אתמול בתוכנית של רינו צרור, הופיע הצילום של המכתב. מדובר בזוג מלוד שניסה להתאבד השבוע בגלל המצב הכלכלי. מדובר בזוג בני כ 65-70, שניהם לשעבר מעמד בינוני, שמצבם הכלכלי הלך ונשחק, שניהם איבדו את העבודה כמנהלי חשבונות. אכלו את כל חסכונותיהם ונשארו עם קצבת זקנה של 2000 ומשהו שקל. וזה מה שקורה למעמד הבינוני, שלא לדבר על העניים,... אז למי שחושב שהכיוון הכלכלי הקיים יתמוך במעמד הביניים, אני ממליץ להקדיש לכך מחשבה נוספת...

ללוח הארועים, יחד עם ארועים מזדמנים כמו הכנסים בון-ליר, הוספתי את ההמלצה על התוכנית הזו. מוזמנים להוסיף לשם המלצות על ארועים רלבנטיים לנושא הפורום.

 

[האזרח דרור]

להיות פרקליט השטן רגע

היות ושורלק לא ממש כאן, אני אנסה להיות הגון ולהגיד שעם כל הסימפטיה, קשה להגיד מהמקרה הזה משהו. אנשים תמיד התאבדו ויעשו זאת גם בעתיד, חלקם על רקע כלכלי. וחלקם בלי קשר. אם רוצים לדבר על כלכלת ישראל, יש צורך להביא סטיסטיקה, כמו לדוגמא מידע ממרכז אדווה, סיפורים אישיים קורעי לב, יכולים להניע אותנו לפעול, אבל קשה יותר להבין מהם מה צריך לעשות.

 

[משה חיים]

הם לא צריכים פרקליטים.

לא כל כך אכפת להם ממצוקות של בני אדם. מבחינתם המדינה אינה אמורה לעזור למי שלא יודע או לא יכול להסתדר בכוחות עצמו.

 

[יאיר בן משה]

להפך, גישת הימין עזרה לנצרך, ורק לו

גישת הליכוד וביבי היא הגישה האנושית, הגישה היהודית הרחימאית. הגישה המייחדת את העזרה לעני ולחלש, לא למגזר, לא לקבוצה, אלא לאדם. אין שום טעם לסייע לכל הקשישים, רבים מהם אנשים אמידים עד מאוד. אין טעם לסייע לסטודנטים, כאשר עיקרם מגיע ממשפחות העשירונים העליונים, ובעתיד גם הם עצמם ישתייכו לעשירונים אלו. אין הגיון לסייע לכל "החד הוריות", כאשר רבות רבות הן בעצם אשה שניה ושלישית ורביעית שנרכשה בעזה ע"י הבדואי המקומי ומשמשת היא וילדיה אמצעי לסחיטת כספי ביטוח לאומי והעברתם למשפחות המחבלים וכדומה. אין הגיון לתת הטבות לכל תושבי אילת, רבים מהם עשירים כקורח. אין הגיון לתת הטבות לכל התעשיינים המקימים מפעל בדרום הארץ, כאשר בדרך כלל ההון המושקע אינו מסייע להגברת התעסוקה אלא משמש פשוט להתעשרות בעל המפעל (ראה פרשיית העברת קוקה קולה לאשקלון - כדוגמא). וכמובן שאין טעם לסבסד את הלחם בשעור כה גבוה, דבר הגורם לכך שככרות רבות מגיעות לחזירי ממלכת ירדן וכדומה. ואין טעם לסבסד את המים לחקלאים, דבר שגורם לשאיבת ייתר ולתעסוקת ייתר של עובדים זרים. יש לסייע לנצרך ולא בלבד. זו גישת הליכוד, זו גישת שר האוצר. ואם יאפשרו לו הוא יביא את כולנו לחוף מבטחים.

 

[טלי מובטלי]

אתה עובד במיניסטריון האמת???../images/Emo62.gif

"גישת הליכוד וביבי היא הגישה האנושית, הגישה היהודית הרחימאית." ... אם כתבת את זה אז כנראה שאתה באמת עובד ב"מיניסטריון האמת". שמעת את שיטרית שמדבר על הזקנים שצריכים להוכיח שהם חיים? ראית את הבדיקות המשפילות שהם עוברים? אם זה "הגישה הרחימאית" אז באמת חבל על הויכוח איתך... זה מתחיל להזכיר את הויכוחים עם שורלק... (

אההמממ אולי עלינו כאן על משהו...) אה כן, עוד משהו: אם ראית את הכתבה, וכנראה שלא, התראיינה גם הבת שלהם, והזכירה לנו, שלא מדובר בנדבות, מדובר בתשלום שהם היו צריכים לקבל אחרי ששילמו ביטוח לאומי כל חייהם להבטחת עתידם. היום מתייחסים לזה כאל קצבה, משהו שהמדינה מחלקת ועושה טובה לאזרחים.

