תהייה

[The Heretic]

תהייה

לא יודעת עד כמה תוכלו לענות על זה באובייקטיביות.

כשהייתי חולה נראיתי מאד טוב (לטעמי) חיצונית, אבל נפשית רעועה...
והיום- נפשית אני במצב יותר טוב, אבל פיזית- אני נראית זוועה.
מה עדיף לדעתכן?

פירוט:
אין לי היום ה"א בצורה פעילה ואני גם ממש חסינה כבר לטריגרים, טפו טפו? אבל ההבראה הזאת עלתה לי בעלייה במשקל מעל היעד שלי, אני גם הרבה יותר מבוגרת, ובאיזשהו מקום בזבזתי על זה את הנעורים שלי. אני בת 19 ונראית בת 27...(ובנות, לא להתחיל לפחד עכשיו שזה יקרה לכן...אני תמיד נראיתי יותר גדולה מהגיל שלי), אבל נפשית אני במקום אחר לגמרי- נהייתי בן אדם יותר מחושל...אני חושבת. אני תוהה מה עדיף, אפילו בתיאוריה הקיצונית-
בחורה או אפילו אישה, שנראית ממש טוב,"מושלמת" חיצונית אבל נפשית- משעממת, ריקה, בלי ביטחון עצמי,
או אישה שנראית כמו הצרות אבל אישיות מנצחת...


עוד כמה שאלות-
למה אנשים לא נמשכים/אוהבים אנשים חלשים?
מתי, למה ואם בכלל הבחירה שלנו בין שני הקריטריונים משתנה?
מתי בן אדם מתמודד עם הפחדים שלו? כשאין ברירה?
שבוע טוב לכולם...

 

[simplistic]

הזכרת לי שיחה שהייתה לי (ט)

עם אמא שלי כשהייתי בארץ לא מזמן. דיברנו על התקופה ההיא והיא אמרה לי: "נראית מצוין, אבל היית רזה מדי"...WTF...זה או זה או השני אמרתי לה. אז או שהייתי רזה מדי, או שנראיתי מצוין, תחליטי...אז בסוף היא אמרה שהייתי רזה מדי, אבל יכולתי לראות שהיא סתם אמרה את זה כי היא פחדה לומר משהו לא פוליטיקלי קורקט

. עכשיו, אני לא לקחתי את זה יותר מדי ללב. אבל תמיד יש את הדילמה הזו, וזה חלק מההפרעה לדעתי.

 

[The Heretic]

מכירה את זה

אבל אני חושבת שאת יודעת את התשובה בעצמך ופשוט היה לך את הרצון לקבל פידק חיובי... ואם היא חשבה שבחולי נראית טוב כנראה (ותסלחי לי) זה כנראה אישיו עם עצמה.

 

[simplistic]

ברור לי

שזו בעיה שלה...לא צריך להתנצל

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שאלה גדולה

אני יודעת מה התשובה עבור עצמי.
גם אני וויתרתי על העיסוק במשקל בשביל להבריא. וויתרתי על לנסות לשלוט בו. זו הייתה הדרך היחידה. למדתי לאכול נכון, להפסיק לפחד, למדתי לא לנהל את עצמי דרך חישובי קלוריות. המון למידה חשובה, שעלתה לי בהרבה מאוד קילוגרמים. אני בעודף משקל גדול.
אין לי ספק שמצבי היום עדיף על פני המצב בו הייתי רזה יותר אך אומללה יותר. שנאתי את עצמי, התביישתי, הרגשתי כלואה בתוך עצמי, התעללתי בעצמי. לא משנה שהייתי רזה יותר, לפעמים רזה מאוד- החיים שלי היו גיהנום.
עכשיו הם בסדר. עכשיו אני אדם בריא ויציב ושפוי, עם בעיית עודף משקל. זה לא קל להיות שמנה בעולם הזה, זה עולם רע ואכזר לאנשים שמנים, אבל בתוכי יש לי שלווה שלא הייתה לי אף פעם, והיא מקלה עלי את ההתמודדות הקשה עם לחצי העולם...

