שלום אריאלה ושלום לכולם
איזה כיף להתארח פה.תודה על השאלות המעניינות, שגורמות לי לחשוב... איך הגעתי לתחום? לאחר הולדת בני השלישי, נשארתי איתו בבית חמישה חודשים ואז נאלצתי לחזור לעבודה. עבדתי במכון וייצמן,כמנהלת אדמיניסטרטיבית של מספר פרוייקטים חינוכיים (יש לי תואר שני בחינוך) והרגשתי שאני ממש לא מסוגלת לחזור לעבודה שם. הכרחתי את עצמי, לא היתה ברירה אז, אבל החלטתי להרשם ללמוד תחום שתמיד עניין אותי ושאפתי להרחיב בו את הידע- הנחיית קבוצות הורים. למדתי בסמינר הקיבוצים, שלוש שנים קסומות, מעניינות, מדהימות ומפתחות. אני זוכרת שבראיון קבלה, המנחה אמרה לנו שמי שמגיעה ללמוד נותנת לעצמה מתנה לחיים.ממש ככה, כל מילה אמת. במהלך השנים האלו למדתי במקביל אבחון וטיפול בלקויות למידה ותפקוד בשיטת ורדי. השנה אני מסיימת קורס בסמינר בהנחיית הורים לילדים בעלי לקויות קשב ריכוז ולמידה, ככה שיש לי הבנה מעמיקה בהורות לילדים עם לקויות כאלו. התפטרתי מעבודתי במכון וייצמן ויצאתי לדרך חדשה, לעסוק בדברים שמעניינים אותי (וגם הספקתי בדרך ללדת עוד ילדה). התמזל מזלי והנחיתי קבוצת הורים במרכז טיפולי-חינוכי אביב, בתל אביב, במסגרת הסטאז' שלי. מנהלת המרכז הציעה לי לעבוד כמנחת הורים השנה במרכז, בהנחייה פרטנית.אני מאד נהנית ממנה, היא מאד שונה מהנחיית קבוצות, והיתרון העיקרי שלה הוא, שהיא ממוקדת בלקוח ומכוונת לצרכיו הספציפים. במקביל קיבלתי הצעה לעבוד כעצמאית וללוות כמה גנים של נעמת בת"א. שם אני גם מנחת הורים באופן פרטני, וגם מנחה את הצוות מול ההורים. אני גם יועצת מוסמכת באינטרנט ומייעצת באתר הורות של שמינר הקיבוצים, עם עוד מנחות הורים. אני מאד אוהבת את זה. הנחיית הורים דרך האינטרנט היא כל כך אחרת מהנחייה פנים מול פנים. אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת על כל שאלה, אפילו כמה שעות וגם כשאני עונה, אני כותבת ומוחקת וכותבת שוב, כדי להעביר את המסר בצורה הכי ברורה שאפשר. וכמובן, בימים אלו פותחת קליניקה פרטית מתוך מטרה לפגוש הורים נוספים ולנסות לסייע גם להם להתחזק, להתעצם ולהתפתח בהורות שלהם. אני מלווה הורים בכל הנושאים בהורות, שמעניינים אותם, מאתגרים אותם, מקשים על חייהם או שהם מרגישים שהיו רוצים ללמוד כלים חדשים ונוספים. יש לי הורים שאנו עובדים על גמילה מחיתולים, יש לי הורים שאנו עובדים יחד על נושא הגבולות (ה-נושא, הכי חם, הכי מדובר, הכי מעורר קושי והכי שנוי במחלוקת), יש לי הורים שאנו נמצאים בתהליך של אבל, על התנפצות הפנטזיה לילד מושלם, וקבלת הילד שלהם, על קשייו וצרכיו, ואיך לקיים הורות אחרת מולו, שתענה על צרכיו ותקנה למשפחה חוויה שונה ונעימה יותר. ואפילו יש לי הורים שכל מה שהם צריכים זה מקום בטוח שיכיל אותם, מישהו שישמע, כתף להתפרק עליה, אוזן לחלוק איתה את התסכולים ואת השמחות. גם לזה יש מקום, חשוב מאד, בעבודה עם הורים. מה אני הכי אוהבת במה שאני עושה? את המפגש עם ההורים השונים, את היחסים שאנו בונים ביננו, של אמון ושל שיתוף, את התהליך שאנו עוברים יחד כי הורות היא בהחלט תהליך, כמעט ואין בה מקרים של "זבנג וגמרנו", ולראות אמא, שבמפגשים הראשונים היתה במקום מסוים, ובמפגש החמישי-שישי במקום שונה לגמרי, זה כל כך מתגמל וכל כך מספק. אני אוהבת את זה שאני לומדת מכל הורה שאיתו אני נפגשת. עוד לא היה לי הורה שלא הרגשתי שלמדתי ממנו שיעור מאלף לעצמי, להורות שלי, למי שאני כאדם וכמנחה. ההתפתחות המתמדת הזו שלי גם היא תהליך, וכנראה שאני חובבת תהליכים... כל הורה הולך איתי. בכל מה שאני עושה אחרי ההנחייה, המפגש עם ההורים נשאר איתי. אני לא יכולה להתנתק ואני אוהבת את זה. אני אוהבת את זה שחשוב לי מספיק מאנשים, כדי שהם ילוו אותי, שאני לא בעבודה כזו, שבארבע אני זורקת את העט והולכת, משאירה מאחוריי את כל מה שקשור לה.. אני מאד אוהבת את המפגשים/הרצאות שאני מעבירה בפני הורים אחת לכמה זמן. נהנית מאד מהאינטרקציה עם ההורים, מהשיחה שמתפתחת ביננו, מדיונים עמוקים שעולים וכנראה שיש בי גם אהבה ללעמוד בפני אנשים ולהנחות ואני שמחה שיוצא לי לממש את הצד הזה שבי. וכמובן- להנחות קבוצות, שכאמור שונה מאד מהנחייה פרטנית. להיות מנחה של קבוצת הורים זו חוויה מסחררת, מדהימה, שמזרימה אדרנלין בכל נים מנימיי. הכוח של הקבוצה, החיזוקים שהיא נותנת לפרט שבה, התהליכים שאנשים עוברים בה, הטיפים מהורים אחרים, החום שזורם בה- מעטים הדברים שישוו לזה. אשמח לענות לכל שאלה שתהיה לכם. אני פה!