 

[משה חיים]

הדברים נאמרו בציניות, וכהצדקה לדברי

זה לפחות מה שאני הבנתי.

 

[יאיר בן משה]

יש אכן לחייב להוכיח את ההזדקקות.

יפה ונכון עושה שטרית כאשר תובע במפגיע למנוע חלוקת כספי משלם המסים לרמאים ושקרנים. יפה עושה השר כאשר דורש הוכחה לעצם קיומו של הנזקק. אלמלא חובה זו קופת המדינה הייתה נבזזת ע"י רמאים מסוגים שונים. הגישה הרחימאית והנכונה והטובה היא להעניק עזרה לנצרכים בלבד, ולא לאותם ערבים רבים שממשיכים לקבל קצבאות עבור הסבתות שנפטרו לפני עשרות שנים. היהודים מחויבים בתעודת פטירה, הנרשמת כדין ומופיעה ברישומי הביטוח הלאומי. עתה מנסה השר לדרוש גם מהערבים להוכיח את עצם הזדקקותם. חשוב שנזכור ונזכיר, חלק גדל והולך של כספי משלם המסים נבזזים ע"י שונאי ישראל בעלי תעודת הזהות הכחולה. יפה עושה האוצר שמנסה להקטין בריחת הון זו והעברתו לידי אויבי המדינה.

 

[B e i n g]

ממש יפה.הרי זה חוסר איזון משווע ../images/Emo123.gif

כמו שנתנו לכל מי ששייך למגזר מסויים רק בשל השייכות למגזר, עכשיו מונעים את הנתינה גם למי שזקוק באמת. יש כאן חוסר איזון משווע במניעת חלוקת המשאבים הכלכליים למי שצריך, ומנגנוני בירוקרטיה קשוחים ומייסרים שהאדם הנזקק צריך לעמוד מולם. רק לצורך הדוגמה וכדי להיות פרטיקולרי אני אביא מקרה אחד, שהוא מיני רבים מאוד שקיימים במדינה הזאת. בחורה בריאה וצעירה בת 27, ששברה את רגלה לפני כשנה וחצי, ובשל הסתבכויות של הרופאים בניתוח (עד כדי חשש לרשלנות רפואית) אינה יכול לדרוך על רגלה עד היום, שלא לדבר על לצאת לעבודה. עד לפני כמה חודשים קיבלה הבחורה הזאת קצבה של 100% נכות מביטוח לאומי, כאשר לפני חודשיים, פתאום החליטו בלי כל סיבה להוריד לה את אחוזי הנכות ל36%, מה שאומר שהיא לא זכאית לקצבה כלל כרגע, וזאת למרות שחלה החמרה במצבה ולמרות שהרופא אוסר עליה לצאת מהבית, כאמור - בטח שלא לצאת לחפש עבודה או לעבוד. מעבר לזה, כל הבירוקרטיה והסחבת שנאלצה להתמודד מול הביטוח הלאומי וכל כך הרבה ועדות ששלחו אותה מאחת לשניה והתישו אותה והתייחסו אליה כאל טפיל חברתי שלא רוצה לתרום בטח שלא תרמו לה. מה נשאר לה? לפנות לעו"ס של קופ"ח ולעו"ס של מל"ל ולנסות להגיש ועדות ערעורים מיוחדות (כי לפי חוק של מל"ל אם הורידו לך אחוזי נכות צריך לחכות חצי שנה

עד שאפשר להגיש בקשה לבחינה חוזרת וכך הלאה וכך הלאה.. כמובן שזה רק תמצית של המקרה של בחורה שהיום אין לה ממה להתקיים והמדינה מתנערת מאחריותה כלפיה, כמו שהמדינה מתנערת מאחריות לאלפי ועשרות אלפי אזרחים אחרים במדינה שכשהם בריאים הם עובדים ומשלמים מסים לפי חוק, וכאשר הם הופכים לנזקקים בעל כורחם המדינה מתנערת מהם ואומרת להם "לכו לעבוד טפילים חברתיים" אולי יש דברים חשובים במה שעושה ביבי, אני לא אומר שלא. יש הרבה חשיבות בהפרטה ובפתיחה לתחרות. יש חשיבות בייעול המנגנונים הציבוריים והאבטלה הסמויה שקיימת שם. יש חשיבות לטפל ברמאים הרבים שמנצלים את המנגנונים, אני לא אומר שלא. יש חשיבות בהוצאת המשק מהבוץ. אבל, באיזה מחיר? מי שנזקק באמת לא תמיד יש לו האמצעים כדי לשרוד את כל הבירוקרטיה והסחבת המערכתית והטרטורים הרבים שניצבים בינו לבין מערכת החלוקה של המדינה, וככה אנשים רבים נופלים עוד ועוד למטה אל מתחת לקו העוני. האנשים האלו הם שמחלחלים בעצמם למטה. העושר מחלחל מלמעלה? בולשיט. העושר נשאר למעלה ומחלחל עוד ועוד לכיסיהם של בעלי ההון חבריו של ביבי ומדיניותו הקפיטליסטית האנטי חברתית בעליל. ומה עם המפוטרים? "שילכו לעבוד"? המדינה צריכה או לא צריכה לדאוג לייצר מקומות עבודה עבור האנשים שהיא פולטת מהמערכת הציבורית? עד כמה יכולה המדינה להתנער מאחריות כלפי אזרחיה בטענות שונות ומשונות?