 

[The Heretic]

אני שמחה שחרת להרגיש טוב!

(גם ממש שמחתי שאת חושבת שזה דיון מעניין )

 

[חורה]

אין שאלה בכלל

כשאת חולה את אף פעם לא תרגישי יפה או מושלמת
כל משקל יראה לך מגעיל
כשבריאים יותר קל לסנן את המחשבות המטרידות על הגוף

 

[hory0]

אהמ..

בעיניי יש שאלה ואפילו גדולה מאוד. מנקודת המבט האישית שלי בתהליך אני חושבת שאין לשאלה זו תשובה אחת חד משמעית.
כולנו מסכימות שהרגשה טובה, שהיכולת לתפקד, להתפתח, להרגיש ולחוות תחושות נעימות חשובים מאוד מאוד..אך מה אם התחושות הללו תלויות גם במראה החיצוני? לא רק, אך גם..

ברור שצריך לעבור תהליך של קבלה של עצמנו שאינו תלוי בקילו זה או אחר, אך זה נדמה לי כתהליך של חיים שלמים, ואולי כשאיפה מתמדת שלא ניתן באמת להשיג. מה קורה כאשר מדובר כבר על משקל שהינו תקין, האם לא ייתכן שהדברים קשורים זה בזה? האם לא ייתכן שהקבלה שלי תלויה גם במראה החיצוני שלי?
אני יודעת שאני לא מסוגלת להרפות לגמרי מהמשקל והמראה החיצוני, נכון זה חלק מההפרעה שעדיין מקננת בתוכי, למרות שאני במקום מאוד אחר מאיפה שהייתי פעם.. אבל לא יכולה להעמיד את ההרגשה הטובה כאפשרית רק בויתור על המשקל.

 

[The Heretic]

את צודקת

בעקרון- גם את אומרת שקבלה עצמית (אופטימלית..) תלויה בעוד דברים חוץ ממראה חיצוני.
ואני מסכימה עם זה שמראה חיצוני הוא חלק חשוב, ומי שמזניח את זה (כמוני) גם מראה על משהו לא תקין.
אבל, ההבדל בין הפרעת אכילה לקבלה עצמית- היא שהמראה הוא אמת רק ~חלק~ מההערכה עצמית אבל בדר"כ בה"א אנו תולות בו את כל עולמנו...

 

[The Heretic]

אז מה עדיף? (לדעתך..)

 

[No longer]

האמת שאצלי זה הפוך

כשהייתי חולה הרגשתי ונראיתי גם אובייקטיבית, זוועה. היום, יש לי תקופות שאני אפילו מרגישה יפה.

 

[The Heretic]

אז בכלל

 

[KAS3]

 

[קולדון]

מה שווה גוף מהמם שאי אפשר להשתמש בו? (ט)

בתחילת הדרך של ההחלמה הרגשתי די כמו שאת מתארת.
חשבתי שמבחינה חיצונית הייתי מאוד קרובה ללהיות מרוצה מאיך שאני נראית, והרגשתי נוח באיך שהגוף שלי מתאר אותי. זו גם תקופה שבה דיגמנתי, שזה עוד מן אישור כזה..

מה שכן- זה היה המצב רק בעיני. סבבה, לצילומים אולי הייתי נראית ממש טוב- עם איפור ותאורה והשקעה של כל האנרגיה שהייתה לי בערך בשביל הצילום... רוב היום הייתי מסתובבת סהרורית, עם עיניים כבויות, לא מדברת כמעט, ישנה בעיקר, בוהה בקיר...

