תובנות...
נפרדנו.. אחרי חודשיים של זוגיות כיפית ונחמדה שבהן הספקנו להכיר אחד את השניה טוב ולמרות רוב חילוקי הדעות ביננו די הסתדרנו וראינו איך הזוגיות פורחת לה.
אבל, נושא אחד הציק לה כל הזמן שהיא גם טרחה להזכיר אותו כל שיחה שניה שלנו בערך: נושא הטיסה לדרום אמריקה המתוכננת שלי בינואר הקרוב. כל פעם ניסיתי להסביר לה שזה עוד הרבה זמן ואין טעם לחשוב על זה כרגע ולהנות מהרגע. היא לא הבינה וזה ביאס אותך כל פעם מחדש שכביכול יש לנו תאריך שבו ניפרד.
מיום האהבה המתחים גברו והויכוחים קצת גדלו עד שהיה לפיצוץ שבו הבנו שזה לא מוביל לשום מקום. יום אחרי הריב חשבתי עם עצמי והבנתי שנאמדו דברים מוגזמים ובלהט הרגע וניסיתי ליישר את ההדורים ולחזור לקשר- אבל לא היה מענה מהצד השני. אבל משהו בי ידע שיש סיבה לכך מעבר ולא יכול להיות שבגלל ויכוחים ודבריםן מעצבנים שאפשר לפתור זו סיבה לפרידה. לאחר כמה ימים נפגשנו כדי לדבר פנים מול פנים ושם גיליתי את הסיבה האמיתית:הטיסה לדרום אמריקה. מעדיפה שיכאב לה פחות עכשיו מאשר ביום הטיסה. אני אמרתי שמבחינתי זו לא סיבה אבל מכבד את ההחלטה שלה. היא מצידה אמרה שנוכל לשמור על קשר ואף להיפגש (לא ברור באיזה קטע) ומעבר לכך אפילו שאחזור מהטיול אולי נחזור להיות בקשר. אני כמובן בלב ידעתי שזה לא יקרה אבל אמרתי "אולי.. נראה" לפי דעתי היא חרצה את גורלה ואני לא רואה שום סיבה להמשיך להיפגש ולדבר איתה, בטח שלא לחזור אליה. לאחר שבוע נתק קיבלתי ממנה הודעת געגוע. את הגעגוע הזה אפשר לדחוף לתחת. שתאכל את מה שבישלה.
נפרדנו.. אחרי חודשיים של זוגיות כיפית ונחמדה שבהן הספקנו להכיר אחד את השניה טוב ולמרות רוב חילוקי הדעות ביננו די הסתדרנו וראינו איך הזוגיות פורחת לה.
אבל, נושא אחד הציק לה כל הזמן שהיא גם טרחה להזכיר אותו כל שיחה שניה שלנו בערך: נושא הטיסה לדרום אמריקה המתוכננת שלי בינואר הקרוב. כל פעם ניסיתי להסביר לה שזה עוד הרבה זמן ואין טעם לחשוב על זה כרגע ולהנות מהרגע. היא לא הבינה וזה ביאס אותך כל פעם מחדש שכביכול יש לנו תאריך שבו ניפרד.
מיום האהבה המתחים גברו והויכוחים קצת גדלו עד שהיה לפיצוץ שבו הבנו שזה לא מוביל לשום מקום. יום אחרי הריב חשבתי עם עצמי והבנתי שנאמדו דברים מוגזמים ובלהט הרגע וניסיתי ליישר את ההדורים ולחזור לקשר- אבל לא היה מענה מהצד השני. אבל משהו בי ידע שיש סיבה לכך מעבר ולא יכול להיות שבגלל ויכוחים ודבריםן מעצבנים שאפשר לפתור זו סיבה לפרידה. לאחר כמה ימים נפגשנו כדי לדבר פנים מול פנים ושם גיליתי את הסיבה האמיתית:הטיסה לדרום אמריקה. מעדיפה שיכאב לה פחות עכשיו מאשר ביום הטיסה. אני אמרתי שמבחינתי זו לא סיבה אבל מכבד את ההחלטה שלה. היא מצידה אמרה שנוכל לשמור על קשר ואף להיפגש (לא ברור באיזה קטע) ומעבר לכך אפילו שאחזור מהטיול אולי נחזור להיות בקשר. אני כמובן בלב ידעתי שזה לא יקרה אבל אמרתי "אולי.. נראה" לפי דעתי היא חרצה את גורלה ואני לא רואה שום סיבה להמשיך להיפגש ולדבר איתה, בטח שלא לחזור אליה. לאחר שבוע נתק קיבלתי ממנה הודעת געגוע. את הגעגוע הזה אפשר לדחוף לתחת. שתאכל את מה שבישלה.