 

[יאיר בן משה]

בירוקרטיה אטומת מוחין היא פשע

ויש לפעול כדי להקטין את הבירוקרטיה ואת שלטון הפקידים. את זאת מנסה ביבי נתניהו לעשות. להקטין את המשק הציבורי ואת תלותו של האדם בפקיד הקשוח ונטול הלב. המדינה צריכה לעזור לחלשים ולנזקקים, לא למגזרים, זאת גישת הימין, זו מטרתו של ביבי. המדינה אינה "צריכה לייצר מקומות עבודה". המדינה צריכה לאפשר לשוק הפרטי ליצור מקומות עבודה. והדרך להגדלת השוק הפרטי והיוזמה החופשית היא ע"י הקטנת המשק הציבורי, הקטנת המיסוי החונק, והבירוקרטיה השוחקת. המקרה שהבאת אכן מעציב ומעליב. אך החוקים הקשוחים של הביטוח הלאומי אינם מתוצרת ביבי נתניהו, אלא זו גישת מפא"י וקופת חולים והבולשביזם הוותיק והרע. הבחורה נפגעה בשל קשיחות הבירוקרטיה וטפשות המערכת. דבר זה קורה גם כאשר החלוקה היא מגזרית ולא אישית. נאמר מקרה בו עובד מפעל נמלט מאיזור בו התקיים פיגוע התאבדות ותוך כדי ריצה נפגע ממכונית חולפת בכביש והפך לנכה. המערכת הבירוקרטית עשויה לטרטר אותו במשך שנים בין משרד הבטחון לביטוח לאומי, לקופת חולים, לחברת הביטוח של הרכב ולחברת הביטוח של המפעל בו עבד כדי לקבל עזרה וסיוע. בירוקרטיה היא דבר נורא, והתנהגות פקיד נטול לב אינה נובעת מכך ששיטת החלוקה והעזרה היא אישית או מגזרית. נהפוך הוא, שיטת החלוקה האישית, לפי הנזקק ולא לפי המגזר, עשויה להביא להפשרת הבירוקרטיה ולהתחשבות רבה יותר בצרכי האדם הפגוע.

 

[B e i n g]

