הבשר עודנו בין שינהם.ויהי העם כמתלוננים
מתלוננים על: שהיה אוכל מצוין, מוגש כיד המלך, על שולחנות, מסודר בטוב טעם, איש לא אכל עד שנורתה ירית הפתיחה וכך נשאר לכולם. זה ממש מעצבן שיש כל כך הרבה אוכל והוא גם טעים יותר ממסעדות! כל כך הרבה אוכל. כמה אפשר לאכול, מרוב שהיה הרבה אוכל היה צריך לאכול עוד ועוד, ובגלל זה אחר כך לשתות בירה ויין כדי לעכל. והגיעו כל כך הרבה בנות, שכששותים, לא נוהגים בהם קלות ראש, אך דא עקעעע, שהיו כל כך הרבה בנות, מהן גדולות מהן קטנות, ושכבו על הארץ מכשבי זכר, זה נורא, הפריצות היתה נוראה כמו שרק כותבים בספרים הקדושים לאבזץ. שאי אפשר לראות ואי אפשר לתאר. ואי אפשר לתאר. מה גדול ומה נורא. איום ונורא, הזעזעי ארץ, ת"ק על ת"ק פלטפורמות של אלדו וגזית. ועוד יותר נורא, שלוקחים מילים באידיש כמו צינגלך, מינגלך, ופיגלך, וכמובן פערטלאך, ומחללים מהם מציאות. זה דבר שלא יכול להיות שהוא קיים גם בהתהוות. והכי נורא, שיש מישהו שדואג ועושה בשקט בשקט כל כך, עד שחברו ירים קולו כי אחרת מי ידע מה פועלו. מרוב התרגשות בכיתי כמעט כמו אחרי הסרט של מני פיליפ, אבל הפעם זה היה בכי הממטרות שאלוהים הפעיל כדי שהערבים יחליקו (וגם אני קצת, לא נורא) ועכשיו אני אמשיך לבכות לאכול גלידה, ואולי לכתוב לאבזץ כמה שהוא חרא בלבן ועגיל בצד. זהו, עכשיו אפשר להתחיל לחפש טרמפים לעולם הבא. מזל טוב ותודה שהתקשרתם. ובכלל אתם הישנים נושנים, (עם הרבה עגילים) מי הרשה לכם בכלל להגיע ולעשות ריקודי קפוארה, מה אתם אינדיאנים?! הכותב בדמע ובצער. פלוני