תודה על הכל |

ספי5י

New member
תודה על הכל |

אני מודעת לעובדה שאני חוזרת על עצמי , אבל מאז שהחלטתי להתייעץ בפורום זה בנוגע לבני אני מרגישה הקלה עצומה . אתמול , שוחחתי איתו בעניין האבחון . דיברנו על דברים שקשים לו והדגשתי את כל הדברים שהוא ניחן בהם ומיוחדים לו , כמו: יכולת ללמוד למבחנים ע"י קריאת המחברת ברפרוף ( לא שרשום בה הרבה) לעומתי שאני צריכה לסכם ושוב לסכם ולהקדיש המון זמן ללימוד . הדגש היה שכל אחד הוא מיוחד מעצם הדברים שיש בו , לפעמים יותר טובים ולפעמים פחות .אמרתי לו שאם נמצא כלים שיעזרו לו זה יהיה נהדר . היה חשוב לי שידע שאני מבינה את קשייו אך לא במידה שאאפשר לו להשתמש בכך כתירוץ לכל התנהגות חריגה שלו . נתתי לו את האפשרות לבחור אם הוא רוצה באבחון והוא החליט שכן , אך בשלב זה הוא לא מוכן שאיש ידע מכך וזה לגיטימי בעיני . אח"כ נראה במה מדובר . זו היתה חויה חיובית ביותר שכן איפשרתי לו לדבר על הקשיים שלו ובכך בעצם "שידרתי" קבלה מלאה יותר אותו עם הקשיים שלו , כפי שהוא מקבל אותי עם קשיי ( גם אם לא אובחנו רשמית ). בסכ"ה הוא יודע עד כמה אני חושבת שהוא מיוחד וייחודי -וזה מאפשר שיחה גם על קשיים . התחלתי לעשות בירורים בעניין ובע"ה בשבוע הבא יהיו לי תשובות . היום אנחנו מתכננים טיול ומתרגשים מאוד .התחושה היא כי סוף סוף דיברנו על דברים שלא רצינו "ליגוע " בהם עד כה . את תחושת האשמה שלי אני מנתבת לכיוונים חיוביים של עשיה ופעילות על- מנת לסייע לילד האהוב שלי . שוב תודה על עצם קיומו של הפורום הזה . והמשך חג שמח לכולנו.
 
../images/Emo106.gifכל הכבוד לך../images/Emo70.gif תקשורת טובה,

קבלה והכלה של הילד וקשייו- זו הדרך להצלחה! משמח לשמוע!
 

ספי5י

New member
חיוך נצחי בוקר ../images/Emo140.gif

האמת היא שההכלה והקבלה אצלנו היא הדדית . בתחומים רבים יש לי המון מה ללמוד מהבן שלי - כמו השלווה העצומה שלו לעומת הפעלתנות ( יש טוענים - פעלתנות יתר שלי ) . זה בדיוק נושא שאני מעבירה בכיתה בה אני מלמדת עכשיו : "כל אחד הוא מיוחד " - כל אדם מעצם היותו אדם + דברים שמאפיינים אותו הוא בעצם שונה במידה זו או אחרת מאחרים ולכן מיוחד . תודה על התמיכה - בזכותכם אני מגיעה למימוש אמיתי יותר של תפיסה זו .
 
../images/Emo9.gifאת עושה זאת בזכותך וחשיבתך

הפתוחה והחיובית. הדרך הזו שלך, עוד תתרום לכם רבות גם בעתיד. אנחנו נהייה כאן להמשיך להזכיר לך את היכולת הנפלאה הזו שלך גם בימים קשים.
 

דליה.ד

New member
בדיוק בשביל אנחנו כאן../images/Emo24.gif

פעמים רבות אנחנו מניחים לעצמינו "לשקוע" ואני מצאתי כי דווקא העשייה עוזרת לי לתפקד טוב יותר כאשר הדברים באמת נראו לי שחורים מאוד (אני מטופלת בחמישה ילדים עם adhd ולקויות למידה). למדתי עוד כמה דברים שעוזרים לי להתמודד: למדתי הכל על הפרעות קשב, אני מורה לחינוך מיוחד וסטודנטית לתואר שני בתחום - כך שאני רוכשת ידע שעוזר לי להבין ולהתמודד. אני דואגת להיות בעצמי מאושרת כי אמא מאושרת = ילדים מאושרים. זה לא יעיל להיות מדוכאת, עצבנית ולא פנויה רגשית לצרכים שלהם. יש לי בן זוג מדהים שלוקח אחריות (וגם הוא...למרבה הפלא
....add) והוא שותף מלא שמאפשר לי לנוח כשאני צריכה. הוא מגיע לכל (לכל!) שיחות ההורים, אבחונים,התייעצויות וכו' (מה לעשות 50% מהגנים הוא תרם נכון?). והכי חשוב: אצלינו בבית לא הפכנו את הadhd ו/או קשיי הלמידה למשהו נורא, אפל ואיום. ילדינו מספרים שהם לוקחים ריטלין, יודעים מה יש להם, הם גלויים ופתוחים ומשתפעים פעולה היטב. הם ידועים כילדים חכמים, מלאי חיים ומוכשרים (אין חג, מסיבה או סתם אירוע שלא יקחו חלק בריקוד, שיר, הופעה ואפילו סידור שולחנות וכיסאות), הם מעורבים, אוהבים לתרום ולעזור (אצלי בבית רבים מי ישטוף ריצפה כי זה כייף!
).
 

ספי5י

New member
בוקר טוב

אני מעריצה את הכוחות שלך כאם המטופלת בחמישה ילדים בכלל ובחמישה ילדים עם adhd בפרט . כנראה , שמה שבאמת חשוב זה התפיסה שלך אודות החיים - למצות את המקסימום ולראות את החיובי בכל דבר . אני מגדלת את בני לבדי - יש לו קשר פעיל עם אביו - ואני רואה בכך את היתרונות . יש לי זמן איכות רב איתו ונוצר ביננו קשר מאוד מיוחד . יחד עם זאת , אין ספק כי חסרה לי פעמים רבות התמיכה של בן זוג - היכולת להתמודד ביחד ולחלוק את העומס . אני מנסה לחיות בצורה דומה לתפיסת החיים שאת מציגה - למצוא את החיובי בכל דבר ולהנות עד הסוף מהפרטים הקטנים . את נהנית משמחת החיים הרבה בביתך ואני מהדמיון העשיר של בני - ביחד אנחנו ממציאים כל מיני דברים וההומור שולט בקשר ביננו . מלבד המימד המתיש , הרי שאין ספק כי יש משהו משעשע בילד ששולחים אותו למשימה אחת והוא חוזר עם תוצרים שונים לחלוטין . אני חושבת שזו סיבה נוספת למשיכתי לפורום הזה - יש כאן המון שמחת חיים ואופטימיות וזו המהות לכל לדעתי .
 
למעלה