בדבר אחד אני מסכים איתך

שבירוקרטיה אטומת מוחין היא פשע. אני לא בטוח שהקטנת כוח האדם במשק הציבורי תקטין את הבירוקרטיה ואת הסחבת. כנראה שההפך הוא הנכון. מי שלרוב כן עושים את מלאכתם כראוי במגזר הציבורי הם דווקא העובדים היחסית חדשים והזוטרים יותר, אך כנראה שדווקא הם אלה שיפוטרו וילכו הביתה, גם כי אין להם קביעות וגם כי הם בתחתית המערכת. הדגים הוותיקים שמתעצלים, ימשיכו להתעצל, ובהעדר כוח האדם הבירוקרטיה רק תגדל והאזרחים הנזקקים לשרותים של עובדי המדינה יאלצו לחכות עוד זמן עד שתיענו פניותיהם השונות. בנוסף, זה שיהיו פחות פקידים לא אומר שהם לא ימשיכו להקשיח את ליבם אל מול האזרח, או שתהיה פחות בירוקרטיה. להיפך. דווקא בשל הקיצוצים הרבים יש מגמת החמרה בנוהלי הבדיקה, מה שמביא לעוד יותר אטימות וקשיחות לב של הפקידים (למשל בדוגמה שהבאתי בהודעה הקודמת). לידיעתך, מאז הקיצוצים שקיצץ ביבי בשנתיים האחרונות חלו החמרות רבות במדיניות ביטוח לאומי וחלוקת הקצבאות לזכאים, כך שאני לא מסכים איתך כל כך לגבי חוקיו הקשוחים של הביטוח הלאומי. שיטת חלוקה אישית יכולה אמנם להיטיב הן עם הנזקקים האמיתיים והן להפחתת הוצאות המדינה, אבל אני לא חושב שעשויה להביא להפחתת הבירוקרטיה, שכן כל נזקק פוטנציאלי כזה עובר שבעים מדורי גיהינום כדי להוכיח למדינה שאכן הוא נזקק, למשל במקרה שהבאתי וגם בדוגמה שאתה נתת. יהיו נזקקים, כמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת שלי, שלא יעמדו במדורי גיהנום אלו, וישארו בלי פת לחם לאכול או בלי מקום לגור בו. לא מספיקה שיטת חלוקה אישית, ולא מספיק להקטין את המגזר הציבורי (שכמו שהסברתי בתחילת ההודעה הזאת, לא בהכרח תביא להתייעלות), אלא יש להביא לייעול במערכת עצמה, המערכת של המבחנים והקריטריונים לנזקקות וחלוקה, ולהפחית את הבירוקרטיה העצומה בה. דווקא הקטנת המגזר הציבורי תביא לדעתי לעלייה בסחבת ובבירוקרטיה. כמובן שאין זו סיבה שלא להקטין את המערך הציבורי, אך יש לעשות זאת עם מודעות להשלכות. הקטנת המגזר הציבורי לא תביא בהכרח לעלייה של השוק הפרטי. כיצד תאפשר המדינה לשוק הפרטי ליצור מקומות עבודה? שהרי אם לתעשיין יהיה זול יותר לייצר בהודו או בירדן, מדוע הוא יבחר לייצר דווקא בארץ? איך ביבי יגרום לתעשיינים להשאר פה? יתן להם תמריצים מתקציבים שיבואו על חשבון רווחתו של האזרח הנזקק. הקטנת המשק הציבורי בלבד לא תגרום להגדלת השוק הפרטי, אלא ליותר אבטלה במקרה הרע ובמקרה הרע פחות לעוד "עניים עובדים" שיקבלו פחות כסף על שכרם כדי שהמעסיק שלהם ייצר את תוצרתו בארץ ולא במקום אחר. וכאן נשאלת השאלה עד כמה יש למדינה אחריות כלפי אזרחיה ועד כמה היא יכולה להתנער מהם. כלכלה היא אידיאולוגיה, ואין בכך כל חידוש. האידיאולוגיה הכלכלית שמקדם ביבי משרתת את בעלי ההון, את אלה שכסף לא חסר בכיסם. את אלה שאין להם היא משאירה בצד ולא דואגת להם. האם תפקיד המדינה היא רק לפקח ולשמור שהכל בסדר ולא להתערב כלל? דוגמת המדינה שדיבר עליה לוק? האם המדינה צריכה לספק ביטחון בלבד ולהמיר פחד אחד מהשני בפחד מהריבון כפי שחשב הובס? האם המדינה משאירה את אזרחיה לחסדי השוק-ג'ונגל בלי לאפשר להם הזדמנות שווה מולו? האם לכולם יש הזדמנות שווה להשתלב בעבודה? האם כולם מקבלים חינוך באופן דומה? האם לכולם שיוויון הזדמנויות? לא. איזה סוג של אחריות כלפי האזרחים מייצגת המדינה?

 

[יאיר בן משה]

העברת מבחני הרכב למוסכים הפרטיים

הוותיקים ביננו זוכרים את הסבל והסיבוך והבירוקרטיה הבלתי נסבלת בעת שניסינו להעביר מבחן לרכב, לפני שהנושא הועבר למכונים פרטיים. הוותיקים ביננו אולי זוכרים את התור לשיכון, את התלות בפקיד חמור הסבר, את שיטת הנקודות להשגת טלפון, את התור האין סופי בקופת חולים. המצב הולך ומשתפר, ההפרטה מביאה להפחתת התלות בפקיד, משמע את התלות בבירוקרטיה. חופש האדם גדל, אינך צריך להצטדק ולמלא טפסים למשרד המסחר והתעשיה כדי לקבל אישור לרכישת רכב, אתה פשוט נכנס לחנות וקונה. אינך צריך להתפתל מול שורת פקידים כדי ליבא ארצה מכונות תפירה, אתה פשוט מביא אותן. כאשר קל יותר ליזם ולתעשין, התעשיה מתרחבת והתעסוקה גדלה. כמובן שהתעשיין יכול להעתיק עסקיו להודו, אך ככל שיקטן המנגנון הציבורי, משמע תקטן הבירוקרטיה, כך יקל על התעשיין להפעיל עסקיו כאן בישראל. ואגב אחת הבעיות המקשות על הודו למשוך השקעות, היא הבירוקרטיה המנופחת שם והמנגנון הציבור עם מליוני הפקידים המעבירים את הניירת מפה לשם וחזרה. כמובן שחיסול הבירוקרטיה אינו ערובה מוחלטת לתעסוקה מלאה. כפי שכבישים טובים, או נהגים טובים אינם ערובה למניעת כל התאונות. אך יש קשר ברור ומובהק בין מנגנון ציבורי ובירוקרטיה מנופחת ומבזבזת, לבין שוק חופשי פגוע ותעסוקה פגומה. שאלת שוויון ההזדמנויות אינה שייכת לכאן, אך אין ספק שסיוע לאדם הנזקק ולו בלבד משפר יותר את השוויון מאשר סיוע למגזר כללי. כשם שהשקיה בטפטוף יעילה יותר מהשקיה בהצפה.

