תודה לכולכם.

הפלחית

New member
תודה לכולכם.

תודה לכל החברים שהתיחסו לסיפור שלי. כפי שציינתי זה סיפור קטן שנזכרתי בו ורציתי לשתף אתכם ולא התכוונתי לספר אותו על הבמה. העבודה על הסיפור האישי גרמה לי לחשוב האם באמת היינו פעם יותר מאושרים, או שזו רק הנוסטלגיה שמיפה הכל. אני מסתכלת על ילדי ומה שיש להם, אני חושבת לעצמי אם היה לי בגילם מה שיש להם הייתי שרה ורוקדת ברחובות משמחה ואושר, אבל הם לא נראים לי מאושרים יותר. היום, ביום האישה, אני חושבת על המאבק של הנשים , על מצבנו היום לעומת מצבן ושואלת את עצמי האם אנחנו מאושרות יותר. האם האושר הוא רק המצאה של הפרסומאיים כדי לשכנע אותנו לקנות " רק אם תקני את המוצר הזה..... תראי יפה ומאושרת כמו האישה בפרסומת". האם האושר האישי קיים? האם הוא תוצאה של מה שיש או אין או תלוי במבנה האישיות שלנו, או כפי שיאיר לפיד אומר, ביכולת שלנו לשפץ את הזכרונות.
 

בינקיס

New member
המאבק של הנשים

פלחית חביבה, ילדינו לא מאושרים יותר ממה שהיינו אנו. מהו אושר??? אוהווווו!!! "ואם תשאל, היכן האושר?" גם אנו איננו מאושרות יותר מן הנשים מדורות אחרים ורחוקים (וזה רחוק, כי המאבק התחיל לפני הדור שלי ושלך) אבל- את יודעת מה יש לנו שלא היה להן? יותר אפשרויות בחירה! כן, לבת שלי יש לדעתי יותר אפשרויות בחירה משלי, כבר בגילה הרך. (למשל: היא לא גדלה ,כמוני, בלינה משותפת בקיבוץ). גם לנו עוד אין הרבה (אפשרויות בחירה) אבל יש קצת, וזה נקנה במאבק אמיץ ועיקש וזה ממשיך להיבנות, ואסור לשכוח את זה! ואל תקשיבי לפרסומות: היופי והאושר הם בתוכך! שיהיו לך ימים מופלאים עם הרבה רגעי אושר, אישה יקרה.
 
צודקת בינקיס- לבנותינו יש אפשרות

בחירה שלנו כמעט ולא היה. אבל עם זאת אני חושבת שעדיין חיהן היום במובן מסוים יותר קשים, התחרות, ההשגיות, גורמים להן לעבוד קשה יותר, השוויוניות , כביכול, שנתנו לנשים אפשרות בחירה, איפשרו לנשים להיות נשות קרירה ולהתקדם בחיים, אך "עול" הבית נשאר עליהן. אבל נכון גם , שהאושר נמצא אצלינו, עם הכל, אז וגם היום , יש נשים מאושרות, עם המגבלות.
 

בינקיס

New member
שחרזדה, דברייך מעניינים.

אני רואה את הדברים מנקודת מבט של אלו שניתנה להן יותר אפשרות בחירה: אכן, גם שאיפות, קריירה והתקדמות, וגם הבית. אבל תמיד נראה לי שזו מתנה: בייחוד למי שיש עוד תחומים שמעניינים אותה מלבד הבית, שבהם היא מרגישה "שוחה" ופורחת. אני רואה זאת כפריבילגיה שכנראה היתה פחות רווחת בדורות הקודמים. אני חושבת שגם אמא שלי תסכים אתי. מעניין לשמוע שאת חווה ורואה זאת כקושי, "עול". תודה שהארת בפניי זוויות ראייה אחרות. זה מעניין.. באהבה.
 
בינקיס יקרה, המילה עול" במרכאות"

אני גידלתי ארבעה ילדים וגם עבדתי. אמא שלי גידלה שמונה ואמרה שלנו יותר קשה, על אף שינוי התנאים. היום כלתי מגדלת שניים ויותר קשה לה על אף האפשרויות, כי לעבוד יום שלם ולבוא לילדים ולבית, לא נשאר זמן לפרוח ולהתפתח במישור האישי. לכן הכוונה עול היא אחרת, נהניתי מגידול הילדים עם זה שזה עול במובן מסוים.
 
