המשך
אני משער שבכל אמונה יש מן המיסטיקה. יותר מכך בכל דפוס חיים יש אם לא מיסטיקה אז לפחות תקווה או אמונה בצד הטוב יותר. כך לדוגמא אדם שדוגל בדמוקרטיה עלול להמשיך לתמוך ברעיון גם אם הניסיון שלו הוכיח לו בעבר שהמפלגה שלו היא לא נאמנה\מושחטת. כנ"ל בעצם לגבי כל אידיאולוגיה, הלא כן? אנחנו מבצעים דברים מאחר ואנחנו מאמינים שהם יביאו לתוצאה טובה יותר. הדגש כאן הוא על "מאמינים". באשר לאמונות הלא מציאותיות שלי - אני מבטיח לך שעבורי הן מאוד מציאותיות. כאמור ראיתי וחשתי דברים שאני לא מצליח להסביר לעצמי באופן רציונלי. מאחר והניסיון חיים שלך שונה משלי אז מן הסתם אתה רגיל להגדיר "מציאות" באופן שונה ואני לא רואה בכך בעיה. באופן כללי אני לא אוהב לתרץ אמונה במעשי ניסים, מאחר וזה יוצר מצב שבו המאמין כביכול תלוי בהוכחה מעשית מאת הקב"ה. המטרה שלי היא להיות מספיק בקיא בתורה ובאמונה על מנת להאמין ללא תנאי כלל. האחדות היהודית היא לא בהכרח פוליטית אלא חברתית יותר. בכל פעם בהסטוריה יצאנו מההרס והמשכנו לשרוד. יהודים נדדו ממקום למקום והצליחו לשמור על הזהות שלהם לאורך הדורות. ביכולת הפנומנלית הזאת אני רואה את הביטוי ליכולת של עם ישראל לשמור את האחדות שלו. גם כיום, ללא קשר לזווית כזו או אחרת על האמונה היהודים נדבקים אחד לשני. בין אם מדובר באורתודוקסים, חילונים, יהודים באירופה או באמריקה. הזיהוי העצמי בתור יהודי הוא דבר מאוד מלכד. בנוגע לעמים: אין דבר כזה עם סיני. גם מעולם לא היה עם מאוחד שקרא לעצמו ככה. סין כפי שהיא כיום מונה עשרות רבות של תתי-תרבויות עם עשרות רבות של שפות. אין כאן מקום להשוואה עם עם ישראל - אשר הוא בעל הסטוריה משותפת מאוד ברורה ותורה יסודית אחידה. אותו הדבר עם הודו: אין אחדות תרבותית והסטורית או אפילו דתית. בבל ופרס - אין המשך ישיר לתרבות שהייתה בתקופתו של כורש כיום וגם אין יומרה כזו מצד השלטון המוסלמי שם. יון ורומי - אין שום קשר ישיר בין תרבות הממלכות העתיקות של יוון והאימפריה הרומית לאיטליה ויוון של היום. אין להם את אותו ביטוי עממי, את אותה תרבות או אמונה. לבנון - אותו הדבר. עם ישראל הוא פנומנלי בהחלט מאחר והוא ממשיך בקו ישיר את התרבות והאמונה של המקרא. להבדיל מיוון, איראן, או סין שהזהות הלאומית והתרבותית שלהם השתנתה פעם אחר פעם לאורך הדורות. חג שמח!
אני משער שבכל אמונה יש מן המיסטיקה. יותר מכך בכל דפוס חיים יש אם לא מיסטיקה אז לפחות תקווה או אמונה בצד הטוב יותר. כך לדוגמא אדם שדוגל בדמוקרטיה עלול להמשיך לתמוך ברעיון גם אם הניסיון שלו הוכיח לו בעבר שהמפלגה שלו היא לא נאמנה\מושחטת. כנ"ל בעצם לגבי כל אידיאולוגיה, הלא כן? אנחנו מבצעים דברים מאחר ואנחנו מאמינים שהם יביאו לתוצאה טובה יותר. הדגש כאן הוא על "מאמינים". באשר לאמונות הלא מציאותיות שלי - אני מבטיח לך שעבורי הן מאוד מציאותיות. כאמור ראיתי וחשתי דברים שאני לא מצליח להסביר לעצמי באופן רציונלי. מאחר והניסיון חיים שלך שונה משלי אז מן הסתם אתה רגיל להגדיר "מציאות" באופן שונה ואני לא רואה בכך בעיה. באופן כללי אני לא אוהב לתרץ אמונה במעשי ניסים, מאחר וזה יוצר מצב שבו המאמין כביכול תלוי בהוכחה מעשית מאת הקב"ה. המטרה שלי היא להיות מספיק בקיא בתורה ובאמונה על מנת להאמין ללא תנאי כלל. האחדות היהודית היא לא בהכרח פוליטית אלא חברתית יותר. בכל פעם בהסטוריה יצאנו מההרס והמשכנו לשרוד. יהודים נדדו ממקום למקום והצליחו לשמור על הזהות שלהם לאורך הדורות. ביכולת הפנומנלית הזאת אני רואה את הביטוי ליכולת של עם ישראל לשמור את האחדות שלו. גם כיום, ללא קשר לזווית כזו או אחרת על האמונה היהודים נדבקים אחד לשני. בין אם מדובר באורתודוקסים, חילונים, יהודים באירופה או באמריקה. הזיהוי העצמי בתור יהודי הוא דבר מאוד מלכד. בנוגע לעמים: אין דבר כזה עם סיני. גם מעולם לא היה עם מאוחד שקרא לעצמו ככה. סין כפי שהיא כיום מונה עשרות רבות של תתי-תרבויות עם עשרות רבות של שפות. אין כאן מקום להשוואה עם עם ישראל - אשר הוא בעל הסטוריה משותפת מאוד ברורה ותורה יסודית אחידה. אותו הדבר עם הודו: אין אחדות תרבותית והסטורית או אפילו דתית. בבל ופרס - אין המשך ישיר לתרבות שהייתה בתקופתו של כורש כיום וגם אין יומרה כזו מצד השלטון המוסלמי שם. יון ורומי - אין שום קשר ישיר בין תרבות הממלכות העתיקות של יוון והאימפריה הרומית לאיטליה ויוון של היום. אין להם את אותו ביטוי עממי, את אותה תרבות או אמונה. לבנון - אותו הדבר. עם ישראל הוא פנומנלי בהחלט מאחר והוא ממשיך בקו ישיר את התרבות והאמונה של המקרא. להבדיל מיוון, איראן, או סין שהזהות הלאומית והתרבותית שלהם השתנתה פעם אחר פעם לאורך הדורות. חג שמח!