 

[טלי מובטלי]

רק שכחת שחושבים לבטל את זה

כי מאז הלכו וגברו הקומבינות של העברת רכבים בלי בדיקה, ובגלל זה יש לנו הרבה יותר תאונות מהרכבים הלא תקינים... כי אם מכון הבדיקה יקפיד בבדיקות - ילכו למתחרים.

 

[B e i n g]

צמיחה לא בהכרח מביאה ליותר תעסוקה

אני מקבל את הביקורת שלך על הבירוקרטיה, ואני גם שותף לך בביקורת הזו. בעניין הזה נראה לי שאנחנו די מסכימים. אין ספק שבגישת השמאל התפתחו מנגנוני בירוקרטיה שלא היו תמיד יעילים או חסכניים, ושלעתים איכות השירות היתה ירודה ולא מספקת. אין לי ספק שיש לעשות כדי לשכלל ולייעל את המערכת ולהפחית את הבירוקרטיה. אני גם מסכים שצריך לצמצם הרבה במנגון המגזר הציבורי, אך יש לעשות זאת בתבונה וביעילות, כי כפי שכבר טענתי והסברתי קודם אני לא בטוח שהפחתה כמותית במספר העובדים בלבד תביא בהכרח להתייעלות הרצויה ואף ההיפך הוא זה שיכול להתרחש אם קיצוץ במגזר הציבורי לא יעשה בחוכמה. הרי גם אתה מסכים איתי שחיסול הבירוקרטיה לבדו אינו ערובה לתעסוקה מלאה. ואכן, לא הפחתת הבירוקרטיה בלבד תכריע בשיקולו של היצרן היכן לייצר, שכן הפחתת הבירוקרטיה לא תביא בהכרח להפחתת עלויות הייצור והגברת הייצור המקומי. עלויות הייצור עדיין משחקות וימשיכו לשחק גורם מכריע בבחירת המקום בו ייצר. לראייה - על אף הבירוקרטיה העצומה בהודו, עדיין זורמות לשם השקעות בשל עלויות הייצור הנמוכות במקום. קיצוץ במגזר הציבורי והפחתת העלויות עשוי אמנם להביא לנתונים של צמיחה כלכלית. אולם כדאי שנשאל את עצמנו מה טיבה של אותה צמיחה כלכלית. התקווה, שאפשר לפתור את כל בעיות שוק העבודה בעזרת קידום הצמיחה עומדת מול העניין המרגיז את המודעות הציבורית והיא - "jobless growth". צמיחה כלכלית לא מביאה בהכרח לגידול בהיצע התעסוקה, זאת בשל התקדמות מהירה באוטומציה גוברת של תהליכי הייצור, המאפשרת לייצר מספר רב יותר של מוצרים תוך הזקקות לפחות עובדים. העולם המערבי נתון בשני העשורים האחרונים לאבטלה הולכת וגדלה, ולא מן הנמנע שאם תמשך המגמה הקיימת, תוך שניים או שלושה עשורים נוספים נגיע לשיעור אבטלה של כ 20%-30% מכלל האוכלוסיה, ודבר זה יראה סביר לכל, שכן הולכת ופוחתת העבודה. אתה טוען שההפרטה מביאה לידי תלות פוחתת בפקיד. אכן כך, ולא רק זה שכן היא מביאה גם לתחרות רצויה בין היצרנים השונים המתחרים על כיסו של הצרכן, עניין שבסופו של דבר משתלם לכיסו של הצרכן. כמובן שיש גם צדדים נוספים לתחרות ולהפרטה, כמו שנאמר פה לגבי עניין המוסכים הפרטיים והקומבינות. אולם מה על רווחה? קניית מכוניות, קווי טלפונים ושאר שירותים משירותים שונים מניחים שאתה כוח קניה לאותם שירותים. מה על אלו שאין הם שותפים לכך ואינם חלק ממעגל כוח הקנייה הזה? מה על אותם אלה שנזקקים לשירותי רווחה כי אין ידם משגת לרכוש את הרווחה בעצמם? האם העל המדינה לספק או לא לספק להם שירותי רווחה שונים? אם יש לך יש תקנה, אני מסכים לגמרי. אולם היכן עובר קו הגבול והיכן המדינה כן אמורה להתערב ולעזור? אם יש לך כסף תקנה שירותי בריאות ואם אין לך תשאר חולה? אם יש לך כסף תשלח את ילדיך לחינוך פרטי ולהשכלה גבוהה ואם לא שישארו לא משכילים? ושוב אני מחזיר את שאלת האחריות, כי השאלה היא עד כמה ובאיזה אופן אחראית המדינה לאזרחיה. שוק חופשי לא בהכרח יביא יותר משקיעים לשוק המקומי, שכן בשוק חופשי אין (לרוב) אינטרסים מדיניים ולאומיים, אינטרסים המשמרים את המדינה ככזאת. היום, בפתח המאה ה-21 כשנחלשת הלאומיות ומתרחבת הגלובליזציה, אין זה מן הנמנע לדמיין עולם עתידי שלא נשלט על ידי קהילות מדומיינות ולאומים, אלא על ידי תאגידים גדולים שהשיקולים המניעים אותם הם כלכליים גרידא. במקום כזה, אין הרבה אפשרות לדבר על מדינה, בוודאי לא על מדינת רווחה.