אני מאושרת יותר מאמי../images/Emo13.gif

תשאלי אותה והיא תאמר לך שהיא יודעת שזה נכון. גם לה היו (ועדיין יש) הרבה מאוד אפשרויות. הרבה יותר משאנחנו נוטים להאמין. גם לסבתי היו אפשרויות רבות. אני חושבת שאפילו עוד יותר משל אמי. ההבדל אם כך אינו נובע מחוסר שיוויון הזדמנויות. הוא נובע לטעמי ממה שכל אחת מאיתנו חשבה שהוא מחיר ראוי להגשמת חלומותיה. מחיר ראוי קשור לא רק בגובה המחיר אלא גם באמצעי התשלום. בסופו של יום כולנו נצטער בעיקר על מה שלא עשינו. במשוואה הזו אני אצטער פחות מסבתי. בברכה,
 
נכון מאד, אכן לי יש יותר אפשרויות

מלאמא שלי, ואני באמת חיתי יותר טוב ממנה, מבחינת הגשמה. העזתי יותר ועשיתי יותר, עדיין לא מספיק, אבל יופי לי. ונכון גם שלכל דבר יש מחיר ,.. מסכימה לגמרי עם דבריך הגבירה.
 

בינקיס

New member
נשים יקרות, דבריכן משמחים.

ומאוד מעודדים. תודה לך הגבירה על הסדר בדברים. פשוט אין מה להוסיף אחרי דברייך. אז כן התקדמנו קצת, מה? עדיין, המילה "אושר" היא מילה גדולה עבורי (זה מתייחס גם לדבריה של הפלחית) אבל כן- יש לנו, בגדול, יותר אפשרויות בחירה. אגב- שחרזדה, ישנה אפשרות לעבוד ובעבודה להשיג גם מימוש אישי, לא? וגם לשוב הביתה לילדים וגם שם להגשים משהו מעצמך, לא? לא מזמן היתה לי שיחה על כך עם אמא שלי. שמחתי והתרגשתי לשמוע שהיא מודעת לחלוטין לכך שיש לי יותר אפשרויות, ועוד דבר- היא מתפעלת מן האומץ לקחת אותן. אז נשים עשו דרך לא קצרה ולא פשוטה, ורואים שינוי לאט לאט. נכון?
 

הומינר

New member
מנקודת מבטו של גבר

כאשר אני מסתכל אחורה, וזוכר את הוריי אשר נפטרו לפני שנים הרבה, ואני זוכר את מלחמת הקיום היומיומי, אני אומר לעצמי במה זכיתי כי אני חי את חיי כפי שאני חי, מודה לאל כל בוקר על השכמה, ויודע כי במקרר יש אוכל בשפע, ילדיי ונכדיי תודה לאל שרויים בטוב, ונכון שלא הכל מימשתי בחיי, אבל לעומת הדור שלפניי, הרי אני חי בעושר מכל הבחינות, ואינני איש עשיר, אבל זה שאני לא נזקק לאף אחד הרי זה העושר בהתגלמותו, אני יכול היום להשקיף על הוריי כאשר הם היו צעירים ואני ילד, ואז לא הבנתי את המצב, אבל לשמוע את האבא אומר לילד שרוצה לצאת לטיול אין לי כסף , ושניהם בוכים גם האב וגם הילד, גם כיום שומעים ורואים דברים כאלה, ואני לא יודע למה זה מחויב המציאות, אבל זה ככה לדאבוננו,
 
בינקיס יקרה......

נראה לי שאת חושבת שאני אשה לא ממומשת ומתוסכלת, בהחלט לא נכון. התחלתי ללמוד אחרי גיל 40, ואני עדיין לומדת, גידלתי ילדים ואני נהנית מהם מאד ובהחלט מימשתי עצמי באמהות ובסבתאות. מסכימה לגמרי שיש יותר אפשרויות לנשים היום. רק טענתי שעם זאת החיים של הנשים לא קלים היום... אני שוחה ומתעמלת משאמא שלי לא העזה אפילו לחלום.
 

בינקיס

New member
לשחרזדה וגם לגבירה.