אחרי שחזרתי לאכול, כל האנשים אמרו לי שנפתחו לי העיניים ושאני נראית בנאדם אחר לגמרי. קיבלתי כל הזמן מחמאות.
כשהייתי עמוק באנורקסיה אנשים כל הזמן היו אומרים לי שאני נראית רע, פשוט לא היה לי אכפת כי אהבתי את המראה הרע הזה, והזדהיתי איתו.
דווקא עם להרגיש טוב- הרגשתי שלא בנוח. כשהיו נותנים לי את המחמאות- הרגשתי עדיין שאני בנאדם חולה ודפוק, והזדהיתי עם החולי- והרגשתי תקועה בתוך גוף שלא מייצג אותי. גם אם אנשים חושבים שאני יותר יפה.


עם התהליך גם החשיבה משתנה. אני לא רואה יותר רזון קיצוני באותם עיניים. ובטח שלא רזון קיצוני שנוטף ממנו חולי. זה לא מושך אותי יותר ואני לא מזדהה עם זה בכלל.
כשאני רואה בחורה עם בטחון עצמי וגוף שמספר לי שהיא אוכלת מספיק, דואגת לעצמה, שיש לה כוח לעשות דברים שהיא אוהבת ולהתמודד עם הקשיים שיש בחיים- אני הרבה יותר מזדהה.
וגם מבחינה אסתטית, אני כבר לא רואה את היופי של הרזון..

 

[אנלא פוחדת]

יש כאן איזו היתממות

חוץ מהסיסמא שעדיף להיות בריאה מחולה, שזה כמובן נכון,
מה גורם לאישה לבחור להיות שמנה על פני רזה?
אין מה לעשות, בעולם שלנו היום נשים מקבלות יחס אחר כשהן שמנות או רזות, יפות או מכוערות.
פעם ראיתי ניסוי שעשו באיזו תכנית תחקירים טיפשית,
לאותו מקום שמחפש עובדת שלחו אישה שמנה עם כישורים גובהים ואישה רזה עם רזומה פחות מתאים ועשיר, ובאופן עקבי הרזה התקבלה.
אף אחת מאיתנו לא צריכה לראות את הניסוי הזה, כל אישה יודעת על בשרה את הדבר הזה, כמה פניות מקבלת אישה רזה לעומת אישה שמנה- בפאב, באתר הכריות, בעבודה, ובכל דבר אחר.
אני מכירה הרבה מאוד נשים שהיו בוחרות בלי להניד עפעף בלהיות כוסית-על, עם מראה מושלם, ובלי כישורים אחרים- כי לרב הנשים היפות זה עובד בלי כל הכישורים האלו...

אני לא אומרת שזו בחירה נבונה, אני רק מופתעת מהקול האחיד שיש כאן, במיוחד כאן, מה, אין כאן אף אחת שאומרת לעצמה שהכל בולשיט, היא הייתה מוכרת הכל כדי להיות רזה לתמיד? ...

 

[פנס כחול]

כותבות חולות בעבר / בהווה

ולכן, הכתיבה מדברת על העדפה של משקל מעט יותר גבוה וחיים טובים, מול רזון וחולי ויסורים נוראים.

 

[simplistic]

ממש לא היתממות

יש פה כאלה שנתנו את ה-כ-ל כדי להיות רזות, ואכן היו רזות מאוד. ולא, זה לא שווה את זה, מנסיון. יש עוד דברים יפים בחיים, ובטחון זה משהו שבא מבפנים, לא מבחוץ...

דרך אגב, לא נראה לי שההגדרות של "שמנה" המקובלות על רוב האוכלוסיה באמת תופסות בפורום הזה.

 

[Kalphana Vera]

אני חושבת..

שכל מי שחושבת אחרת פשוט נמנעת מלכתוב את זה. מי מתוך בושה, מי מתוך רצון לא לעורר פרובוקציה, ומי מתוך הרצון לא להודות בזה בפני עצמה.

 

[The Heretic]

יכול להיות, כנראה שאת צודקת.

 

[שישמים אחרים]

נכון.