 

[ם פ]

תגובתי לנושא:

1.לדעתי , עלות יצור נמוכה היא זו שמושכת משקיעים ,ולכן לא תמיד בירוקרטיה סבוכה תבריח אותם. 2.הפרטה - צריך לדעת היטב מהנכון להפריט ומה לא , כפי שציינתם בעיקר על מנת לשמור על האינטרסים הלאומיים. כמו-כן , שוק חופשי אכן יוצר לעיתים תחרות בין יצרנים , אך לא תמיד זה משתלם לצרכן. אגב , במידה וישנה תחרות חריפה מדי ואין בקרה טובה (זו תפקידה המרכזי של הבירוקרטיה הנכונה) , חלק מהחברות בענפים השונים עלולים להיקלע לקשיים , ואז נחזה שוב בפיטורים,קיצוצים ושלל פעולות המנע של אותן חברות מפני קריסה.

 

[יאיר בן משה]

בעיית האבטלה, באשמת "דת העבודה".

האבטלה, הנה ההפרש בין הביקוש לשעות עבודה לבין ההיצע. בשנים האחרונות בעולם המערבי יש גידול בהיצע שעות העבודה, בשל כניסת נשים רבות למעגל העבודה, ויחסית הקטנת הביקושים לשעות עבודה בשל התייעלות המערכות בטכנולוגיות החדישות, ובשל העברת התעשיה עתירת העבודה לארצות העולם השלישי. עליית רמת החיים הביאה אמנם לגידול בביקוש לשעות עבודה לשם ייצור השירותים והמוצרים החדשים, או שתפוצתם גדלה, אך היקף זה של גידול בביקושים הנו קטן יחסית לעומת גורמי ההפחתה. כתוצאה מכך אנו למעשה זקוקים לפחות שעות עבודה מאשר בעבר. ואם היינו נוהגים באופן שכלתני ונבון, כל אחד מאיתנו היה עובד הרבה פחות שעות בשבוע, ובכך מאפשר גם לשכנו להשלים את עבודתו ולקחת חלק בפעילות, ולהמנע ממצב של אבטלה. יתרה מכך, זול ויעיל ונעים יותר להעביר "מטלות עבודה", מאשר "פירות עבודה" - מסים מתוך השכר לאחזקת המובטלים ותיקון התופעות השליליות הנובעות מכך. מה שמונע מאיתנו להסתפק בעשרים שעות עבודה בשבוע בממוצע, ומשפע פנאי לקריאה ולמשחק עם הילדים, ולשיחה עם חברים, היא אותה קללה קדומה, אותה אמונה תפלה נושנה "דת העבודה". אנו רגילים לכבד את האדם העובד, וככל שהוא עובד קשה יותר, כך כבודנו אליו הולך וגדל. בעבר אכן היה לכך מקום. אך היום "החרוץ" הוא זה שיוצר את המובטל. ולכן עלינו לשנות את תפיסת העולם ולכבד את מי שמשאיר פרנסה לאחר. את מי שעובד מעט, מסתפק בפחות במובן החומרי, ויודע כיצד לנצל את שעות הפנאי במקום לנצל את משאביו המתדלדלים של כדור הארץ. באופן אבסורדי גם תעשיית ההיטק המודרנית והמתקדמת, מתבססת על עקרונות מאמץ סוחט ועבודה עד תשישות, שמקורם בתקופת העבדות ומכרות הפחם. ואותה "דת עבודה" קדומה פוגעת באנשים ובמשפחות רבות, שיש להם מאות ספרים ותקליטים וחברים אך אין להם את הפנאי ליהנות מכך. וכאשר מישהו מוכן לעבוד שישים שעות בשבוע, כי המערכת מביאה אליו הערכה ומחיאות כפיים כראוי למי "שנאמן לדתו" הוא למעשה מביא לכך שחבריו ושכניו יתבטלו ממלאכתו ויסתובבו מדוכדכים בלשכת התעסוקה ובמדורי העיתון בחיפוש מעט תעסוקה וקצת כבוד לעצמם. כמובן שהפרטה בלבד לא תפתור את כל בעיות התעסוקה, גם צמצום המשק הציבורי, והקלת הבירוקרטיה על היזם תועיל רבות אך גם בכך לא טמון פיתרון מלא ומוחלט. כדי שבעיית האבטלה תעלם ותפרח מחיינו, עלינו להוציא את חריצות הייתר מהאופנה. עלינו ללמוד למחוא כף למי שמשחק עם ילדיו, לא למי שרובץ שעות בעבודה אך קונה להם צעצועים יקרים להרגיע מצפונו. עלינו ללמוד להריע ולכבד את מי שנהנה מחייו ויודע לנצל את הפנאי, ולחדול מלמחוא כף לזה שעובד עצמו לדעת. ע"י חלוקה צודקת יותר של התעסוקה והפנאי, של העבודה והמנוחה, אנו נביא אושר גם למועסקים של היום וגם למובטלים של היום. וכל שצריך לעשות הוא פשוט לסלק את "דת העבודה" מחיינו, לעבוד במידה, ולשמוח בהרחבה.