שחרזדה- איני יודעת מה בדבריי גרם לך לחשוב שאני חושבת שאת אישה לא ממומשת או מתוסכלת. אשמח אם תפרטי. את כתבת בקשר לכלתך ש"לעבוד יום שלם ולחזור לבית ולילדים, לא נשאר זמן לפרוח במישור האישי". ואני עניתי לך על כך ,שאפשר לפרוח במישור האישי גם דרך העבודה וגם דרך הבית והילדים, ויכולה להוסיף שאני מרגישה על עצמי וגם רואה מסביב את חברותיי משלבות נפלא בסדר היום העמוס גם מפגשי חברות, יחסים ואינטימיות (אם לכך התכוונת). ואם כוונתך לתחביב- הוא יכול גם להפוך למקצוע. ואם לא, אפשר גם אותו לשלב. אפשר. קשה, נכון. אפשר. וטוב שכך. ולך, הגבירה- קראי את דבריה של שחרזדה על אמה. גם את כתבת על אמך וסבתך, וגם אני על אמי. מה נשתנה? איזו דרך עשינו? מהיכן לאן? ולסיכום- רוצה לשתף אתכן, שמנסיוני הקצר כאן בפורום, בפעם הקודמת שעלה הדיון על נשים (נדמה לי שגם אז ע"י הפלחית), יצאתי אני ממנו בתחושות לא טובות ולא נעימות. חשתי שישנה התעלמות והכחשה, שלא מעוניינים לשמוע, וכיוון שהמשתתפים בדיון היו למיטב זכרוני רק נשים, יוצא מכאן ש"לא מעוניינות לשמוע"! וזה עצוב. זה משמח מאוד שישנן כאן נשים שחשות שאין עליהן מגבלות, אבל לדעתי חשוב להתבונן מסביב ולראות מה קורה לאחרות. הדבר האחרון בו אני מעוניינת הוא לפגוע במישהו/ מישהי. אבל אני מוצאת שאני סותמת לעצמי את הפה לפעמים כדי שלא יסתמן חשש שזה יקרה. וגם כאשר אני מנסה להתבטא בעדינות וזהירות רבה (כמו שבאמת קרה כאן עם שחרזדה), יוצא שמישהו נפגע. אני שואלת את עצמי אם זו אני. אם אני בוטה מידי, אולי מדמיינת דברים, או רואה דברים אחרת מכן, לא יודעת. אני חשה כאן קושי, לא טוב לי (בדיון הזה ואולי זה קורה גם במקומות אחרים בפורום) ואני דווקא נהנית בדרך כלל להתכתב אתכן. אשמח לקרוא מכן תשובות.
 
בינקיס חביבה, ממש לא נפגעתי ממך

לא היה כאן מקום לפגיעה, רק הבהרתי את עצמי. שיהי לך כל טוב וחג שמח, ותמשיכי להגיד את מחשבותיך. אל ג\דאגה ,אני ובטח גם אחרים יודעים שהדברים נאמרים ל אכדי לפגוע אלה כדי להביע דיעה. כל טוב לך
 

בינקיס

New member
שחרזדה, תודה!

שמחה שליבנו את הדברים. באמת לא היתה כוונה לפגוע. חג שמח וכיפי גם לך, ותודות על הדובי המתוק. (אראה לבת שלי, שבוודאי תתלהב כמוני!)
 

הומינר

New member
תמונות

אני מקנא בכם גבירותיי ורבותיי, שאתם יודעים לצרף כל מיני תמונות וקישוטים, ונראה לי כי זה בא לכם כל כך בקלות, ואני אינני יודע כיצד לעשות זאת, וגם אינני יודע מהיכן לוקחים אותם, למדו אותי, בזמנכם החפשי
 

love lev

New member
הומינר זה מאד פשוט...

כשאתה לוחץ על "תגובה" תגלגל עד למטה ותראה שיש מקום להוסיף תמונות או קישורים. אתה בוחר למטה למטה "קובץ" לוחץ על "עיון" נפתחת לך שורה של הספרייה במחשב ש ל ך! אתה בוחר את התמונה או מה שאתה רוצה כקובץ שנמצא א צ ל ך במחשב ושולח. בהצלחה
 
למעלה