פילוסוף רוחני33
Well-known member
אני חושב שהבנתי. אני עושה בטעות קולות ונשיפות עם הפה וזה מפחיד אנשים, אז הם מסתכלים עליי יותר מדי ואני עושה מבטים מאיימים בחזרה כדי להתגונן. בתגובה הם צועקים עליי ונוצרות מריבות, אפילו עד למכות. חבל. אולי צריך להימנע ממבטים מאיימים ותוקפניים ולהיות שמח וחיובי. בקשר לשאלה המעסיקה אותי בעניין דיבור: הגעתי למסקנה שאני לא חייב לענות על שום דבר ותמיד אפשר לשתוק, והשומע יחליט במה הוא רוצה להאמין. אם ברור לכולם שחשוב לי שיאמינו לי, אפשר לענות כך. בנוסף אני כבר הרבה זמן מתלבט האם להתחיל שיחה מדברים כלליים כמו חוגים ולהמשיך בהדרגה לתחביבים אישיים, או למקד את השיחה בתחביבים. אני חושב שאוותר על ההתחכמויות בדיבור, אשוחח בעיקר על תחביבים כדי להיות אדם מעניין ומתעניין ומיוחד, ואדבר מאוד ברור ולעניין כדי להיות אסרטיבי ולהשיג מטרות ביעילות. גם חשוב להיות שמח, אמתי ועדין. בנוסף אמנות צריך ליצור בדרך מקורית ומעניינת, גם אם לא כולם ידעו לאהוב אותה. אמשיך לשיר בצורה מיוחדת כדי להיות אמן מקורי, אף שיש אנשים שלא אוהבים את השירה שלי. סבא, אתה צודק שכיף לעשות מעשים גופניים עם נשים, ואני אוהב לעשות מעשים כאלה אבל זה לא הדבר הכי חשוב. רוחניות, אהבה ומעשים טובים הם החשובים.