 

[B e i n g]

ידידי, בשורה התחתונה אנחנו מסכימים

אין לי הרבה מה להוסיף, שכן זה בדיוק מה שאני חושב ומאמין באשר ל"דת העבודה", בצורך להפחית את שעות העבודה ולעשות חלוקה מחדש של משאב העבודה. הדבר הזה מעלה כמובן הרבה שאלות ותהיות באשר ליכולת של אדם לפרנס את עצמו על ידי פחות שעות עבודה, שכן יוקר המחיה עולה והיום אנו עדים לתופעה הולכת וגדלה, בעיקר בארה"ב ובישראל (ופחות באירופה) של "עניים עובדים", אותם אנשים שעובדים אך עדיין הם נשארים מתחת לקו העוני. חשוב לזכור שהעבודה המרובה וחוסר הזמן לפנאי אינם תמיד תוצר של התרבות שמעודדת אנשים לעבוד כמה שיותר, אלא היא לפעמים כורח המציאות. נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב בעניין האבטלה, היא שיש הרבה יותר מובטלים מאשר הסטטיסטיקה מראה. שכן, הסטטיסטיקה סופרת רק את אלו שהולכים ללשכות התעסוקה לבקש עבודה, ומתעלמת לחלוטין מאותם אלו שלא מגיעים לשם בשל סיבות שונות (המגזר החרדי למשל). מה לגבי כל אותם פעולות שלא נחשבות עבודה בשכר? הרי אמא ל3 ילדים שנשארת בבית לטפל בילדיה - עבודת הטיפול לא נחשבת לעבודה, ואילו אם היא תעסיק מטפלת בשכר זה יחשב לעבודה. חלק מהעניין הוא הצורך להפריד בין עבודה והשתכרות, שכן ישנן הרבה עבודות אשר נעשות ואין עליהן שכר. כך גם כל עבודות ההתנדבות של עמותות ומלכ"רים שונים, מה שנקרא "המגזר השלישי". בפועל יש הרבה יותר אנשים שלא עובדים ואבטלה גבוהה הרבה יותר מאשר מפרסמת הסטטיסטיקה. אני רואה, שלא כמו שחשבתי בהתחלה, יש הרבה יותר משותף מאשר מנוגד במה שאנחנו חושבים.

 

[ם פ]

תגובה

קראתי בעיון את אשר אתה ויאיר כתבתם , ואגב אני שמח שיש הסכמה מסוימת ביניכם. לעניין עצמו: כפי שאמרת(being) , לעיתים עבודה היא כורח המציאות.רמת החיים בארץ נחשבת לגבוהה יחסית , ולכן עובד זקוק לפרנסה טובה כדי להתבסס , כמו-כן על אחת כמה וכמה במשפחות מרובות ילדים או משפחות במצוקה , שם זקוקים לפרנסה בכלל כדי לשרוד. לא קל ליצור את המצב שדיברתם עליו. אם "החרוץ" יחדל מעבודתו ויתפנה לעיסוקים אחרים השיכים לתרבות הפנאי , זה לא מבטיח שהמובטל יתפוס באופן אוטומאטי את מקומו. דוגמא - אם נניח אני מתכנת מחשבים שעובד מספר שעות רב ביום או אפילו בשני מקומות עבודה , ואז אני מחליט לצמצם שעות לטובת חברי המובטל ועובר לעסוק בענייני משפחה , איך בדיוק חברי יתפוס את מקומי ? הוא אמור לעבור הכשרה כמתכנת, לא ? דבר שני, אם אתה מתחיל את הרפורמה עכשיו מה יעשו בעלי הניסיון ההכרחי כאשר המובטלים שהם עובדים חדשים יתפסו את שעות עבודתם ? המצב שדיברתם עליו, אולי באמת יכול לעזור במשהו , אך דורש תכנון קפדני קודם.

 

[יאיר בן משה]

רק לא "תכנון קפדני קודם"

"תכנון קפדני מרכזי" הוא זה שהפיל את רוסיה הסוביטית הוא זה שמביא לרעב בצפון קוריאה ולעוני בזמנו בכל ארצות הגוש הקומניסטי. משק חופשי, יוזמה פרטית, חופש העיסוק והאדם הם שמביאים לפתרונון הנוכחיים, השוק החופשי הוא בעל יכולת ההתאמה המהירה לתנאים המשתנים, ואילו התכנון הקפדני, לדוגמא "נתב"ג 2000" הוא כשלון מוחלט וסחבת נטולת סיכוי. יש אי הבנה בנושא יחסי עבודה - פרנסה. מה שיוצר את הפרנסה הוא התועלת שבעבודה, לא העבודה עצמה. אמנם השכר מחושב לפי המופיע בכרטיס השעון, המונה "שעות עבודה". אך מגולם בתוכו החישוב האמיתי המתבסס על התועלת שאמורה היתה להתבצע בשעות אלו. כאשר יוסי עובד קשה וראובן מובטל, חלק משכרו של יוסי אינו מפרנס את יוסי עצמו, אלא את ראובן. וזאת באמצעות דמי אבטלה, ביטוח לאומי, חלק גדול יותר במס ההכנסה, כיסוי חלקי של סבסוד הארנונה, הוצאות עקיפות הנוצרות בשל הגדלת הפשיעה, העזרה הסוציאלית הנדרשת לעיתים לילדיו של יוסי, ובהמשך גם עלות אחזקת חדרי המעצר וכדומה. כלומר יוסי עובד נאמר 50 שעות בשבוע, אך שכר שווה ל10 שעות מועבר כדי להחזיק את ראובן המובטל ומשפחתו. יתרה מכך, יוסי העסוק אינו יכול להתפנות לתקן שרפרף שנסדק ולהחליף אטם בברז הדולף והוא רוכש חדשים במקומם, וגם עלות נוספת זו יורדת משכרו של יוסי. וכאמור, יוסי העסוק אינו יכול להתפנות לשחק עם ילדיו, והוא רוכש צעצוע יוקרתי כדי לנקות את מצפונו ולהעסיק את הגוזלים. אך אם יוסי יסכים לעבוד רק ארבעים שעות בשבוע, הוא יאפשר לראובן לעבוד מול המחשב או סרט הייצור על הכסא שהתפנה בשעות אחר הצהרים, ואת שכר 10 השעות הנחסכות ראובן יקבל ישירות, ויחוש גאה ומועיל. ויוסי אמנם יקבל פחות בברוטו, אך הנטו לא ישתנה משמעותית, ובנוסף יהיה לו פנאי לשחק עם הילדים ולתקן את השרפרף. כדי שכך יקרה, לא צריך תכנון קפדני, הפקיד לא יבין ולא ידע כיצד לסדר זאת, גמישות השוק החופשי היא שתפתור את הבעיה. כפי שהשוק החופשי מצליח לגרום לכך שיום יום מליוני אנשים קונים כל מה שמתחשק להם בכל מקום בארץ ולא חסר דבר. אך בזמנו רבים טענו "שזה לא יעבוד" וצריך תכנון קפדני. עלינו לזכור, למעשה הסיבה היחידה שיוסי עובד כה קשה אינה נובעת מהזדקקות אמיתית, כי הרי התועלת בשעות העבודה הנוספות פוחתת, והמיסוי גדל, אלא מכך שאנו מתייחסים לגובה השכר כאמצעי לאמוד את חשיבותו של האדם וערכו. אך אם נשנה זאת, אם נעניק ליוסי שפע מחמאות על השרפרף שתוקן והילד המרוצה, נגרום לכך שיוסי יחזור כבר בחמש הבייתה, ראובן יוכל לחוש גאה ובעל ערך, האבטלה תעלם, והמיסוי יקטן, ועם ישראל חי.

 

[י ש י ר]

צמצום שעות העבודה קיים בחוק

צמצום שעות העבודה קיים בחוק רק שעל שר העבודה לממשו. ציטוט מתוך חוק שעות העבודה והמנוחה 13. "שעות נוספות והגברת תעסוקה שר העבודה רשאי, בצו שפורסם ברשומות או בהודעה מיוחדת, לאסור או להגביל העבדת עובד בשעות נוספות המותרת לפי סעיף 10 (א), להוציא פסקה (1), או שהותרה לפי סעיף 11, אם ראה צורך לעשות כן לשם הגברת התעסוקה. " יוסי וראובן נכון להיום עובדים קשה ועובדים 50 שעות בשבוע במשך שנים. הם אנשים רציניים ותכננו את החזר המשכנתא לפי שכר זה. יוסי בינתיים לא קיבל מכתב פיטורים בגלל ההתייעלות במשק אך ראובן קיבל את המכתב כחוק כך שבקרוב יצטרף למובטלים. וגורל ביתו ידוע. במידה והשר יחליט לבטל את השעות הנוספות כדי שראובן יוכל להמשיך לעבוד, גם ביתו של ראובן וגם ביתו של יוסי יגיעו בסופו של דבר לכונס הנכסים. כך שהבעיה המרכזית שתישאר היא בעיית המשכנתא וצריך למצוא גם לזה פתרון. (כדי להקשות הנשים של יוסי וראובן כבר פוטרו בגל הקודם)